"מיינקראפט: הסרט" מנסה לעשות משהו שנראה כמעט בלתי אפשרי - לקחת משחק בלי עלילה מוגדרת ולהפוך אותו לסיפור הרפתקאות קולנועי, תוך ניסיון להימנע מלהיות פרסומת עתירת תקציב. הבמאי ג'ארד הס ("נפוליאון דינמיט"), שכבר ידוע בעבודתו עם ג'ק בלאק (המשתתף גם בסרט זה), הוא זה שלוקח את הסיכון, והתוצאה היא סרט שנע בין קסם ילדותי לבין כאוס מבולגן. מעט נוסטלגיה עבור ההורים בעיקר בזכות עולמו הארקדי של גארט "איש הזבל" (ג'ייסון מומואה) והרבה מאוד Fan service מטופש למעריצי המשחק.זה לא סרט רע, אבל גם לא סרט שייזכר. כבר בסצנה הראשונה, שבה טיל פוגע בקמע ענקי של חטיף תירס, ברור שמדובר ביצירה שמכוונת להיות מופרכת, צבעונית ומודעת לעצמה, לא כזו שדורשת שישה תסריטאים (כמו במקרה הנוכחי). הס ממשיך כאן בקו ההומור האוונגרדי שלו, שמזכיר סרטוני יוטיוב משוגעים מהעשור הקודם. לא כולם יתחברו לזה — אבל יש בזה משהו מרענן, במיוחד בעולם שבו רוב סרטי המשחקים נראים די אותו דבר.
פרסומת
הנרי ואחותו נטלי עוברים לעיר חדשה בעקבות בקשתה האחרונה של אמם. בעיר הזו הנרי פוגש בגארט (ג'ייסון מומואה), ויחד הם מגלים – באופן לא מאוד מפתיע – קובייה זוהרת שמזכירה באופן חשוד את הטסרקט מ"הנוקמים". הקובייה מושכת את השלושה, יחד עם סוכנת נדל"ן בשם דון (דניאל ברוקס, "הצבע ארגמן"), לתוך "עולם העל" – או במילים אחרות, ארץ המיינקראפט. כדי למצוא את דרכם חזרה הביתה, הם נעזרים בסטיב (ג'ק בלאק), מדריך, בונה ומומחה לעולם הקובייתי המוזר.כל אחת מהדמויות תקועה בעבר ואינה מצליחה להתקדם, בין אם בעולם המציאותי ובין אם בזה המצויר. זו פתיחה מבטיחה לסרט הרפתקאות עם לב. אך בפועל, הדמויות נותרות שטחיות לכל אורכו של הסרט ולא נדמה שאף אחד מששת התסריטאים מנסה אפילו לפתח אותן. בולט במיוחד הניסיון לייצר חברות בין הנרי לגארט. הקשר מתחיל כאשר גארט, גבר בשנות ה-40 לחייו, לועג באופן ילדותי לנער בן ה-12. משם, הקשר ביניהם כמעט ואינו מתפתח, ופתאום הם מוצגים כחברים הכי טובים הנקלעים להרפתקה גדולה מהחיים.
בנוסף, עיצובו של עולם המיינקראפט נראה מגוחך, הן מהבחינה הסיפורית והן מבחינה ויזואלית. מבחינה סיפורית, הכללים והקשרים בין העולם המקביל לעולמנו מרגישים מנותקים ולא אמינים. אלמלא אותו עולם בדיוני היה קשור לאותו משחק גדול ואהוב, הקהל היה נוטש את הסרט באמצע. מבחינה ויזואלית, העולם נראה כמו גרסה מעט מעודכנת לסרטי הילדים של רוברט רודריגז ("ספיי קידס") – אך ללא הלב, היצירתיות והקסם שאפשרו לסלוח לאפקטים הדלים של אותם שנים. ייתכן שזה בכוונה, כחלק מהניסיון לשמור על הרוח הגולמית של מיינקראפט.זה לא מפתיע שחברי הקאסט הם אלו שגונבים את ההצגה. רבים יאמרו שג'ק בלאק הוא אחד השחקנים הקומיים הגדולים של דורנו, ובצדק. אחרי הקאמבק המרשים עם "ג'ומנג'י" ו"קונג פו פנדה 4", הסרט החדש מחזק את המעמד הזה ומחזיר אותו למרכז הבמה. נראה שג'ייסון מומואה נהנה מכל רגע על הסט בסרט הילדים השני בכיכובו אחרי הלהיט של נטפליקס "Slumberland". שני הילדים, אמה מאיירס וסבסטיאן הנסן, בעיקר נראים משועממים על סט מלא במסך ירוק. ג'ניפר קולידג' ("הלוטוס הלבן", "מרוששות") צצה להופעה קצרה שגונבת את ההצגה, כפי שהיא יודעת לעשות תמיד."מיינקראפט: הסרט" מרגיש יותר כמו מסע מבולגן בתוך קוביות ללא עלילה מגובשת. זה לא סרט רע או הפרסומת המביכה לה ציפינו (כמו "אימוג'י: הסרט"), אלא יותר חגיגה מתוקה לילדים שמעריצים את המשחק, גם אם התבגרו מאז יצא ב-2011. עם זאת, זה בהחלט נראה כמו סרט שנוצר בידי מעריצים עבור המעריצים. יש תחושה שמישהו מאוד אוהב את המשחק, וביקש להציג אותו על המסך הגדול, אבל לא השקיע מספיק מחשבה כדי להפוך את הסיפור לדבר שמרגיש שלם או מעורר עניין.