Seret מהעבר: 20 שנה לשרק 2

הסרט "שרק" שיצא בשנת 2001 היה לשובר קופות ענקי, זכה בפרס האוסקר לסרט האנימציה (והיה מועמד לתסריט) והציל את אולפני דרימוורקס. הסרט עמוס הבדיחות לא לילדים בלבד סיפר את עלילות העוג הירוק (מייק מאיירס), החמור המדבר (אדי מרפי) והנסיכה פיונה (קמרון דיאז) שהופכת גם היא ליצורה ירוקה. 3 שנים אחריו יצא "שרק 2" והמשיך את המסורת של הסרט הקודם. גם כאן יש שילוב מענג של רפרנסים תרבותיים וקולנועיים, ובדיחות שחלקן "למבוגרים בלבד", לצד הומור פיזי וסלפסטיקי שקורץ לילדים בקהל. שני הסרטים מבוססים על ספרו של וויליאם סטייג, שנפטר ב-2003, שנה לפני צאת הסרט השני המוקדש לזכרו.

"שרק 2" הצליח מאוד בקופות, ואף קיבל ביקורות חיוביות בדרך כלל . אך הבעיות שניצבות בפני כל סרט המשך ברורות גם כאן. כיצד לשחזר את החן והקסם של המקור ולהוסיף עוד ממדים לקהלים ישנים וחדשים? סרט ההמשך עומד במשימה בכבוד. גם בצפייה מחודשת, 20 שנה אחרי, ניתן להבין ולחוש את סוד הקסם של הסרט שמצליח להיות משעשע וקצבי, אך גם לומר משהו על שינוי, אהבה, קבלת ה"אחר" וסובלנות.

העלילה של הסרט מתרחשת אחרי ירח הדבש של שרק ופיונה, המוזמנים לממלכת "רחוק רחוק מכאן", ביתם של הוריה של פיונה, המלך (ג'ון קליז) והמלכה (ג'ולי אנדרוז). שרק אומר ש"ודאי לא יתקבל בעין יפה בקאנטרי קלאב", אמירה הרומזת לכך שיש לנו סיפור על מפגש בין גזעי, כמו בסרט הקלאסי "נחש מי בא לסעוד". אלא שבמקרה הזה, גם הכלה בחרה להפוך ל"ירוקה", כלומר לאמץ את הזהות השונה של בעלה.

הממלכה היא הוליווד עם דמויות מצוירות, כולל השלט האייקוני שהפך כאן ל"רחוק רחוק מכאן" וסיור בבתי הכוכבים, שהם כאן דמויות מסיפורי אגדות כמו רפונזל. גם הדמויות מאגדות הילדים מופיעות כאן שוב ואליהן נוסף "החתול במגפיים"(אנטוניו בנדרס) כמעין "זורו" חתולי, והיריב של החמור כסייד-קיק של הגיבור. כפי שאומר החמור לחתול בעוקצנות טיפוסית: "התפקיד של חיה מדברת מעצבנת כבר תפוס". אך מסתבר שיש מקום לעוד אחת, וההצלחה של הדמות הזאת הולידה עוד סרטי המשך נפרדים משלה.

עיקרון ההיפוך הקומי המרכזי בסרט הראשון, מופיע גם כאן. רעיון המטמורפוזה, ההפיכה מיצור אחד (אדם) ליצור אחר (חיה או עוג), נהפך על ראשו. מי שהוטל עליו כישוף שהופך אותו למשהו אחר, אינו משתוקק לחזור להיות אדם. להפך, האי אנושיות היא של בני האדם הרודפים כל יצור שאינם מכירים, ורוצים להשמיד אותו, כפי שאומר החמור לשרק: "כמעט כל אדם שפוגש אותך מנסה להרוג אותך". סצנת הקלשונים שפתחה את הסרט הראשון מופיעה כאן במונטאז' ירח הדבש של פיונה ושרק, שרצים בשדה פרחים ואחריהם המון מוסת שזורק עליהם קלשונים. בסרט השני נוסף עוד טוויסט לקראת סופו, שבו מתברר סיפור הרקע של המלך, אביה של פיונה. מסתבר שלא רק הבת עברה מהפך. המלכה אומרת למלך שהוא "יותר גבר" מאשר היה אי פעם בצורתו השונה. עוד אישור למסר של הסרט, המדבר על כך שלהיות שונה אינה בעיה, אולי זה הפיתרון.

גם העיסוק בשונות מגדרית מקבל כאן מקום, אם כי לא בטוח שהיום כל הבדיחות היו עוברות חלק. כך למשל בתחילת הסרט כשנסיך החלומות (רופרט אוורט) מגיע לטירה שבה הייתה כלואה הנסיכה פיונה אך מוצא במקומה את הזאב מ"כיפה אדומה" (אהרון וורנר, אחד ממפיקי הסרט), לבוש כסבתא ומעיין במגזין דמוי "פלייבוי" בו יש חזירים במקום בחורות. כך גם הבדיחה על פינוקיו (קודי קמרון) השקרן שאפו מתארך כאשר הוא מכחיש שהוא לובש תחתוני נשים. בשני המקרים יש כאן גיחוך על מעין מופע דראג, או בלבול מגדרי. גם הדמות של הדרקונית הסגולה שחברה לחמור, ובסוף הסרט אף מופיעה עם הצאצאים שלהם, שהם שילוב של שני מינים, היבריד של דרקון וחמור, הוצגה בסרט הראשון כבעלת זהות מבלבלת. כלומר, ההנחה הייתה שיש דרקון השומר על הנסיכה ורק הצבע שלה, עפעוף הריסים והעובדה שהתאהבה בחמור הזכר, הציגו אותה כנקבה.

חלק מהחן של הסרט תלוי גם במוזיקה המלווה אותו. ב"שרק 2" יש פחות להיטים, אך גם הוא עושה שימוש נחמד במוזיקה כדי לחדד את המסר. אין כאן את "הללויה" של לאונרד כהן באחת מגרסאות הכיסוי הידועות ביותר שלו כמו בסרט הראשון או את שני הלהיטים הענקיים של להקת Smash Mouth אבל יש כאן כמה גרסאות כיסוי חביבות. בסרט שמדבר על שינויים, לא נפקד כאן השיר האייקוני של דיוויד בואי "שינויים", בסצנה בה שרק והחמור הופכים לנסיך וסוס אציל.

בסופו של דבר גם (בדיוק) עשרים שנה אחרי, "שרק 2" עדיין עובד: המשחק שלו עם כמה רבדים של משמעות לקהל הצופים המבוגר והצעיר והחן של דמויותיו, כולל אלה החדשות, ממשיכים לשכנע ויקסימו בוודאי דורות חדשים גם בעתיד הנראה לעין שילמדו שאולי לא קל להיות ירוק, אם לצטט גיבור תרבותי אחר, אבל זה בוודאי שווה את המאמץ.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן