לגעת ביהלום ביקורת סרט

Blood Diamond Movie Review

יאיר הוכנר על "לגעת ביהלום":
"זניח ורדוד"

סרט ארכיון שתף/י

משחק לאונרדו די קפריו, ג'ניפר קונלי, דג'ימון אונסו, סטיפן קולינס, מייקל שיין, ג'ימי מיסטרי במאי/ת אדווארד זוויק

מתח/פעולה

ביקורת סרט ללגעת ביהלום מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"זניח ורדוד"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.5/10

היכן תצפו?

בקולנוע

22.6% בבית

64.5% לא אצפה

12.9%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

עם מספר מועמדויות לא ראויות לפרס אוסקר, אדוארד זוויק ממשיך לבסס את מעמדו כאחד הבמאים המיותרים ביותר כיום בהוליווד. באצטלה של נושא חברתי ופוליטי בוער הוא מספק לקהל הצופים המערבי סרט פעולה עשוי היטב אמנם אך עם דרמה מרושלת המנצלת בעליבות מחפירה את הגיבורים האמיתיים של הטרגדיה. אלה משמשים כתפאורה מדממת ואילמת שאיננה מכבדת לשנייה אחת את הקורבנות בסיירה לאון באותה התקופה.בדיוק כמו בסרטו הגזעני מ-2003 "הסמוראי האחרון" המתאר את מלחמת התרבויות שהתקיימה ביפן בסוף המאה ה-19 דרך עיניו הלבנות של הכוכב הנופל טום קרוז, גם כאן נעזר זוויק בכוכב העולה ליאונרדו דיקפריו והשחקנית זוכת האוסקר ג'ניפר קונלי כדי לתאר לנו את מצוקותיהם של אזרחי סיירה ליאון. בזכות אותם שני לבנים תושבי אפריקה המסכנים יזכו, כאילו כזה, לראות את האור. הם יעזרו לדג'ימון הונסו לאחד את משפחתו ולהביא אותם אל לונדון שם הם יוכלו לחיות בשקט ובשלווה.

הטרגדיה הגדולה מאחורי הסרט הנ"ל היא שנראה כאילו ליוצריו באמת היו כוונות טובות. אבל הם היו מיושנים מדי וגזענים מדי כדי להעניק לנושא החשוב את הכבוד הראוי לו. הסרט ברובו דובר אנגלית, גם האפריקאים בינם לבין עצמם דוברי אנגלית (כמו היפאנים בסוף המאה ה-19). בשביל מה הקהל המערבי צריך דמויות לבנות כדי שיספרו את סיפורה של אפריקה? אין מספיק שחקנים מוכשרים וסיפורים מצמררים כדי לעביר לקהל של ימינו את סיפורה של סיירה ליאון, בלי דיקפריו באחת ההופעות הפומפוזיות הגרועות והמביכות שנראו על המסך בשנה החולפת?האם הסרט בעצם מנסה ליצור מסע של גאולה על חטאיו של האדם הלבן כלפי היבשת עמוסת הצרות ובעצם זהו לא סרט על סיירה ליאון ואזרחיה? הם משמשים רק כתפאורה כדי שנוכל לצפות בדיקפריו העבריין הופך לישו הנוצרי המגיש את הלחי השנייה כדי לכפר על חטאיו. האם זוויק ביים את הסרט כדי להיות מועמד לאוסקר ולהוכיח לכולם כמה הוא במאי חשוב שעוסק בנושאים אקטואליים?

זוויק שהגיע מעולם הטלוויזיה וזכה לשבחים על סדרת הטלוויזיה האינטימית שהשתתף בהפקתה, "שלושים ומשהו" איבד את עצמו לדעת עם סרטים גדולים שכנראה מורכבים מדי עבור היוצר שהתפרסם קודם כול כאחד שמצטיין בחיטוט בפצעים של עצמו. זוויק מביים כמו אדם שכלל לא אכפת לו מהדמויות שנראות על המסך, כמו אחד שלא אכפת לו באיזה עולם הסרט המתרחש, הדבר היחיד שחשוב לו שהגיבור יחטט בפצעיו ויהיה מספיק נרקיסיסטי כדי לחשוב רק עצמו.בטלוויזיה דמויות שכאלו יכולות להיות מאוד מסקרנות. הן יכולות להתפתח לאורך השנים ולחשוף לפנינו את הפגיעות הרבה שלהן. בסדרה שהפכה אותו ליוצר משמעותי זה עבד מעולה. בסרטי הקולנוע בבימויו הנוסחה מתגלה ככישלון טוטאלי. עם כול הכבוד לדיקפריו ולנבכי נפשו המתייסרים הנושא שלשמו התכנסנו כאן הוא "יהלומי הדם" שבגללם ילדים נחטפים כדי שיעבדו בתת תנאים במכרות לא חוקיים.שמו העברי המביש של הסרט "The Blood Diamond", הוא רק קצה הקרחון של אחד הסרטים המעצבנים והרעים ביותר של התקופה האחרונה. יש בסרט הזה הכול: תסריט גרוע, משחק פומפוזי יתר על המידה, מוסיקה מעצבנת ובעיקר עיוורון לגבי הנושא הכואב שבו הוא עוסק. זוויק נכנס עם המאה מיליון דולר שלו לתוך אפריקה כמו פיל שנכנס לחנות חרסינה. הבמאי ההוליוודי משאיר אחריו שובל של דולרים ירוקים שהיו יכולים לעשות טוב יותר עם היו מושקעים בחוכמה ביבשת מאשר העשייה של הסרט הנשכח והמיותר הזה.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י