נתפסו על חם ביקורת סרט

דארן ארונופסקי, הקולנוען שהביא אל העולם יצירות קולנועיות שהשפיעו על דורות של קולנוענים כמו "פאי", "רקוויאם לחלום", "המתאבק", "ברבור שחור", "לוויתן" וגם יצירות יומרניות כמו "אמא", "המבול" ו"המעיין", חוזר אל המסך הגדול עם הסרט הכי קליל שלו. מדובר על קומדיית פשע מדממת ואכזרית להפליא שהיא בסך הכל אמתלה לערוך מחווה לז'אנר סרטי המרדף והפשע הניו-יורקיים שהיו בעבר פופולריים ואיכשהו סר חינם על פני הדורות הצעירים האחרונים. מקוריות לא תמצאו כאן. את גריפין דאן שכיכב בסרט "שיגעון של לילה" של מרטין סקורסזה, אחד הסרטים המצליחים בתת-ז'אנר הזה בהחלט כן תמצאו בתפקיד משנה. עם סצנות מרדף קשוחות ותחושה חזקה של אלימות ברוטלית המזכירה את "הקשר הצרפתי", אין ספק שהקולנוען הניו יורקי יודע בדיוק למה הוא מכוון.הניסיון לייצר סרט בסגנון מאוד מסוים גורם לחותם האוטרי של ארונופסקי ללכת לאיבוד כמעט לחלוטין. התוצאה היא אולי סרטו המסחרי ביותר של הבמאי בעל השפה הקולנועית הכל כך ייחודית. בקושי אפשר לזהות את טביעת ידו בסרט הזה. זהו במאי שיצר סרטים קטנים על חרדות ופסיכוזות שהמקור שלהן פנימי, עמוק בתוך נפשו של הגיבור. הסביבה של ג'ונגל הבטון בסרטיו רק מגבירה את הקונפליקטים הרגשיים של הגיבורים עד לקריסה המוחלטת שמובילה לאבדון טוטאלי. "נתפסו על חם" בקושי מגרד את הקונפליקט של גיבור הסרט, בגילומו של אוסטין באטלר ("אלביס"). האנק תומפסון הוא שחקן בייסבול שהפך לברמן בלואר איסט סייד של ניו יורק. הוא בורח מעברו בעקבות אסון שבו היה מעורב. הוא מנהל רומן עם אחות בבית חולים (זואי קרביץ) ושומר על החתול של שכנו הבריטי הפאנקיסט (מאט סמית') כאשר לפתע הוא מוצא את עצמו בסיטואציה של הימלטות על חייו מפני שלל פושעים שדולקים אחריו.הדמויות הלא נעימות שרודפות אחר האנק מייצגות מגוון אתני טיפוסים בניו יורק: בריונים רוסים-אוקראינים, עבריין פורטוריקני (באד באני), בלשית ניו יורקית שחורה (רג'ינה קינג) ושני גנגסטרים חסידיים (ליב שרייבר ווינסנט ד'אונופריו). מי שלא רודפת אחריו, אבל גונבת את הסצנה, היא קרול קיין המגישה מרק עם קניידלך לגוי המסוקס. את התסריט כתב צ'רלי יוסטון לפי רומן פרי עטו. נראה שיוסטון חי את התפוח הגדול בדיוק כמו ארונופסקי והשניים מצליחים להעביר את הגיבור הפצוע והמיוסר דרך רחובות מלוכלכים, סמטאות חשוכות, פאבים מפוקפקים ושלל טיפוסים נאלחים (וגם לא ממש מבריקים). המסע הזה לא באמת מייצר אמירה מעניינת או חדשנית על ניו יורק. נראה שהאנק מעוניין לזכות בכפרה על חטאי העבר וגם ההווה, והוא דוחף את עצמו רוחנית וגם גופנית עד לסוג של נקודת שבירה. כאשר נפשו מיוסרת וגופו רק עתה יצא מניתוח קשה במיוחד, הוא מנסה להימלט ממלתעות עולם הפשע, אך זה מתעקש לרדוף אחריו ולהמשיך לשרוט אותו עד נקודת שבירה. באטלר מוכיח גם בסרט הנוכחי שהוא אחד השחקנים הצעירים המוצלחים הפועלים כיום בהוליווד. הוא בעל כריזמה קלאסית של כוכב קולנוע מפעם ובאותה נשימה גם שחקן אופי טוב. האם הוא יוכל לקחת על עצמו תפקידים מאתגרים יותר בעתיד? נגלה זאת בשנים הקרובות, אבל נראה שהוא נמצא במקום הנכון ולוקח את העבודה שלו ברצינות."נתפסו על חם" הוא אולי הסרט הכי לא מספק של ארונופסקי מבחינה אמנותית, פילוסופית או אינטלקטואלית, אבל הוא בהחלט הסרט הכי מהנה והכי מבדר מכל סרטיו גם יחד. הוא אולי לא דוחף את הקהל לרגעי קיצון מטורללים כמו ב"אמא" או "רקוויאם לחלום", אבל הוא כן מספק סצנות פעולה אפקטיביות עם מרדפי מכוניות, מרדפים רגליים וגם סצנות של מכות. הסרט הזה אולי לא יצירה פילוסופית מורכבת כמו "המעיין" או "המבול" אבל הוא בהחלט מצליח להעביר תחושה של רצון לכפר על פשעי עבר וגם את תחושת האימה ממה שעתיד לבוא. ארונופסקי בעיקר מוכיח שהוא מסוגל לייצר סרט מסחרי לחלוטין ללא המגע האישי שלו כאוטר, ושהוא יכול לעשות זאת היטב.