הסרט עוסק בצוות הסרטה, המגיע לעיר ווטרפורד בורמונט, על מנת להסריט סרט שהרקע לו הנו תחנת רוח ישנה. כבר כשהם מגיעים לאתר, מתברר להם שתחנת הרוח נשרפה עד היסוד ב- 1960. ותקלה זו אינה הראשונה: הבמאי המסכן, אם כי חלק הלשון (וויליאם מייסי, הזכור לנו כד"ר מורגנשטרן מהסדרה ER ), צריך לפלס דרכו בבעיות רבות, כמו כוכב ראשי רודף שמלות (אלק בולדווין) השוכב עם קטינות, כוכבת ראשית (שרה ג'סיקה פרקר) הממאנת להתפשט מול המצלמה מטעמי צניעות (אם כי מתברר שהדבר נעשה כדי להתפיח את דרישת השכר שלה), מפיק עצבני המסתובב עם ספרי משפט לכל צרה משפטית שלא תבוא, תסריטאי אידיאליסט (פיליפ סימור הופמן) המסרב לשנות את התסריט בהתאם לגחמות הבמאי. כן נדרש הבמאי המניפולטיבי לתמרן זמנו בין פוליטיקאים עירוניים תככניים, תקציב לוחץ ועוד ועוד.סיפורים לא מעטים נארגים בסרט, המהווה סאטירה שנונה על העולם ההוליוודי המזויף, הקר ואשר אינו שונה מסביבת עסקים כלכלית, צינית וקרה. שחקנים רבים חברו לעבוד תחת שרביט הבימוי של המחזאי והבמאי הידוע דיוויד מאמט, ואוהביו ימצאו גם כאן עוד סרט איכות מבית היוצר שלו. גם שחקניתו הקבועה והמקסימה (שהנה במקרה גם אשתו), רבקה פידג'ון, תופסת מקום בסרט זה, כתמיד. הסרט מצטיין בעוקצנות הגלויה שלו כלפי התעשייה ההוליוודית, המפיקים הנחשיים והארסיים שבה, הבמאים חלקי הלשון הצריכים לפלס דרכם בחנופות, כוכבי הסרטים שיצר המגלומניה שלהם מעביר אותם על דעתם, וההתפשרות הגדולה של תסריטאים על האיכות והרוח המקורית של יצירתם, אשר הולכת לאיבוד בידי הקודמים.
פרסומת
משחקן של הדמויות טוב מאד, וככלל כולם עושים עבודה ראויה בסרט זה. אציין במיוחד את פיליפ סיימור הופמן - שחקן כעור, המשתבח עם הזמן בתפקידי איכות. כן אציין לטובה את דייויד פיימר, המצטיין בגילום מפיק הסרט החלקלק ורב האלתורים. הסרט, כדרכו בקודש של הבמאי מאמט, מתנהל על מי מנוחות, אם כי התסריט, כדרכו גם הוא, שנון ופוגע בכל המקומות הנכונים. זהו אינו סרט לכל אחד, אולם אוהבי הסאטירה החריפה ואלו המכירים של עבודתו של מאמט, לא ירשו לעצמם להפסיד את הסרט הזה.לסיכום: שנון, מושחז, אינטליגנטי ומקסים לעיתים. 8 בסולם יגאל.