האגדה על האחים בונדרנט היא שהם בני אלמוות. כך נפתח הסרט החדש של ג'ון הילקוט ('הדרך', 'ההצעה') שמתרחש באזור שכוח אל בארצות הברית של שנות ה20. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי- תקופת היובש בשיאה והאחים בונדרנט מרוויחים את כספם מהפצה בלתי חוקית של אלכוהול. אלא שבעידן שבו החוק מושחת, האחים לא ממש מתאמצים להסתיר את הפעילות שלהם. כל זה משתנה כשמגיע לעיר סגן חדש (גאי פירס) שלוקח על עצמו כמשימה אישית לעצור את האחים. שני הבכורים, פוסטר (טום הארדי) והאוורד (ג'ייסון קלארק) הם אכן גברים קשוחים וחזקים, שאפשר להבין כיצד נדבקה בהם אגדה על אלמותיות. אבל האח הקטן ג'ק הוא... שייה לבוף...רזה וגמלוני עם שאיפות להיות גבר אמיתי. ג'ק יוצא בעצמו להתמודד נגד הגאנגסטר הכי מסוכן באזור (גארי אולדמן) ונגד הסגן החדש שרואה בו החוליה החלשה של המשפחה.סרטו החדש של הילקוט הוא אמנם סרט פשע, אבל הגרעין האמיתי כאן הוא דרמה משפחתית על שלושה אחים ומציאת המקום מתחת לצל של דמות בכורה וגברית. כמו בסרטיו הקודמים, גם כאן יש עולם מאוד ספציפי ועשיר סביב הדמויות, אבל, כמו תמיד, זה רק תפאורה לסיפור פשוט על ילד שמקנא באחים האגדתיים שלו. אלא שלעומת הסרטים הקודמים שלו, ובעיקר 'הדרך' הפוסט אפוקליפטי, הילקוט כבר לא נופל קורבן להתעסקות מיותרת בתפאורה המיוחדת שבנה. היחסים בין שלושת האחים מטופלים היטב ומאופיינים בצורה אנושית ואמינה. וזה תמיד מתכון לסרט שובה ומרגש.
פרסומת
צלחה הכי גדולה של הילקוט היא דווקא לא בשוטים המרהיבים של המיד-ווסט השומם של וורג'יניה,ואפילו לא בתסריט המדויק והמרגש (שכתב ניק קייב) אלא, בעיקר, בליהוק. בעזרת ליהוק מדויק עבור אפיון הדמויות וגם להשתמש בפנים המוכרות כדי להוסיף רבדים חשובים. ללהק לתפקיד הוונאבי-גנגסטר הלא יוצלח את שייה לבוף זו הברקה. לבוף מוכר בעיקר מסדרת 'רובוטריקים' כנער מגושם המשתרך אחר רובוטים גיבורים. כאן הוא דמות ריאליסטית בעולם של גיבורים בשר ודם, מולם הוא צריך להתחרות. כדי להציג אותו כבעל סיכוי כלשהו להיות 'גבר אמיתי', ליהק הילקוט את דיין דיהן ('כרוניקה בזמן אמת') המתוק והנערי כחבר הטוב והצולע שלו, ואת מיה וסיקובסקה ('אליס בארץ הפלאות') האנמית והלא מינית בעליל כמושא תשוקותיו.אבל ההברקה הליהוקית הגדולה ביותר היא טום הארדי, שגונב את ההצגה. הארדי, שזעזע את עולמינו השנה כ'ביין' המפלצתי בסרט 'עלייתו של האביר האפל', מגלם בצורה מושלמת את פורסט בונדרנט, המאצ'ו הקשוח והאגדי שהוא גם אח גדול אכפתי והוגן. המחוות הקטנות של הארדי ורגעי הפגיעות שלו הם המוקד הרגשי של הסרט והוא שולט בקהל בצורה מוחלטת. פורסט הוא באד גאי בתקופה של רעים ממנו. אבל לעומת דמותו של גארי אולדמן הוא גם תמים, ישיר ונקי, ולא משנה לכמה אלימות נוראית הוא גורם. היופי הגברי אך התם של הארדי מנוצל כדי לברוא את הדמות המיוחדת הזו, ולכל מי שמכיר אותו מ'עלייתו של האביר האפל' צפויה הפתעה גדולה. בנוסף, ג'סיקה צ'סטיין ('העזרה', 'עץ החיים', 'החוב') המינית אך אנושית, לוהקה כאישה שמולו, ומצליחה להוציא ממנו רגישות מדויקת.
'ארץ יבשה' הוא סרט אפקטיבי- כשהוא רוצה שנצחק, אחנו צוחקים, כשהוא רוצה שנתרגש, אנחנו נתרגש, וכשנרצה שנבהל, הקהל זז בחוסר נוחות. אמנם אפשר לטעון בצדק שאין חדש תחת השמש והילקוט לא 'הבריק' כאן באיזה יצירה קולנועית נועזת, אבל הוא ברא דרמת פשע ג'אנרית מהנה לצפייה וקולנועית. לא סרט חובה אבל ללא ספק סרט טוב.