שתי מילים יכולות לסכם את סרטו החדש של השחקן/במאי/תסריטאי מייק בינדר: ג'ואן אלן. השחקנית הראשית של הסרט כובשת את המסך בחיוניות שלה ומתגלה לראשונה ככוכבת קולנוע אמיתית ולא רק שחקנית אופי מעולה. ג'ואן אלן, אחת השחקניות הוותיקות והמוערכות של הוליווד, מוכרת בעיקר משלל תפקידי משנה מעולים בסרטים: "היומן", "זהות במלכודת", "סופת קרח", "עימות חזיתי" ו"פלזנטוויל". היא אפילו היתה מועמדת שלוש פעמים לאוסקר על תפקידיה בסרטים: "ניקסון", "צייד המכשפות" כשחקנית משנה ו"המועמדת" כשחקנית ראשית.ג'ואן אלן תמיד היתה שחקנית משנה שכוכבי קולנוע גדולים גנבו ממנה את אור הזרקורים. אפילו בסרט "המועמדת" הנושא היה האטרקציה האמיתית של הסרט, שלא נדבר על שני שחקני משנה מעולים (גרי אולדמן, וג'ף ברידג'ס שנתנו בסרט זה הופעות מאלפות). והינה מגיע הסרט החדש והראשון מזה זמן רב בו היא בתפקיד הראשי - "הצד הטוב של הכעס". ג'ואן אלן נותנת את הופעת חייה וכובשת בלי שום בעיה את לב הצופים.
פרסומת
העלילה לכאורה פשוטה ומוכרת: טרי וופלמייר היא אשה באמצע החיים החיה בפרברים בורגניים וירוקים כאשר חייה תופסים תפנית כאשר בעלה נעלם באופן בלתי צפוי. בנסיון להתמודד עם היעלמותו הפתאומית, טרי מתמכרת לטיפה המרה ואת זעמה פורקת על ארבעת בנותיה. עוד אחד שהיא מוצאת בו עניין הוא דני, כוכב בייסבול לשעבר ושדרן רדיו בהווה, המשמש לה כחבר לשתייה. השניים הופכים למקור כוח אחד לשני ודני הופך לאב לארבעת הבנות. הפיכתו של דני לגורם משפיע בחיי המשפחה ואירועים שונים ומפתיעים ישבשו את האידיליה המשפחתית השברירית שהחלה להתגבש.מייק בינדר הוא יוצר נטול קול ייחודי אבל בהחלט אפשר להגיד לטובתו שהוא מצליח להימנע מכמויות רגש דביקות במיוחד שכל כך אופייניות לז'אנר, כנראה ובעיקר בזכות הופעתה הקרירה והמהפנטת של הכוכבת המופלאה. היא מצליחה ליצור דמות משכנעת של עקרת בית נוצרית, לבנה וקרה שבתוך תוכה משוועת לחום ואהבה. הסרט נע בעדינות בין רגעים דרמטיים עשויים היטב לרגעים קומיים מבריקים וישנן גם כמה סצנות בלתי נשכחות שלבטח ייכנסו לאיזשהו לקסיקון קולנועי בעתיד.
יש לציין לטובה את השחקן הראשי, קווין קוסטנר שפיתח כרס של בירה עבור הסרט. קוסטנר מגלם את דני, אדם בשנות החמישים לחייו, הקריירה שלו כבר מאחוריו ובסך הכול הוא רוצה להיות שייך לתא משפחתי חם ואוהב מהסוג שהוא אף פעם לא ניסה להקים. אפשר לכתוב שלראשונה מזה זמן רב קוסטנר מצליח ליצור דמות מעניינת ומאתגרת בסרט שלא הוא ביים.גם ארבע השחקניות המגלמות את הבנות למשפחת וולפמייר: אריקה כריסטנסן, איוון רייצ'ל ווד ואלישיה וויט מוצלחות. הדמות המגולמת על ידי קרי ראסל בנויה ברישול תסריטאי מביך והיא הבת היותר מעצבנת בין הארבע. מייק בינדר הבמאי והתסריטאי מגלם את שפ, חברו הטוב של דני, מפיק תוכניות רדיו מבוגר וחרמן המתחיל עם אחת הבנות לבית משפחת וולפמייר.נכון שלא מדובר ב"סופת קרח" המופתי גם הוא בהשתתפותה של ג'ואן אלן ודן בהתמוטטותה של המשפחה המסורתית בדרך הרבה יותר אפלה ומתוחכמת, אבל "הצד הטוב של הכעס" מספק כמה רגעים קולנועיים קסומים ושחורים זה לצד זה בלי ליצור תחושת אי נוחות. הבימוי המאופק יחסית, המשחק המעולה של הכוכבת הראשית וצוות שחקני המשנה הופכים את הסרט לתענוג אמיתי שיכול להעביר לכם ערב רומנטי בכיף.
פרומו מוצלח מאוד
שמפתח ציפיות שאינן מתגשמות כלל ...
הרגשנו במו בליל הסדר, ארוך והסוף פשוט לא נראה באופק .
קווין, אנחנו מאוכזבים !
שם:אמנון אלביגיל:9928/05/2005 16:50:34
7/10
הפתעה נעימה. חששתי כי זה time passer - אך בפירוש לו.
המשחק מצוין, האירועים הם "מהחיים". כמו בללכת על המים, תפשת מרובה לא תפשת. אם היו פחות בנות ויותא עומק לדמויות, כולנו היינו נשכרים.
הרעיון המרכזי, לארו התפנית בעלילה, שהוא נכון - גם הוא אובד.
הכעס, הטינה, מרות הנפש אין בהם תועלת. במקום זאת אפשר פשוט לדבר.
שם:יהודית לרמןגיל:5528/05/2005 01:12:05
7/10
יצאתי לסרט בלי לדעת עליו מאומה-חברה ביקשה שנלך לסרט זה. היתה לי הפתעה נעימה.לא ציפיתי לכלום והנה הליהוק של ג'ואן אלן היה מצוין.היא פשוט עושה את תפקידה נאמנה.קווין קוסטנר כמזדקן מתבגר-כן גם עליו עובר הזמן ופועל שלו לטובתו כמו על כולנו-אבל טוב בתפקידו.יחסי האם עם בנותיה המתבגרות ממש אוטנטיים. הבת השלישית צריכה להתחלות בכדי שאמה תשים לב אליה -ממש מהחיים.
פרידת ההורים כאשר כל ילד מרגיש אחרת לגבי זה גם לא מצוץ מהאצבע.נחמד לערב שישי.