חדשות סרטים

כבשו את אמריקה: הבמאים האירופאים שהצליחו בהוליווד

מאת: |
כבשו את אמריקה: הבמאים האירופאים שהצליחו בהוליווד
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
לביים סרט בשפה ותעשייה זרות זו לא משימה קלה. אך גם להגדיר רשימה של במאים אירופאים (שאנגלית אינה שפת אמם) שהצליחו בהוליווד היא משימה לא פשוטה. לכבוד צאת הסרט "המועדפת" של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, הכתב דון ברק סוקר את הבמאים האירופאים המצליחים בהוליווד בכל הזמנים (לא כולל במאים שהבליחו בניסיונות חד פעמיים ובמאים שביימו סרטים באנגלית מחוץ להוליווד) • חלק ראשון של הכתבה
תור הזהב של הוליווד

מייקל קורטיז (1888-1962)

ארץ מקור: הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית.

מסרטיו המוכרים: "הרפתקאות רובין הוד" (1938), "ינקי דודל דנדי" (1942), "מלאכים עם פנים מלוכלכות" (1938), "קזבלנקה" (1942).

קורטיז נולד כמנו קמינר למשפחה יהודית בבודפשט. בצעירותו היה שחקן ובמאי תיאטרון שהופיע ברחבי אירופה. לאחר פציעה בשדה קרב, ביים סרטי תעודה לגיוס תרומות עבור הצלב האדום בהונגריה. משם קיבל תפקיד במאי באולפן סרטים הונגרי, ועד סוף מלחמת-העולם הראשונה ביים עשרות סרטים אילמים והפך לאחד הבימאים ההונגרים המצליחים בתעשייה המקומית. הסגנון הוויזואלי הייחודי שלו – שהושפע מזרם האקספרסיוניזם הגרמני עם תנועות מצלמה ושימוש בצללים – תפס את עינם של מפיקי הוליווד, ולאחר צאת סרטו האפי על יציאת מצרים, "ירח ישראל" (1924), ג'ק והארי וורנר החתימו אותו לביים סרטי אפוס תנ"כיים נוספים באולפן החדש שהקימו.

העובדה שקורטיז לא דיבר מילה באנגלית כשהחל בבימוי הסרט לא עצרה בעדו. הוא היה ידוע כסוס עבודה שלא הפסיק ליצור סרטים, שנא הפסקות צהרים והיה לוקח אספירין אם היה רעב במהלך צילומים. יחסו הרע כלפי השחקנים היה נסבל בשל ההצלחות הביקורתיות והמסחריות של סרטיו, וגם השחקנים ידעו שאם קורטיז מביים, הסרט יהיה נהדר. קורטיז היה מהחלוצים שדחפו את אמנות עשיית הסרטים לגבולות חדשים, בתנועות וזוויות מצלמה מרשימות, שימוש באור וצל, וסצנות אקשן מרהיבות ומרשימות עד היום. הוא ביים סרטים מצליחים בז'אנרים מגוונים ממחזות-זמר ועד אימה, השפיע רבות להצלחת ז'אנר סרטי ההרפתקאות, ואף קיבל אוסקר (השני בקריירה) על בימוי הקלאסיקה "קזבלנקה".

סוד ההצלחה? בתחילת הקריירה – הקולנוע האילם הקל על מעבר לתעשייה זרה, אך הצלחתו של קורטיז נעוצה בכישרון טהור לאסתטיקה וקצב, ובעל דרייב לא אנושי. מצד אחד, סוס עבודה שיכול היה לביים כל ז'אנר, חלוץ ורב-אמן ויזואלי שריתק את הקהל להצלחות קופתיות, ובו-זמנית התנהל בכוחניות כדי להשיג את הדברים בדרכו.



ארנסט לוביטש (1892-1947)

ארץ מקור: גרמניה

מסרטיו המוכרים: "צרות בגן-עדן" (1932) "נינוצ'קה" (1939), "החנות מעבר לפינה" (1938), "להיות או לא להיות" (1943).

לוביטש נולד בבית יהודי והיה שחקן תיאטרון וראינוע בצעירותו, ולאחר מכן עבר לביים סרטים. בגרמניה, ביים קומדיות או דרמות היסטוריות רחבות יריעה. לאחר שורת הצלחות, שמו יצא אל מעבר לאוקיינוס. כשעבר להוליווד, הוא התמקד בקומדיות שנונות ואלגנטיות, לאהבת הקהל והמבקרים. סגנון ההומור והסיפור הייחודי שלו הפך לשם דבר וזכה לשם "המגע של לוביטש", שלמרבה ההפתעה, עובד גם היום.

