Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סקירות דוקאביב - המקצוע: נביא, המערה, סיבוב אחרון ועוד

כל הסרטים זמינים לצפייה באתר דוקאביב בתאריכים 3-12 בספטמבר בעלות של 22 ₪ לסרט (או בעלות מופחתת ברכישת מספר סרטים). לצפייה בסרטים באתר הפסטיבל: לחצו כאן

סיבוב אחרון

מבקר: אלעד שלו

בעידן של תכניות ריאליטי, רק היה מתבקש שהקולנוע הדוקומנטרי יגיע לשלב בו הוא מסתנכרן עם התופעה. האחים הבמאים ביל וטרנר רוס אספו יושבי ברים מרחבי ארה"ב, כינסו אותם בבר אחד בלאס וגאס בשם "Roaring 20's" ותיעדו במשך 18 שעות בשתי מצלמות את מה שמתואר כ-24 השעות האחרונות של הבר, שמייצג את אמריקה של פעם על לקוחותיו הלא יוצלחים, הסרטים המוקרנים בו בשחור לבן ואווירת הסוף המתקרב עליו ועל יושביו.

התוצאה נראית כסרט דוקומנטרי לכל דבר, ואכן האנשים בו מגלמים את עצמם והסיטואציות נוצרו ללא כל תסריט ודרך האינטראקציה בין המשתתפים. לא תמיד נדמה כי יש כאן בסיס לסרט באורך מלא, אך דמויות השוליים המובסות והאנושיות והיחסים ביניהן יוצרים בסופו של דבר הזדהות ואמפתיה כלפיהן ומראים בצורה מוצלחת עולם הולך ונעלם של אנשים שנפלטו על ידי החברה.

המערה

מבקרת: לירון אברהם

במרץ 2011, בעיצומו של האביב הערבי, החלה מלחמת האזרחים בסוריה. זה התחיל בהפגנות והתקוממויות, והמשיך במעשי טבח, פשעי מלחמה, עינויים ועוד. בשלהי 2013 החל המצור הארוך ביותר שנודע בהיסטוריה, שהוכרז כפשע נגד האנושות. 5 שנים ושבוע נותרה העיר אל-גוטה תחת כיתור צבא סוריה. "המערה" מתעד את החיים בבית החולים שהוקם כרשת תת-קרקעית מתחת לאדמת העיר, ואת אלו שנותרו שם מאחור לטפל בפצועים וההרוגים.

הסרט, שהועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, מציג בצורה ישירה ואותנטית עד כאב כיצד מובילה ד"ר אמאני בלור, אישה צעירה בליבה של סוריה השמרנית והמסורתית, את בית החולים. בין קריאות שעליה להישאר במטבח ולגדל את ילדיה לשאון מטוסי הקרב המפציצים, בלור מוצגת כגיבורה אנושית, שעושה את כל שהיא יכולה עד לפינויו הבלתי נמנע של בית החולים לאחר שש שנות פעילות.

הסרט מפלח את הלב ושובר אותו לחתיכות קטנות. קשה לראות ילדים שסובלים מתת-תזונה תמידית, לחוות את רגעי ההפצצות הכימיות שהתרחשו באל-גוטה או לשמוע את צרחותיה של האם שזה עתה מגלה שבנה נהרג בקריסת בניין. אך זהו תיעוד חשוב, חשוב מאוד, שחובה עלינו כבני אדם לראות. חשוב לראות את הסרט, ולו רק כדי להתוודע למימדי האסון שמתרחש ממש כאן מצפוננו, וכנגדו אף אחד לא נוקף אצבע.

קולקטיב

מבקרת: לירון אברהם

שחיתות, שוחד, הפרת אמונים, גניבת כספי ציבור, מכירת מכרזים. בעקבות שריפה מחרידה שאירעה ברומניה ובה נספו 64 בני אדם, מרביתם בבתי חולים לאחר האירוע, יוצא עיתון "גאזט ספורט" בתחקיר שבודק מה הוביל למחדל הענק. כל המצוין לעיל ועוד צף אל פני השטח, ומאיים לחרב את מערכת הבריאות של רומניה ואת אמון הציבור בה. "קולקטיב" טווה את המתח בעדינות ובה בעת תופס את הצופה חזק בחושי הצדק ולא משחרר.

זהו סרט מבריק אודות עיתונאי שעשה את עבודתו נאמנה, ולא שתק גם כשכולם אמרו 'שקט, יורים'. כמו הסרט, כך גם התחקיר מקלף נאמנה פיסה אחר פיסה בגוש השחיתות הענק ששולט במערכת הבריאות הרומנית. חומרי חיטוי דוללו ונמכרו במחירים מנופחים, חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה שורצים בבתי-החולים והביאו בשנה אחת למותם של מעל ל-12 אלף אנשים. העיתון ומקורותיו ממשיכים לחשוף ואת ממדי הזוועה שאחרי הזוועה, יום יום. באלו שזורים סיפוריהם האישיים של הפצועים ושל משפחות ההרוגים, הפנים שמאחורי האסון הכבד והכותרות המפוצצות. זוהי עבודה עיתונאית יוצאת דופן ותיעוד משובח של רגעים אפלים במדינה דמוקרטית לכאורה ושל האנשים שחיים בה.

המקצוע נביא

מבקר: אלעד שלו

ראל הצרפתי היה זמר פופ כושל שחלם להיות נהג מרוצים. יום אחד הוא הופיע בטלוויזיה וטען כי נפגש עם חייזרים שיצרו את החיים בכדור הארץ וקיבל מהם נבואה לאסוף אחריו מאמינים לקראת בואם המחודש. הבמאי יואב שמיר ("מחסומים") מגיע לקהילתו של ראל לאחר שקיבל פרס מטעמם. הוא מקבל גישה בלתי אמצעית למנהיג הכת ולמאמיניו המסורים ומנסה לבדוק מה מוביל אותם ללכת בעקבותיו ומהי האמת שמסתתרת מאחורי סיפוריו של ראל.

בדומה לסדרה של נטפליקס "ארץ פראית מאוד" אודות אושו, גם פה אנו נחשפים כיצד דת שבסיסה שלום ואהבה, היא למעשה מקפצה עבור מנהיגה לצבירת עושר, כוח ובעיקר נשים יפות אותן הוא אוסף סביבו ושוכב עמן בטענה כי החייזרים מעדיפים להיות במחיצת אנשים יפים. לעיתים הסרט מתמקד יותר מדי סביב סיפורו של שמיר (שמלווה את הסרט בקריינות דידקטית למדי) ולא מספיק סביב החקירה כיצד אדם מצליח לאסוף אחריו עשרות אלפי מאמינים ומהם מאפייני האישיות שתורמים לכך. למרות זאת, זהו סרט מרתק וחשוב לצפייה שמותיר את הצופה עם נקודות למחשבה לגבי האבסורד הגלום בכל הדתות ונהירת השווא של בני אדם אחר מנהיגים כריזמטיים והרסניים.

אסוואנג

מבקר: אלעד שלו

מלחמתו של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה בצרכני הסמים מאז עלייתו לשלטון, גבתה עד כה עשרות אלפי קורבנות, רבים מהם חפים מכל פשע ומהשכבות העניות ביותר של האוכלוסייה. הבמאית אליקס איין ארומפק מציבה את מצלמתה בשכונות העוני של מנילה, תוך הצגת סיפורם של מספר מתושבי השכונות שנפגעו מהאלימות, ומראה בצורה ישירה וקשה כיצד היחידות המשטרתיות שמכונות "אסוואנג" הן למעשה כר פורה לאלימות כנגד החלשים בחברה במסווה של מלחמה בפשע. חומר הגלם ביצירה זו חזק וחשוב ביותר לצפייה, אולם העריכה ויצירת הנרטיב הקוהרנטי אינם מוצלחים מספיק ונדמה כי היה ניתן לעשות עם חומר נפיץ זה הרבה יותר.