דיוויד קרוננברג, שזכה לכינויים הבאים: "מלך סרטי האימה החולים ביותר מינית", "איש הקולנוע המשחית ביותר מוסרית" ו"מלך הסרטים המדממים" - חוזר ובגדול. בעצם מאז 1991 כאשר סרטו "ארוחה ערומה" יצא לאוויר העולם, קרוננברג לא יצר סרט קולנוע מושלם. נכון, הוא ביים שני סרטים מרתקים וביזאריים כל אחד בדרכו הייחודית: "קראש" ו"eXistenZ" אבל הם לא נחשבים לשיאים קולנועים. כמובן אסור לשכוח את שני הכישלונות האומנותיים המביכים: "ספיידר" ו"מאדאם באטרפליי". "היסטוריה של אלימות" נראה לכאורה כמו מוצר הוליוודי רגיל לחלוטין אבל גם בסרט נקי באופן מפתיע, קרוננברג לא מוותר על המאפיינים הייחודים שהפכו אותו ליוצר קולנועי ייחודי.לתפקיד הראשי לוהק ויגו מורטנסן, שנחקק בתודעה הקולקטיבית של הצופים ברחבי העולם כאראגון בטרילוגיית "שר הטבעות". עד המפגש עם פיטר ג'קסון (יוצר הטרילוגיה), מורטנסן נתן הופעות נשכחות בסרטים שוליים כמו "רצח מושלם" ו"ג'י.איי. ג'יין". הוא תמיד נחשב יותר לפנים יפות ולשחקן בעל נוכחות גופנית ולא לוהק לתפקידי אופי. גם בטרילוגיה תפקידו הסתכם בעיקר ביצירת נוכחות פיזית מרשימה. הבעייתיות שלו ככוכב קולנוע התבטאה בסרטו הראשון אחרי הטרילוגיה בסרט "ים של אש". הסרט שהיה אמור לבסס את כוכבו בהוליווד נכשל הן בקופות והן אצל מבקרי הקולנוע. נוכחות פיסית כנראה לא מספיקה כדי להחזיק סרט שלם.
פרסומת
אבל אז הופיע קרוננברג וכהרגלו הוא הצליח לעשות את הלא יאמן, לגרום לויגו מורטנסן ליצור דמות מרתקת המתמודדת עם בעיית זהות ומסרבת להכיר במציאות בה היא חיה. מורטנסן כנראה ידע שאם לא עכשיו אימתי ונגס את שיניו בתפקיד. רואים זאת בכל פריים ופריים שהוא מופיע בו במהלך הסרט. מורטנסן נותן כאן לא רק את ההופעה הטוב ביותר שלו אי פעם על המסך הגדול אלא את אחת ההופעות הדרמטיות המרתקות ביותר של השנה. אני כבר מוכן להמר על מועמדות לאוסקר – ואם ביל מאריי ("פרחים שבורים") לא היה בשטח, מבחינתי האוסקר שלו על הופעתו האניגמאטית והסוחפת ביצירה קולנועית זו.מורטנסן מגלם את טום סטול, מנהל דיינר הנשוי באושר לאשתו עורכת הדין ומגדל את שני ילדיהם יפים. הארבע חיים בשקט ובשלווה בעיירה קטנה ושלווה באינדיאנה. הכול משתנה לילה אחד כאשר טום מסכל ניסיון שוד בדיינר שבבעלותו. תחושת הסכנה גורמת לאינסטינקטים שלו לפעול והוא מציל את יושבי המקום ומחסל את צמד הפסיכופטים המבוקשים על ידי החוק. החדשות המקומיות הופכות אותו לגיבור מקומי, האירוע הופך לקרקס לאומי, ופניו מופיעות בכל סלון ביתי ברחבי ארה"ב. יום אחד מופיע בדיינר גבר מסתורי המאמין באמונה שלמה ששמו האמיתי של טום הוא ג'ואי. הטעות בזיהוי והתעקשותו של אותו גבר מסתורי שטום מסתיר את זהותו האמיתית משנים את חייהם של בני משפחת סטול.
