Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מקצועי ומותח - הסוד שבעיניים

מקצועי ומותח - הסוד שבעיניים - ביקורת סרט

21/03/2010

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: רון פוגל

"אם מבטים יכלו להרוג - אנחנו היינו (מתים) ולא הוא" - החיפושיות-"בנגלו ביל"

הסרט שייצג את ארגנטינה, "הסוד שבעיניים", של הבימאי חואן חוזה קמפנייה, קטף את פרס האוסקר השנה בקטגוריית הסרט הזר. על פניו נראה כי בין המועמדים לאוסקר השנה נדמה שהסרט הארגנטינאי הוא הפחות נועז מבין המועמדים - אין בו את הבוטות והחספוס של "עג'מי" ו"הנביא" והוא הרבה פחות אלגנטי מ"סרט לבן". אבל הוא מוצר בידורי עשוי היטב עם סיפור מותח שמשאיר את הצופה דרוך במושבו עד לדקה האחרונה.

[*]

כל סרט שני שיוצא מארגנטינה מבקר את הימים החשוכים של השלטון הלא דמוקרטי ואת השפעות אותן שנים על המרקם החברתי והתרבותי גם בארגנטינה של ימינו. קמפנייה שבוחן בסרטיו מכלול של נושאים כחברות, משפחה, יחסי הורים ילדים ועוד נוגע ברפרוף בנושא הפוליטי (כמו בסרטו הקודם "הבן של הכלה"). הפרשה שהיא עמוד השדרה של הסרט עוסקת ברצח מימי השלטון הלא דמוקרטי ורוצח היוצא לחופשי בעקבות אינטרסים של המשטר הישן והמושחת.

בנחמין אזפוסיטו (ריקרדו דארין, שחקנו הקבוע של הבימאי) הוא חוקר בית משפט בגמלאות שמתעקש לפשפש בהיסטוריה ומחליט לכתוב ספר על אותה פרשה עגומה של רצח ואונס שבעקבותיה נאלץ לעזוב את בואנוס איירס, הרוצח יצא לחופשה ומושא אהבתו – התובעת המחוזית נשארה בגדר חלום רחוק ולא ממומש.

[*]

אזפוסיטו כותב על עברו ובעצם משנה את ההווה ואת העתיד - הוא חוזר לכל מה שקרה ומתמודד עם שדי העבר התמודדות שתביא אותו לקחת את גורלו בידיו ותשנה את חייו וחיי הסובבים אותו. הדיון האינטיליגנטי שמנהל קמפנייה בסרט על כוחה של המילה כמו גם התעסקותו האובססיבית במבע הקולנועי ובחשיבות הזיכרון עוטפים את הסרט בחיוניות ממגנטת.

לא מדובר כאן בסרט אפל של ממש והדיכאון הקיומי הוא לא מצב קבוע אצל הגיבורים. הבימאי גם ציין כי מה שבעיניו מניע את העלילה אינה פרשת הרצח אלא האהבה של אזפוסיטו לתובעת ותחושת ההחמצה שמלווה את חיו וחיי הדמויות בסרט. זהו סרט על רגשות אנושיים על חמלה על סליחה ועל רצון להיות בסופו של דבר לחיות בתחושה של סיפוק ושלמות.

[*]

קמפנייה, שהחליט ללמוד קולנוע לאחר שראה את סרטו של בוב פוסי "כל הג'אז הזה", מייחס חשיבות רבה למבע הקולנועי ויש בסרט שתי סצינות יפיפיות שמצדיקות את האוסקר - סצנת הפרידה בתחנת הרכב ושוט ארוך אחד מופלא המתאר מרדף בעת משחק כדורגל (בכל זאת-דרום אמריקה).

יש יוצרים מוכשרים בארגנטינה וקמפנייה הוא אחד המוכשרים שבהם. הוא מספק לצופה שעתיים של יצירה מקצועית ומותחת, אנושית ונוגעת. יצירה ש"מחזיקה מים" לכל אורכה וגם זה משהו בימים טרופים אלה.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »