"הדליה השחורה" היה צריך להיות הקאמבק מרהיב העין של אחד מגדולי הבמאים של הוליווד בארבעים השנים האחרונות, בריאן דה פלמה. עושה הרושם שהקריירה של הבמאי הנודע תקועה במקום כבר מספר שנים והניסיונות שלו להחיות אותה כושלים למדי למרות שאני חושב שסרטו הלפני אחרון, "פאם פאטאל", הוא פנינה לא מלוטשת. הקריירה של דה-פלמה מחולקת לשלושה: הסרטים המסחריים ההוליוודיים הגדולים, כמו "משימה בלתי אפשרית" ו"המשימה מאדים" הלא מעניינים. סרטי פשע ומאפיה מעולים כגון: "פני צלקת", "הבלתי משוחדים", "עיניי נחש" ו"דרכו של קרליטו".אבל מה שהפך אותו ליוצר ייחודי ומפתיע הם דווקא סרטי האימה/מתח הארוטיים ההזויים שביים בשנות השבעים, השמונים והתשעים: "לבוש לרצח", "התפוצצות", "קארי", "אחיות", "שבע פנים לקיין" ועוד. אפשר להגדיר את "הדליה השחורה" כשילוב ביזארי ושערורייתי של כול השלושה. זהו סרט מנופח תקציבית של 60 מיליון דולר ומככבים בו ארבעה מהשחקנים המבוקשים ביותר בהוליווד כיום: סקרלט ג'והנסון, ג'וש הארטנט, אהרון אקהרט, וזוכת פרס האוסקר הילארי סוונק. הוא גם סרט מאפיה באופיו. גיבוריו שוטרים אבל הם כולם סובלים מאופי רקוב במהותו. ובסרט לא חסרות סצנות מין ורגעים מחרידים עד מאוד.
פרסומת
דה-פלמה בתמימותו אולי חשב שמבקרי הקולנוע וקהל הצופים מוכנים לבימוי המסחרר ונטול הרסן שמאפיין את סרטיו הפחות פופולאריים שאהובים יותר על סטודנטים לקולנוע ופחות על מבקרי הקולנוע. הוא טעה טעות חמורה. הביקורת האמריקאית קטלה אותו והכישלון בקופות הדהד למרחקים. זה לא יהיה הסרט שיחזיר אותו אל צמרת הבמאים הנחשבים והיוקרתיים של הוליווד. אפילו אוסקר הוא לא יקבל על הפרויקט הזה. לעומת מרבית מבקרי הקולנוע בארה"ב, ישראל ובעולם אני דווקא מצאתי ב"דליה השחורה" את כול החומרים שאמורים להיות בסרט פילם נואר דה-פלמאי. ומי שבאמת אוהב את הבמאי הנ"ל ילקק את האצבעות.כול מה שטוב בסרטים של בריאן דה-פלמה נמצא כאן בכמויות גדושות ומוגזמות. נתחיל עם העלילה שמכילה את כול הנושאים שמעניינים את דה-פלמה מאז ומתמיד: אובססיה, אהבה, תשוקה, שחיתות, תאוות בצע, סקס חד-מיני, רצח ועוד רצח ועוד רצח. המון דם נשפך בסרט של דה-פלמה וכרגיל הכול מצולם ביד אומן כאשר האיש שהופקד הפעם על המצלמה הוא וילמוש זיגמונד. הסרט מכיל שלל סצנות שיטמטמו את כול מי שאוהב צילום מסחרר עין. צרפו לזה את המוסיקה הבומבסטית של מארק הישאם וקבלו את ה"פאלפ פיקשן" המושלם.
העלילה מבוסס על מותחן של ג'יימס אלרוי ("סודות אל.איי") שביסס את ספרו על מקרה רצח אמיתי שזעזע את ארה"ב והוליווד בשנת 1947. גופתה של אליזבת שורט, שחקנית צעירה שניסתה את מזלה בעיר הסרטים, נמצאה מבותרת לחלוטין כאשר איבריה הפנימיים הוצאו ממנו, ופניה נחתכו מקצה לקצה. הצעירה עברה שלל עינויים עד שמותה גאל אותה מייסוריה. חקירת הרצח לא נפתרה עד עצם היום הזה. שני שוטרים סלבריטאים שהיו מתאגרפים בעבר מוצבים בראש החקירה, שניהם מאוהבים בנשים שונות המסתירות סודות אפלים בעברן.למרות ארבעת הכוכבים הנוצצים של הסרט דווקא שתי שחקניות משנה נותנות כאן תפקידים בלתי נשכחים. הראשונה היא מיה קירשנר בתפקיד הקורבן שמופיעה במרבית הסרט בסצנות שחור לבן של אודישנים שבהם היא לקחה חלק. קירשנר מדויקת ומעוררת צמרמורת - אין שום דרך אחרת להגדיר את הופעתה. השחקנית הקנדית הצעירה בעלת השורשים הישראלים פשוט מעולה. מהצד השני של הסקאלה ישנה השחקנית הבריטית פיונה שואו המגלמת את אמה של סוונק. הבריטית נותנת כאן את ההופעה הקאמפית, הביזארית, המוגזמת והמצחיקה ביותר שנראתה השנה בסרט שהוא בהחלט לא קומדיה.כמעריץ נאמן לשיגעונותיו של הבמאי התלהבתי למצוא את כול התימות המאפיינות את סרטיו המוקדמים כאשר הוא חוזר עליהם ביתר שאת. ציטוטים פרוידיאנים והיצ'קוקיאנים, דמויות עם כפל זהות וסתם בעיות נפשיות; מציצנות, אובססיות, נשים מפתות, גברים מבולבלים, אלימות מוגזמת ומעוצבת; תנועות מצלמה וירטואוזיות המכילות שפע של One Shot עוצרי נשימה. הכול נדחס אל תוך סרט אחד באורך שעתיים שלא מתבייש להיות רכבת הרים ושדים בו זמנית שסוחפת את הקהל לתוך מוחו היצירתו והקודח של אחד הבמאים המסקרנים והמרתקים בעשורים האחרונים. במאי שלא מתבייש לעשות קולנוע גדול מהחיים, חוגג את האומנות השביעית ועושה זאת בגדול, אולי אפילו גדול מדי. בכל מקרה, הבומבסטיות שלו עושה לאחרים בעיקר רע, לי היא עושה רק טוב, אפילו טוב מאוד.
אני שייכת לאותם אנשים שאוהבים סרטים המפעילים את החלק האינטלקטואלי, שגורמים לחשוב!
למרות ההתיימרות שלו הוא לא גרם לי לחשוב על כלום , חוץ מלהסתבך שם בין השמות הארוכים , העליליה המסועפת ולחזןר עם כאב ראש.
כי למרות הפענוח שאת מנסה לעשות לא יוצא כלום , שוב חוץ מהכאב ראש!
כגודל הציפייה כן גודל האכזבה. מצוות מרשים זה של שחקנים ניתן היה לצפות לסרט מדהים אך כנראה שהעלילה המייגעת והנטולת עניין גברה על כשרונם של השחקנים. כמו כן, הסרט גדוש בפרטים בהם הצופה הולך לאיבוד.לאורך כל הסרט ישנה ציפייה שאולי עכשיו תהיה נק' המפנה אך לשוא.. חבל..
"סוחף ומרתק"
הדליה השחורה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות