חמישה כוכבים: הסרטים האהובים על אביגיל הררי וגידי דר

הסרטים האהובים על השחקנית אביגיל הררי

"מאמי" (2014) –"בימוי מבריק ומגלומני של קסאוויה דולאן, ועבודת האפיון על הדמויות ברמה הכי גבוהה. זהו סיפור נוגע ללב. אני חושבת שיש משהו במערכת יחסים בין אם לבן, על גבול התסביך האדיפלי. להגן ולשמור עליו ובמקביל להתמודד עם האין אונים שמאוד נגע לי ללב".

על הסרט: סרטו זוכה חבר השופטים בפסטיבל קאן של הבמאי קסאוויה דולאן שביים אותו בגיל 25 בלבד. חייה של דיאן משתנים כשהיא מקבלת משמורת מלאה על בנה בן ה-15, סטיב, שכל חייו נכנס ויצא ממוסדות לנערים בעלי הפרעות. לחייהם של השניים נכנסת קיילה, השכנה החדשה מצדו השני של הרחוב.

"יומן נעורים" (1995) – "סרט שגדלתי עליו. הייתי בת 8 כשהוא יצא והוא כל כך הסעיר, זעזע וריגש אותי. יש שם סצנות מופת שעיצבו את כל התפיסה שלי לגבי האפקטים שקולנוע יכולים לעשות. כשראיתי את לאונרדו דיקפריו שהוא בעיני השחקן הכי טוב של הדור הזה, ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית – זה סרט שאני חוזרת אליו וכל פעם מחדש נפעמת ממנו".

על הסרט: אחד מסרטיו הראשונים של הכוכב הצעיר ליאונרדו דיקפריו הסרט מבוסס על יומניו של ג'ים קארול, אותם כתב במשך שלוש שנים (מגיל 13). ביומנים מתואר כיצד הוא מאבד את תמימותו ונחשף לעולם הפשע והסמים בהיותו שחקן כדורסל בתיכון.

"כלבי אשמורת" (1992) ו"רומן על אמת" (1993) –טרנטינו הוא ילד שאהב קולנוע והסרטים שלו הם מכתבי אהבה לקולנוע הקלאסי ולמערבונים. גם המוזיקה והדיאלוגים ומונולוגים מבריקים תמיד. ומסתכלים באופן ציני עם המון הומור אנדרסטייטד שמתעסק ברגש אך לא בהכרח".

על הסרטים: "כלבי אשמורת" הוא סרטו הראשון של טרנטינו העוסק בשוד שהסתבך מהסוף להתחלה. "רומן על אמת" בבימויו של טוני סקוט ועל פי תסריט של טרנטינו עוקב אחר מסע של צעיר ביישן שמחלץ זונה מהבוס האלים שלה.

"מלהולנד דרייב" (2001) - "סרט מבריק של דייויד לינץ', שנע בין ז'אנרים. אני אוהבת דברים שהם לא ליניאריים בהכרח. זה סרט שמפתיע אותך ואתה לא יכול לשים את האצבע עד הסוף על מהו. וככה הרבה פעמים זה בני אדם. לינץ' כותב דמויות נשיות בצורה מעולה והמשחק של נעמי ווטס פשוט כובש". על הסרט: זוכה משאל מבקרי הקולנוע ב-BBC כסרט הטוב ביותר של המאה ה-21. עלילת הסרט, מספרת על שחקנית מתחילה בשם בטי אלמס שעברה ללוס אנג'לס, ובביתה מכירה אלמונית אשר לאחר תאונת דרכים ברחוב הנושא את שם הסרט, מאבדת את זיכרונה ושוכחת את שמה. ביחד הן מנהלות מעקב אחר זהותה של האלמונית.

"ביג לבובסקי" (1998) – "זה הסרט שהכי מצחיק אותי. בעולמם של האחים כהן שוחטים פרות קדושות בהומור הכי משובח ומייצרים סיטואציות ודמויות נורא קיצוניות של קלישאות אמריקאיות, ואני סאקרית של כל מה שקשור לחלום האמריקאי. האחים כהן תמיד מלהקים שחקנים וקומיקאים כל כך טובים ונראה שכיף להם על הסט".

על הסרט: קומדיית הקאלט של האחים כהן עוקבת אחר חייו של היפי מזדקן בשם ג'פרי לבובסקי המכונה the dude שמשתנים לאחר שהוא מזוהה בטעות כאדם אחר באותו שם. סרט שהפך לסרט פולחן של ממש עם מיליוני מעריצים שמצטטים אותו בעל פה.

הסרטים האהובים על הבמאי גידי דר

נהג מונית (1976) – "סרט שאני מטורף עליו. זו יצירת מופת מטורפת, לדעתי אחד הסרטים האמריקאים הגדולים שנעשו. מורגש שקרה בסרט משהו מלמעלה שאפילו הבמאי מרטין סקורסזה לא שלט עליו, גדול ככל שיהיה. אי אפשר לעשות סרט כזה מתוך מחשבה, זה קורה לבד".

על הסרט: זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. לאחר שטרוויס (רוברט דה נירו) שוחרר ממלחמת וייטנאם, הוא מתחיל לעבוד משמרות לילה כנהג מונית. הוא נעשה בודד וממורמר ככל שהוא מסתכל על החברה האמריקאית ומבין כמה נמוך הגיעו הערכים של אנשים. הוא מחליט לקחת את העניינים לידיים ולנקות את העיר מהחלאות הנמצאות בה, אך מסתבך בדרך למטרה.

עיניים עצומות לרווחה (1999) – "סטנלי קובריק הוא במאי שאני מאוד אוהב וזה סרט מאוד חזק. יש משהו בקולנוע, שברגע שיש דברים שהם מעבר לשליטה שלך ואתה מאפשר להם לקרות – יש בזה כוח אדיר, אז קורה הקסם הגדול".

על הסרט: מותחן ארוטי המספר את סיפורו של זוג נשוי בניו יורק. הסרט הוא יצירתו הקולנועית האחרונה של קובריק שהפיק, ביים והיה שותף לכתיבת התסריט לסרט. מככבים בו טום קרוז וניקול קידמן, והוא מסתמך על הנובלה הווינאית "סיפור חלום". קובריק נפטר 6 ימים לאחר סיום העריכה.

ורטיגו (1958) – "אלפרד היצ'קוק הוא במאי שהכל אצלו בשליטה, אבל כאן נדמה שהוא לא היה בשליטה מלאה. הסרבול והבלגן של הסרט הוא חלק מהיופי האדיר שלו".

על הסרט: מותחן פסיכולוגי משנת 1958 שביים היצ'קוק. הסרט מספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, הסבור שנשמתה של סבתה המתה מתגלגלת לתוכה וחרד לחייה. הבלש מתחיל לפתח רומן עם האישה. כשהסרט יצא הוא קיבל ביקורת צוננות מהמבקרים ומהקהל, אך היום הוא נחשב לאחד הסרטים הטובים בכל הזמנים.

אורדט (1955) – "בסרט של קארל תאודור דרייר, שהוא במאי דני ומגדולי הבמאים בתולדות הקולנוע, הצופים מרגישים שהם חווים נס, אבל באמת נס".

על הסרט: זוכה פרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה. מבוסס על מחזה באותו שם, פרי עטו של קאי מונק. הסרט שוזר סיפור אהבה עם משבר אמון. זה הסרט היחיד של קארל תאודור דרייר שזכה להצלחה ביקורתית וגם כלכלית, ועדיין נחשב לאחד הסרטים הגדולים בכל הזמנים.

סיפור טוקיו (1953) –"יש משהו בסרט היפני הקטנטן הזה שכל כך נוגע בחיים. אי אפשר להגיד שהוא לא סרט גדול".

על הסרט: סרט בבימוי של יסוג'ירו אוזו המספר את סיפורם של אם ואב הנוסעים למטרופולין ההומה של טוקיו על מנת לבקר את ילדיהם, אולם מוצאים אותם טרודים יתר על המידה בחייהם שלהם מכדי להקדיש זמן להוריהם. על אף הקצב האיטי של הסרט, הוא נכלל פעמים רבות ברשימות הסרטים הטובים ביותר אי פעם.