סמים הם חלק מרכזי מהסצנה הגאה, לפעמים אנשים מאבדים את עצמם

"הרבה אנשים מגיעים לעיר הגדולה ומנסים לרפא טראומה ובושה מהמקום שבו גדלו, זה חלק מהמסע של להיות גיי. כשאתה מגיע לעיר כמו ברלין, זה משנה את התודעה שלך, פותח גבולות, מרסק קירות, גורם לך להשתחרר מנורמות", אומר השחקן הישראלי אבירן אדרי שמככב בתפקיד דניאל, אחד הבחורים אותם פוגש במסעו בברלין מוריץ, גיבור הסרט "נסחף".

ואכן, אחרי הרבה שנים בהם סרטים על הקהילה נמנעו מלהראות את הצדדים הנועזים, המיניים, וגם הסמים הקשים, הנפילות ואפילו סצנת השליטה וה-BDSM, מגיעים סרטים כמו "כאילו אין מחר" הישראלי שפתח את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב הקודם ו"נסחף", שהוצג בבכורה בפסטיבל ברלין האחרון ויציג בשבוע הבא בפסטיבל, ומראים את הצד שרבים מהגייז חווים אך לא תואר מספיק בקולנוע עד עכשיו.

סרט הביכורים של הבמאי הגרמני האנס הירש עוקב אחר מוריץ בן ה-22 (לורנץ הוכהוט) שעובר לברלין כדי להיות עם החבר שלו יונאס, צלם סקסי שמעדיף מערכת יחסים פתוחה. להפתעתו של מוריץ, הקשר ביניהם מסתיים והוא נותר הרוס ובודד. כדי לברוח מהכאב שחווה, הוא מוצא את עצמו מתיידד עם אנשים חדשים, מבלה בחדר כושר, מפתח חוש אופנה, ומגלה את עולם הסמים. הוא הופך לחיית מסיבות ומתחיל להגשים את תשוקותיו.

איך הגעת לעסוק בסיפור הזה?

האנס: "רציתי להראות אלו ביוגרפיות ברלין מעצבת ואיך אני וכל החברים שלי מתאמצים למצוא את הכיוון שלהם בחיים ובמשפחות החדשות שאנחנו מכירים בעיר. החוויות שמוריץ והאנשים שהוא פוגש בסרט מבוססות בחלקן על שלי. התחלתי לכתוב לפני הרבה שנים, בצעדים קטנים, ואז בנקודה מסוימת החלטתי שאני רוצה לצלם את הסרט".

יש לסרט הרגשה חצי תיעודית, יותר מקו עלילתי רגיל, סוג של מסע ממקום למקום שאנחנו חווים דרך העיניים של הגיבור.

"אני חושב שזה טוב שאנשים אומרים שזה כמו סרט תיעודי כי בסופו של דבר לא עשינו את הסרט באופן כזה בכלל. כל שורה שכתבנו בוצעה כמו שהיא, לא השארנו מקום לאימפרוביזציה. אבל תמיד ראיתי את הסרט כמו רכבת הרים שבה אתה חווה את כל הסיטואציות השונות האלה. אחד הרעיונות היה שיהיו הרבה לוקיישנים, לעולם לא לחזור לאותו מקום. רעיון נוסף היה תמיד להכיר דמויות חדשות, אפילו בסצנה האחרונה בסרט. רציתי להראות את החוויות כשאתה עובר לעיר חדשה כמו ברלין מיד דברים חדשים קורים ואתה צולל יותר פנימה. מוריץ הוא יותר כמו כלי באמצעותו אנחנו מטיילים בעיר ויכולים לחוות את כל העולם הזה".

במובנים מסוימים, גייז צוללים יותר מהר לעולם הזה.

"הסרט נראה להרבה אנשים כמו סרט מסיבות של ברלין, אבל זה לא רק חגיגות אלא גם עצב. גם למוריץ זה ככה. מצד אחד הוא מוצא את עצמו, הוא חוגג את עצמו ואת האחרים ומצד שני כולם מתמודדים עם טראומות ועם בעיות ספציפיות של להט"בים בעיר כמו ברלין".

(האנס הירש, צילום: Philip Leutert. אבירן אדרי, צילום: Sven Serkis)

אחת מהטראומות האלה, היא תקרית עליה דמותו של דניאל מספרת בסרט שבה היה קורבן להשפלה מצד נערים שהכו אותו וירקו עליו. אך לצד זה הוא אומר באופן מפתיע שהוא "קצת אהב את זה". בכך עוסק הסרט, בנושא של שליטה בחברה הגאה שנהיה יותר משמעותי בסצנה ולא נוכח כמעט עד לאחרונה על המסך הגדול. "היה לי חשוב לא להראות את זה רק כדבר רע. הרבה מהדמויות מגיעות לברלין ממקומות שבהם הן לא יכולות לחיות, בין אם זו עיירה גרמנית קטנה או מקומות שלהיות גיי זה לא חוקי, ואז הם משכפלים את הדינמיקות מהעבר בתוך הסצנה", מסביר הבמאי.

"אני חושב שהקהילה הגאה מסביב לעולם לקחה יחסים מענייינים עם דמויות בעבר שנהגו בבריונות כלפינו. הרבה דברים מזה נהיו פטיש. החלק הפיזי כמו מדים, לבוש עור, דברים שהיו כחלק מהאנשים הרעים בסיפור ועכשיו כדי לשלוט בסיפור אנו מגלמים אותם מתוך בחירה כשאנחנו בשליטה במתרחש", מוסיף אבירן. "אני חושב שזה מעצים דברים, זה להפוך דפקט לאפקט".

אבירן אדרי חי בברלין מאז שנת 2015, שנה לאחר שסיים את לימודי המשחק בישראל. "בהתחלה חשבתי שאמצא את מקומי בתיאטרון פרינג'. למדתי דברים אחרים וחשבתי שמשחק כאן לא יעבוד עבורי ואני מרגיש שעולם המשחק מצא אותי חזרה. הגעתי דרך המלצות של חברים לסרט ועכשיו אני חושב שגרמניה היא במצב שהיא מקבלת אנשים שנראים ונשמעים כמוני, מה שלא היה לפני 8 שנים כשהגעתי", הוא מספר. "הדבר המצחיק הוא שלעולם לא שיחקתי ישראלי בכל הפרויקטים שעשיתי בברלין, קיבלתי הרבה שמות גרמניים. אני אף פעם לא הישראלי וזה נהדר".

אחת הסצנות החזקות ביותר שבהן הוא משתתף היא זו שבה דניאל מתמוטט במועדון לאחר לקיחת יתר של ג'י, סם אונס שנפוץ בשל תחושת האופוריה והעלייה בחשק המיני שהוא גורם, נשכב על הרצפה חסר הכרה ומפונה על ידי חבריו. "סצנת ההתעלפות הייתה אחד האתגרים הכי גדולים שעשיתי בחיים שלי כשחקן, צילמנו את זה כל כך הרבה פעמים. אני זוכר שאחרי שצילמנו את הסצנה הזו, צילמנו סצנה במונית שבה הייתי גמור לחלוטין וממש הרגשתי ככה. אני לעולם לא אשכח את היום הזה. הסצנה הזו הייתה אחרי 3 ימים של מסיבות והמטרה הייתה להראות איך אדם נראה ככה, וכמה מכוער זה יכול להיראות מהצד", הוא משחזר.

מהצד השני מראים בסרט בסצנות אחרות גם את הצדדים החיוביים של הסמים ואת ההנאה שהם גורמים.

האנס: "הסמים הם פשוט בכל מקום בברלין, זה חלק מרכזי מהסצנה הגאה שאני מראה. רציתי להראות את שני הצדדים של הסמים. מצד אחד דניאל כמעט עומד למות כי לקח מנת יתר, זה קורה הרבה ורציתי להראות את ההשפעה של ג'י כי מעולם לא ראיתי את זה בסרט עלילתי. זה יכול להיות מאוד טראומטי לאנשים שמגיעים למועדון. סמים יכולים להיות מסוכנים ואנשים מאבדים את עצמם, אבל רציתי גם להביא את הצד הטרנספורמטיבי של סמים, כשאנשים יכולים לראות את עצמם בצורה משוחררת ושמחה יותר מהרגיל. לפעמים הם לומדים שאם הם יכולים להתנהג בצורה כזו, הם יכולים לשמוח כך גם ללא הסמים".

מוריץ בהתחלה לא רוצה להסניף ולעשות סמים אבל הוא נכנס לתוך זה כדי להיות חלק מהחבורה.

אבירן: "לגייז לא היו הרבה מודלים וסגנונות חיים ללכת בעקבותם כמו סטרייטים ואנחנו היינו צריכים להמציא את הדרך שלנו פשוט באמצעות לחיות אותה. סמים הפך אצל רבים לחלק מהמסע".

האנס: "לפעמים זה נראה כאילו עשינו מסיבה גדולה בסט ואנשים עשו סמים אבל למעשה קמנו כל בוקר על הבוקר, הכל היה מתוכנן מראש. היה חשוב לי לחגוג את החיים בסרט, זו הייתה עבודה קשה להבין איך להיות מסטול מרגיש ואיך להשיג את הסיטואציה הזו כשאתה פיכח".

נושא נוסף שעוסק הסרט בקהילה הוא דימוי הגוף. מוריץ משנה את התספורת שלו עם ההגעה לעיר, מתאמן ובודק את המראה שלו במראה שוב ושוב.

האנס: "אני חושב שגוף זה דבר מאוד מרכזי בקהילה. רצינו להראות גם גופות יפהפיים ולגרום לקהל את הרצון להיות חלק מזה, את האפקט של סמים ואקסטזי כשאתה מרגיש סופר טוב, כמו בסצנת המקלחת שכולם רוקדים ביחד. באותו הזמן מוריץ מדבר על הכפות הרגליים שלו שלא טובות מספיק, דניאל בודק את גודל האיבר של מוריץ. בכל סצנה יש משהו לגבי גוף, היה חשוב לי להראות את העניין של הנמשים על העור, את אי השלמות שלו, השבריריות שלו".

אם מדברים על מין, השוט הראשון בסרט הוא של אבר מין גברי. זה לוקח אותך למקום מסוים אבל לאחר מכן אתה לא מראה את זה שוב.

"זה נכון שהסרט לא מפורש באופן פורונוגרפי, כמו שהסצנה הראשונה מראה, אבל הוא מפורש בדברים אחרים באופן מפורט מאוד. הזין בהתחלה הוא רפרנס כשהם מדברים על גודל בגוף, על גבריות, שרירים. להביא קצת קונטרסט כי הרגע הראשון בסרט הוא מציצה ומשם הם מחבקים אחד את השני וזה נהיה רגע רומנטי שבו הוא אומר 'תודה שעברת לברלין'. רציתי להביא את שני הדברים זה לצד זה – סקס טכני והצד הרומנטי".

אתה גם עוסק בסרט בנושא הנזילות המינית כשמוריץ מתחיל כגיי אבל גם מקיים יחסי מין עם נשים במהלכו.

"זה קצת אוטופיה. יש מקומות בברלין שבהם מנסים לחיות כמו בברגהיין, שהיה מועדון גייז בהתחלה אבל בגלל כל ההייפ סביבו שכולם רצו ללכת אליו, נהיה מועדון של כולם. ככה הסטרייטים לוקחים קצת מרוח החופש של המקום. אנחנו לא שם עדיין, במקום שבו אנחנו לא חושבים בקופסה, אבל במקומות רבים בברלין במהלך הלילה וסופי השבוע זו המציאות וזו הסיבה שכל כך הרבה אנשים באים לכאן. המעבר מתרבות גאה של לפני 20 שנה להבנה מודרנית של מגדר ומיניות זה משהו שאהבתי להראות".

הסרט הוקרן במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין ועכשיו מגיע לת"א. איך זה להתקבל עם הפיצ'ר הראשון שלך לפסטיבלים יוקרתיים כאלה?

"אני מאוד נרגש להקרין את זה בת"א. בהתחלה הייתי ממש נרגש לראות איך אנשים מרקעים שונים מגיבים, יש להם פרספקטיבה שונה על העיר ברלין. נקווה שברלין תישאר כזו ולא כמו ערים רבות אחרות שבהן הקהילה נמצאת באיום".

הסרט "נסחף" מוגבל לצפייה מגיל 18 ומעלה בשל סצנות מין נועזות וערום. הקרנות הסרט : יום ראשון 24.12 בשעה 21:00 המרץ 2 ת"א, יום חמישי 28.12 בשעה 22:30 בסינמטק ת"א. לרכישת כרטיסים לחצו כאן