אני סולל את הדרך שלי בעצמי : ראיון עם עמית מורשת על תמונת הנצחון

"אני לא מרגיש שאני שחקן קלאסי. כשאני הולך לאודישן אני לא יוצא ממנו, כוסס ציפורניים ומתקשר לסוכנת. כבר התחלתי למצוא לעצמי דברים להתעסק בהם ומבחינתי אם יש איזה עבודה או פרויקט, זה כבר בונוס. חשוב לי קודם כל לעבוד על עצמי כבנאדם ולהתעסק בדברים האלה מאשר לעמוד בלחץ של עולם המשחק", משתף השחקן ומוזיקאי עמית מורשת בתובנותיו על עולם המשחק.

מורשת מוכר בתעשייה לא מעט שנים. מגיל צעיר הוא משחק בסדרות ילדים ונוער כמו "אחותי קפצה כיתה" ו"כפולים", בתפקידי אורח בסדרות של "כאן 11" כמו "שב"ס 2" ו"היהודים באים" ובתפקידים בתאטרון. הוא אפילו הופיע עם שיר שכתב בעצמו. ממש לאחרונה עשה קפיצת מדרגה לקולנוע המבוגרים עם תפקיד בסרטו המדובר של הבמאי אבי נשר, "תמונת הנצחון". את תקופת העבודה על הסרט הוא מתאר כ"תקופה מטורפת ומאוד עוצמתית" ממנה נהנה ולמד מאוד. "אבי באופן ספציפי היה בית ספר הכי מדהים לשחקן בקולנוע. הוא יודע לעבוד עם שחקן ולהוציא ממנו משהו אנרגטי", הוא מספר.

[*]

(עמית מורשת בסרט "תמונת הנצחון". תמונות בכתבה: עמית יסעור)

עמית (23) הוא ילד טוב רחובות, בן לווטרינר ויועצת חינוכית. אל עולם המשחק נחשף כבר בגיל תשע, עוד כשהיה בתאטרון הנוער כשאחיו הגדול, דניאל מורשת ("כאן גרים בכיף") התפרסם ממשחק ומסדרות ילדים ונוער בגיל צעיר. "תוך כדי שאני מתפתח כשחקן צעיר כולם הכירו אותו. הייתה לי חשיפה מוקדמת לא רק למשחק, אלא גם לזה שהחלום יכול להתממש וזה הדבר היפה שיש. לא בהכרח הלכתי בדרכו", הוא מספר.

למרות הדמיון הפיזי הרב ביניהם לא יצא להם להתחרות על אותו התפקיד. "יש בינינו ארבע שנים אז בעצם אני דור אחד מתחתיו גם במראה החיצוני", הוא צוחק. גם טיפים למשחק הוא לא מקבל ממנו, אבל בעיקר מתייעץ אתו בנוגע לחוזים, שאלות על ניהול ועל בחירות בקריירה: "כשהחלטתי לעסוק במשחק היה בינינו מן הסכם לא כתוב שאנחנו מבצעים הפרדה מסוימת כדי שאני אקבל את הדרך שלי ואסלול אותה בעצמי. זה עוזר לנו לבצע הפרדה והמקצוע שיכול להיות כל כך תחרותי לא מפריד בינינו", הוא מסביר.

הסרט "תמונת הנצחון" מספר את סיפור קיבוץ ניצנים בשנת 1947 ומשחזר את סיפור הקרב ונפילת הקיבוץ במלחמת העצמאות. בסרט עמית מגלם את קילומטר, אחד הבחורים שהיה בקיבוץ. "זו דמות שמתחילה כשאין לה אומץ. דמות שהיא בעצם פסגת הפחד. בסיפור שבנינו זה ילד צעיר תל אביבי שבז למלחמה ומחפש את הצרות", הוא מסביר. במקור התפקיד אליו נבחן עמית נקרא שריקי והוא כלל סצנת קרב בה הדמות נכנסת להתקף חרדה. עמית צלח את האודישן, אך אז נשר הבין שיש לשנות את השם של הדמות לכינוי כלשהו. "בפגישה השלישית איתו סיפרתי שתמיד הייתי הילד הכי נמוך והכי קטן ושתמיד צחקו עליי על הגובה. זה היה מין קטע כזה בין החברים. ואז אני מקבל תסריט שאומר שאני קילומטר – כי אני שוקל קילו ואני בגובה מטר. זה הרגיש לי כל כך אני", הוא מספר על החיבור לדמות. לדמות שלך אין הרבה מלל והיו מעט סצנות יחסית. איך בונים דמות כזאת?

"היו עוד סצנות שנחתכו. אבי כתב הרבה סיפורים והיה צריך לערוך את הסרט שיהפוך להיות סיפור אחד גדול. הסוד היה שבסצנות שנחתכו היה לנו המון בשר. הרי מה זה שחקן? יש לו את הטקסט שהוא מדבר וסצנות שהוא עושה וככל שיש יותר עומק, יש יותר בשר. בעצם היה סיפור יותר גדול וכך עברנו קשת של רגשות. כשראינו (השחקנים) את הסרט ערוך היינו בהלם. אבל כשאתה מגיע להקרנה שנייה ושלישית, אתה מבין את זה. לא היה צריך יותר. בזכות זה הצלחתי להביא יותר עומק ולספר סיפור יותר גדול. מי שרואה את הדמות שלי בלי הרבה מלל, רואה עומק מסוים ומאמין שיש עוד סיפור, שהוא חי שם והיה בקיבוץ הזה וגם אני האמנתי שהייתי בניצנים 48'".

איך אתה מסכם את העבודה על הסרט?

"מבחינתי אבי נשר הוא תקופה בחיים שלי. מהרגע שבו שאתה מקבל למייל הזמנה לאודישן, אתה מגיע למספר פגישות 'פסיכולוגיות' עם אבי נשר ובה אתה מדבר על עצמך והוא שואל אותך ומכווין אותך בלי שאתה שם לב. זה תורם לקשר אתו, הוא מכיר אותך יותר אבל בעיקר הוא מחפש איפה אתה יכול להביא את עצמך לסרט שלו. אתה רואה שינויים בטקסט שמתקרבים אליך יותר ואז הוא אומר לך 'אתה תראה – תגיע לסט ותרגיש שאתה תהיה קילומטר וקילומטר יהיה אתה'. ואתה מגיע וזה קורה וזה אחד הדברים הכי יפים בו כבנאדם וכבמאי".

הסצנות שהיו למורשת קשות לגילום היו סצנות המלחמה. "זה היה קשה פיזית אבל גם הכי קל שיש. אתה צריך להיזרק לקרב כשיש מאווררים שזורקים עליך חול ומאחוריך דלי כיבוי שריפות ואתה פיזית אוכל המון חול. בנוסף היה חם כי אתה לבוש בגדי חורף ואתה לא מרגיש כלום", הוא נזכר. מאידך הוא רואה זאת כזכות גדולה. "אני מגיע מתאטרון צה"ל ומעולם לא חשבתי שאהיה מסוגל לשירות קרבי. אבא שלי שעשה שירות קרבי היה כל כך גאה בי".

כהכנה לתפקיד מורשת חקר את המלחמה והקרבות: "היה לאבא חשוב שאקרא לפני הסרט מורשת קרב ואכיר את המלחמה", וגם הכין את עצמו נפשית לעירום חלקי שבסוף לא יצא לפועל. "אני מצלם את הסצנה ומתרגש ואז אני קולט את אבי מסתכל עליי צוחק ואומר 'החבר'ה שלידך כל כך גבוהים שהמצלמה לא יכלה לרדת למטה לצלם את התחת שלך'. אז אני מבין שהכנה של חודשיים ירדה לטמיון", הוא צוחק.

[*]

זהו סרט שיש בו ממד פוליטי שמציג את שני הצדדים. איך הרגשת עם זה?

"במהלך העבודה על הסרט חיינו את הדמויות והסיפור רק מהצד שלנו. לא היו לנו נקודות השקה עם המצרים. ההפחדה הזאת גרמה לזה שרק כשאתה רואה את הסרט אתה רואה את התמונה המלאה, את תמונת הניצחון. אבל אני חושב שברמה הפוליטית יש קו כזה בהרבה סדרות שלאו דווקא נוקטות עמדה פוליטית, אלא אומרות שאנחנו בני אדם בשני הצדדים. מאידך אני מעורב פוליטית וקשה לי מאוד עם המחשבות האוטומטיות שאם אתה מראה את הצד השני, אז אנשים אומרים שהסרט לוקח בוודאות צד. אני חושב שסרט אנטי מלחמתי לא הופך את הסרט לשמאלני לצורך העניין".

את הדינמיקה על הסט מתאר מורשת כ"חווייתית": "נשארנו לישון שם על בסיס קבוע חודש שלם. בזכות זה היינו מבודדים והתחברנו כל השחקנים. לא היו עבודות בתאטרון או סרטים אחרים, אז כולנו התכנסנו לדבר הזה". מבחינתו השחקן אמיר ח'ורי הוא הפתעה. "הבחור משחק תפקיד ראשי. הוא קומיקאי, ורסטילי ובגובה העיניים. איזה כיף שיש שחקנים שאתה רואה עליהם בעיניים שלא כל עולמם זה להיות השחקן מספר אחת", הוא מסביר.

בעוד מספר חודשים יפציע מורשת שוב על המסך הגדול בסרטו החדש של ארז תדמור, "בחורים טובים" - סרט על שלושה בחורי ישיבה בו משחק בתפקיד הראשי עמית רהב. "אני מגלם דמות של לא יוצלח, שלא טוב בדייטים ובפגישות ולצורך התפקיד העליתי קצת במשקל", הוא מספר. כרגע הוא עובד על הצגת נוער של אילן רוזנפלד. מעבר למשחק עמית לומד אילוף כלבים ומפיק מוזיקלית שירים. בניגוד לחבריו, לימודי משחק לא קורצים לו. "אני מרגיש שככל שאני עושה יותר ויותר דברים, אני נהיה שחקן יותר טוב. אם הייתי רוצה להיות רק שחקן אז הייתי הולך ללמוד משחק, אבל יש עוד דברים שמעניינים אותי", הוא מסביר.

החלום ההוליוודי לא מדבר אליו: "אני חולה על המדינה שלנו ועל המקצוע של שחקן בארץ ואני רוצה להיות שחקן מוערך כאן". העקרונות שמנחים אותו הם "לשמור על התפר של בין להיות מוכר לסלב ובעיקר לשמור על איזון בין זה לבין החיים והמשפחה". "אם אשלב הכול ואצליח לייצר הכנסה יפה, אהיה מאושר. עד אז אני נותן לדברים לקרות ובעיקר לומד", הוא מוסיף.