אחרי שהתאכזבתי קשות מ"אליס בארץ הפלאות" לא ציפיתי ליותר מדי מסרט האנימציה החדש בתלת מימד של אולפני דרימוורקס. שני סרטי האנימציה האחרונים שלהם: "מפלצות נגד חייזרים" ו"שרק 3" ממש לא עשו לי את זה וזאת בלשון המעטה. לכן ציפתה לי הפתעה מאוד נעימה כאשר הסתבר שסרטם החדש הוא פשוט סרט קסום שהיה כיף לעביר איתו 98 דקות.העלילה לא מקורית במיוחד. ילד ודרקון נפגשים, הם לכאורה אויבים אך מתיידדים והופכים לחברים בלב ובנפש שמוכנים להקריב את חייהם על מנת לשנות העולם בו הם חיים. וכמובן שיש למוצר הצריכה הזה מסר חברתי דידקטי על חברות ונכונות לפתוח את הלב ולהקשיב למי שהיה האויב שלך הרבה זמן ולגלות שאולי הוא לא באמת אויב. בקיצור, הייתי ממליץ לאנסטסיה מיכאלי לקחת את הילדים ללמוד משהו שלא לומדים בבית, שלפעמים כדאי להקשיב ולא להפוך לאויב כול מי ששונה ממך.
פרסומת
ונחזור לענייננו. לעומת "אליס בארץ הפלאות" שאולי עמוס פעלולים ושלל המצאות ויזואליות אך כשל בכול דרך לרגש את הצופה, דווקא הסרט הצנוע והלא יומרני הזה מצליח ליצור בעזרת טכנולוגית התלת מימד רגעים מרהיבים שיגרמו לצופה להחסיר פעימה. הסצנות שבהן היקופ מתעופף על הדרקון הם מהמרשימות ולעיתים גם נוגעות בפיוט.הבמאים הם גם הצמד שהביא לעולם את "לילו וסטיץ" ואחד מהם גם יצר שני סרטים תיעודיים על הלהקה האיסלנדית Sigur Ros וסרט תיעודי על הסולן שלה Jonsiשפתח בקריירת סולו. לא פלא שהכישרון האיסלנדי אחראי גם על השיר שנועל את הסרט. זו בהחלט עוד נקודת זכות לסרט המתוק הזה.
יש גם את הדיבוב של ג'יי בארושל שממש לא מתאמץ ליצור דמות מסרט אנימציה אלא נשמע כמו נער מבולבל לכל דבר. מחזקים את הקול שלו שחקנים מוכרים יותר כמו ג'רארד באטלר או אמריקה פררה. "הדרקון הראשון שלי" הוא אולי לא יצירת מופת שתכנס לקלאסיקה אבל הוא בידור ראוי לחגים ובכלל לvעביר איתו את הזמן עם הילדים או בלעדיהם בכול תקופה שהיא. מומלץ.