העלילה נשמעת לכם אולי כמו כזו של סרט מתח רגיל אבל תסמכו על קרוננברג שהוא דואג גם למעריצים המושבעים - רמת הדיוק הכירורגית של מחלקת האיפור מרשימה במיוחד וכשיש אלימות, היא מופיעה בשיא תפארתה. גם התימות החוזרות ונשנות מראשית יצירתו של קרוננברג כמו "מה אמיתי ומה לא" או "אופיו האלים של המין האנושי" או "מה הקשר בין אלימות ומין" חוזרים ומעסיקים אותו גם בסרט זה. נכון שהפעם הכול נקי יותר ואסתטי יותר ומיועד לקהל הרחב ופחות למעריצי סרטיו המוקדמים, אבל עדיין מדובר באותו קרוננברג מבחינה רעיונית: הומור שחור וריסוק ראשים.קרוננברג בראיית העולם האפלה שלו טוען שאי אפשר לברוח מההיסטוריה שלך. אתה לא יכול לשבת בבית עם גג אדום, גדר לבנה וחצר ירוקה ולשכוח את העבר. העבר יחזור וירדוף אותך, הוא לא ירפה ממך, הוא יזרום בדם שלך ושל צאצאך, הוא יופיע בסופו של דבר וההתמודדות איתו תהיה קשה ובלתי צפויה. האמריקאים שיושבים בבתיהם וטוענים שהם אנשי שלום חיסלו בעבר הרחוק שבטים שלמים. בימים אלו הם מנהלים מלחמה עקובה מדם בעיראק ושלא נדבר על המתיחות הבין גזעית ששוררת שם זה מאות בשנים. אבל עם כל הכבוד לאמריקאים, זו הבעיה של המין האנושי שנראה מאד מתורבת אבל אף פעם אין לו בעיה ליצור שואה לצרכיו האישים ולא חסרות כאלו במאה האחרונה."היסטוריה של אלימות" כתוב בצורה מדויקת על ידי ג'וש אולסון שלו זה סרט קולנוע חשוב ראשון. לא רק מורטנסן נותן משחק מרשים, מריה בלו כאשתו מפגינה משחק טוב וגם כאן אני מריח מועמדות. השחקן הצעיר אשטון הולמס כבנם התיכוניסט פשוט מעולה. וכמובן, אסור לשכוח את אד האריס וויליאם הרט שנותנים הופעות בלתי נשכחות שגונבות את ההצגה. "היסטוריה של אלימות" הוא סרטו הטוב ביותר של קרוננברג בארבע עשרה השנים האחרונות ובהחלט אחד הסרטים הטובים ביותר שתראו על מסך הקולנוע בשנת 2005. אל תתפסו אותי במילה, אבל נראה לי שבעונת הפרסים הקרובה קרוננברג יצטרך ללבוש את הטוקסידו שלו מספר פעמים, אולי אפילו לאוסקר.
אדם לא יכול לברוח מזהותו: קבלו את גרסת קרוננברג למוטו השחוק הזה. נראה לי שעבור קרוננברג כל הסצנות (הטובות) הן בסה"כ תירוץ להראות הרבה דם, מכות וגופות מרוסקות. באמת הגיע הזמן שהוא יתבגר. אבל בסה"כ יצא לו סרט קטן וצנוע שנותן בידור טוב לצופה. מומלץ מינוס.
למרות שאני יודע שהסרט כבר הגיע לספריות הDVD אני ממליץ בחום לכל מי שטרם ראה לקחת את הסרט. סרט שלא תצטערו עליו. עשוי מעולה. משוחק מצוין. דרמה מצוינת בהוויתה. תהנו.
היסטוריה של אלימות (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות