Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל חיפה 2020: המלצות וסקירות

לרכישת כרטיסים לסרטי הפסטיבל השונים או תג צפייה לכלל הסרטים - לחצו כאן

לבן על לבן

מבקר: רון פוגל

אחד הסרטים הטובים שהוקרנו בפסטיבל ונציה בשנה שעברה. "לבן על לבן" עוסק בצלם פורטרטים שנשלח לחווה מרוחקת בצ'ילה כדי לצלם נערה שאמורה להתחתן עם בעל החווה העשיר והמסתורי. לצד דיון בצילום ובהנצחת החיים כתמונה (וכקולנוע), הסרט גם עוסק בציד אדם ובהתעללות בילידים המקומיים הצילום מדהים בוויזואליה יפהפייה ומורטת עצבים והמשחק של אלפרדו קסטרו הצ'יליאני כפדרו הצלם פשוט נהדר וכובש. מי שאהב את "דיוקנה של נערה עולה באש" יתאהב ב"לבן על לבן".

בית הזאב

מבקר: רון פוגל

סרט בשיטת הסטופ-מושן בבימויים של חואקין קוסיניה וקריסטובל לאון המספר על נערה הבורחת ליער ושם עוברות עליה הרפתקאות שונות ומשונות. הסרט מבוסס על "קולוניה דיגנידאד", כפר עינויים ידוע לשמצה בצ'ילה בתקופת פינושה. הסרט נדמה כולו כאגדת ילדים מפחידה למדי ואינו לטעמו של כל אחד. מי שיצליח להתרגל לגודש שנשקף אליו מהמסך, ייהנה ממעשייה בסגנון האחים גרים עם טוויסט צ'יליאני מדמם.

אישה מבוגרת

מבקר: רון פוגל

סרט קוריאני נפלא שזכה בשנה שעברה בפרס בפסטיבל בוסאן, העוסק בנושא שבדרך כלל אין לו זכר בקולנוע - אישה מבוגרת טוענת כי נאנסה במהלך אשפוז בבי"ח ע"י האח שטיפל בה. להפתעתה המשטרה ממסמסת את החקירה והאישה מחליטה לקחת את גורלה בידיה. סרט מדהים ומאופק שבו כל דממה היא זעקה גדולה. עוד הוכחה לעוצמה ולתחכום של הקולנוע הדרום קוריאני, שסוף סוף אחרי זכיית "פרזיטים" בקאן ובאוסקר קנה לו מקום מרכזי בקולנוע העולמי.

מארה

מבקר: ערן איצקוביץ

הדרמה המשפחתית הזו, המגיעה אלינו היישר מקרואטיה, לא מציעה לצופים סיפור שהם כבר לא ראו בעבר. במרכז הסרט נמצאת מארה, המתגוררת בשכונה צנועה עם בעלה ושלושת ילדיהם אותם היא אוהבת. האהבה הזו לא מספיקה לה, שכן לעתים היא מרגישה משועממת מהשגרה בה היא נמצאת, עד שנכנס לחייה גבר צעיר ונאה שמשנה את התמונה. "מארה" לא טומן בחובו סיפור פורץ דרך, הוא גם לא ממציא את גלגלי הקולנוע מחדש, אך הבמאית אנדריאה שטאקה, שגם כתבה את התסריט, מצליחה להתעלות על החיסרון שהיא יצרה במו ידיה ומביאה סרט די סוחף שכולל הופעות מוצלחות מהקאסט המצומצם, במיוחד זו של מריה שקאריצ'יץ', המגלמת את הדמות הראשית. העדינות שבסרט הקרואטי הזה מורגשת לכל אורכו, כששטאקה מביאה למסך הגדול דמות שמניעיה בנויים היטב, כמו גם המהלכים אותם היא עושה. אז למרות כמה רגעים צפויים, אין זה פוגם ב"מארה" הצנוע להפוך לסרט מרשים בפשטותו.

אבינו

מבקר: ערן איצקוביץ

הסרט "אבינו" מגיע לחיפה לאחר שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה היוקרתי – ואף זיכה את כוכב הסרט, פיירפנצ'סקו פאווינו, בפרס השחקן הטוב ביותר. פאווינו מגלם את אלפונסו, ששורד ניסיון התנקשות שגורם לו לסבול מפוסט-טראומה. העובדה ששרד מכניסה את אלפונסו ומשפחתו ללחץ מתמיד, דבר המשפיע בעיקר על בנו, ולריו בן ה-10, שהיה עד לתקרית המפחידה. ליבו של הסרט נמצא בוולריו, שמפתח חברות מפתיעה עם נער שגדול ממנו, איתו הוא מבלה את הקיץ.

המתח בו חיות הדמויות עובר בהצלחה לצופים. הבמאי קלאודיו נוצ'ה, שאף היה שותף לכתיבת התסריט, מצליח להציג על המסך את הטראומות המלוות את חייהם של אנשים ואת יחסי אבות-בנים, דבר אותו הוא מכיר מקרוב שכן אביו נפצע בניסיון התנקשות דומה כשהיה ילד. עם זאת, ניתן לסייג כי לפעמים הסרט נמרח מעט, ואם נוצ'ה היה מרשה לעצמו ללחוץ קצת יותר על הגז, ייתכן ו"אבינו" יכול היה להיות מוצלח אף יותר.

העדות

מבקר: ערן איצקוביץ

מאז תנועת Me Too פרצה לחיינו לפני שלוש שנים, התודעה החברתית ברחבי העולם המערבי השתנתה לחלוטין בכל הנוגע לאונס, תקיפות והטרדות מיניות. אחד האנשים שנחשפו כמטרידים סדרתיים הוא ראסל סימונס, מפיק מוזיקלי ויזם מצליח, שנחשב לאחד הגדולים בתחומו. כשבסוף 2017 החלו לצוף נגדו טענות כי הוא אנס, תקף או הטריד מינית 20 נשים, הוא הפך למוקצה באופן כמעט מיידי בהוליווד. הסרט התיעודי "העדות" מנסה לתפוס את המהות של המעשים באמצעות עדויות של כמה מהנשים שיצאו נגד סימונס. הבמאים קירבי דיק ואיימי זירינג הביאו למסך עדויות מסמרות שיער של נשים שהותקפו בידי סימונס, וקשה שלא להצטמרר מדבריהן.

"העדות" לא מנסה רק להיות סרט של "ראשים מדברים", הוא גם מלווה את המתלוננות שמופיעות בו בחייהן, לומד את ההשפעות של מה שעברו על הדרך בה הן חיות כיום, וזו גם הגדולה שלו. גם אם מדובר בסרט שראינו דומים לו בעבר, "העדות" מגיע בדיוק בזמן הנכון – גם כנתינת תמיכה עבור אלה הזקוקים לכך, וגם כסרט שהמסר החשוב שבו הוא כזה שאסור להתעלם ממנו.

רליק

מבקר: אלעד שלו

זיקנה - על קמילת הגוף והנפש שבה- היא נושא שאנו כבני אדם, ואף הקולנוע, ממעטים לעסוק בו או לחשוב עליו. סרט הביכורים האוסטרלי "רליק" של נטלי אריקה ג'יימס צולל באומץ ישירות לנושא הקשה שמצפה לכולנו ומשלב בין מעשיית אימה מצמררת לדרמה משפחתית מרגשת. העלילה עוקבת אחר אם שמגיעה עם בתה לכפר מבודד לאחר שהיא מקבלת הודעה כי אמה לא נראתה מזה מספר ימים.

זמן קצר לאחר שהן מגיעות לבית הריק, מופיעה הסבתא ללא הסבר להיעלמות. הזיכרון שלה נע בין פיכחון לשכחה ובלבול, הגוף שלה לעיתים רוקד ולעיתים מתפרק והבנות מנסות להיות לה לעזר. אט אט הבית סביבן מתחיל אף הוא להתפרק, כשהבמאית מותחת קו ישר בין ההתפרקות של הבית המט ליפול לבין ההתפרקות הנפשית והגופנית המלווה את הזיקנה. זהו סרט מאתגר, איטי למדי, שלוקח לו זמן להתקלף ולהסיר את שכבותיו. זוהי מעין אימת ארט-האוס למתקדמים, אך המקוריות שבה והעיסוק בנושאים לא שכיחים הם מקור חוזקתה.

[*]

גיבורה

מבקר: בן קבסה

הסרט "גיבורה" מביא אל המסך ארבעה סיפורים עלילתיים, במרכזם דמויות של נשים, שעוברות תהליך או אירוע שמגלה ומחייב אומץ או התמודדות עמוקה: "תפוזים על חוטי חשמל" על התמודדות אם מול בנה החולה, "ליידי" - בחורה שמותקפת על מיניותה, "ויקי יוצאת להשתלמות" - אמא מהשכונות שיוצאת להרפתקאות חדשות מתחת לבית, "הביקור" - נערה-בחורה שחווה לילה חריג ביותר.

הסיפורים מציגים נשים שמבחירתן או מכורח המציאות, מתמודדות באומץ עם חייהן, צרכיהן או מקרה ספציפי שחוו - מבלי להיכנע לתכתיבים ולחברה. ארבעת הסיפורים מוצלחים, ומאחד לשני מתרחשת מתיחה קלה נוספת של הגבולות ופרובוקטיביות העלילה. המונח "גיבורה" מקבל משמעות שונה בכל אחד מהם, שכן מעשה הגבורה וההתעלות לאו דווקא מוצב בלב הסיפור, אלא שזור בתוך העלילה. הסרט הוא פרי יצירתן של שני אגוזין, שירה שניידר, חוה רוכלין ומיה קפלן והוא גילוי אפלולי ובוטה לאשר חוות נשים ולטווח האומץ שנדרש מהן. הצילומים מדויקים, השחקנים מצוינים ומציגים עבודה מעמיקה על הדמות.

לחלק הראשון של כתבת הסקירה >> לחצו כאן