אוטו פרמינגר (1905-1986)

ארץ מקור: אוקראינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (אך טען כי נולד בווינה).

מסרטיו המוכרים: "לאורה" (1944), "מלאך חבלה" (1945), "האיש בעל זרוע הזהב" (1956), "אנטומיה של רצח" (1959), "אקסודוס" (1960).

פרמינגר היהודי גדל באוסטריה, והצליח בצעירותו כשחקן ובמאי צעיר בתיאטרון. ההצלחה הביאה את ההזדמנות לביים את הסרט האוסטרי "הלב הגדול" (1931) שזכה להצלחה מסחרית וביקורתית. מספר שנים אחר כך, הוא הוחתם לביים באולפני "פוקס". עם זאת, שיטת האולפנים בה ראש האולפן היה היוצר העיקרי של הסרט הקשתה על פרמינגר, וסכסוך עם ראש האולפן כמעט עלה בקריירה הקולנועית.

אך לאחר הצלחה בברודוויי, חזר פרמינגר לעבודה. הוא זכה לכמה הצלחות גדולות עם הסרטים "לאורה", ו"אנטומיה של רצח". השני מביניהם אף צונזר בתחילה בשל השפה הגסה לתקופתו ונושאי הרצח והאונס שהיו טאבו. אולם לאחר שהוסרה הצנזורה, זכה במועמדויות ופרסים רבים, והפך לסרט חובה לצפייה בלימודי משפט בזכות הבימוי הריאליסטי.

אמנם מרבית סרטיו לא זכו להצלחות כבירות בביקורות ובקופות, אך הוא היה מוערך וידוע כבמאי יעיל שחסך זמן וכסף להפקות. בנוסף, היה מוערך בתעשייה כאדם ערכי, שבמקרים רבים נאבק בגבולות הצנזורה של תקופתו, כדי להציג סרטים חברתיים שדנו בנושאים שנחשבו לטאבו – דוגמת שימוש בסמים, אונס והומוסקסואליות. הוא גם היה מבמאים שהביאו סוף ל"רשימה השחורה" שהחרימה יוצרים בהוליווד, כשביים באופן גלוי את תסריטו של דלטון טראמבו, "אקסודוס" – סיפור המעפילים והקמת מדינת ישראל – בזמן שזה עוד היה מוחרם.

סוד ההצלחה? מוניטין של אדם בעל עקרונות, ויתרה מכך, במאי-מפיק יעיל. כפי שהודה במילותיו, כי על אף שהוא אינו חושב על הכסף במהלך עשיית סרטים: "בחברה שלנו, כסף הוא מה שאנו מודדים בו הצלחה. אם הסרטים שלי לא היו עושים כסף, אז לא הייתי יכול לעשות את הסרט הבא."

בילי ויילדר (1906-2002)

ארץ מקור: גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית

מסרטיו המוכרים: "ביטוח חיים כפול" (1944), "שדרות סנסט" (1950), "סטלאג 17" (1953), "עד התביעה" (1957), "חמים וטעים" (1959), "הדירה" (1960), "אירמה לה דוס" (1963).

אולי הקולנוען הזר המצליח ביותר בהוליווד שהפך לאגדה הוליוודית. עם עליית הנאצים לשלטון ב- 1931, הוא היגר מברלין לפריז. ב-1934, צילם את סרט הבכורה שלו והיגר לארה"ב, לעבוד כתסריטאי. רק ב-1939, הגיעה הפריצה כשכתב את "נינוצ'קה" עם לוביטש. משם פתח בקריירה מצליחה וענפה מלאת הצלחות מסחריות, פרסים ותשבחות. ההישג המרשים היה שליטתו באנגלית לכתיבת דיאלוגים אמריקאים שנונים, על-אף שבמציאות מעולם לא איבד את גינוניו הפולניים ומבטאו הכבד.

סוד ההצלחה? היה אהוב השחקנים והתעשייה; הוא הראה הצלחה בגיוון ז'אנרי ונשאר מפתיע ורלוונטי; והוא סלד מפוליטיקה ואידיאולוגיות. תסריטיו וסרטיו היו רק סיפורים על אנשים.



הוליווד החדשה

מילוש פורמן (1932-2018)

ארץ מקור: צ'כוסלובקיה

מסרטיו המוכרים: "קן הקוקייה" (1975), "שיער" (1979), "אמדאוס" (1984), "לארי פלינט: האיש והסקנדל" (1996), "איש על הירח" (1999), "הרוחות של גויה" (2006).

פורמן למד תסריטאות בצ'כוסלובקיה תחת השלטון הקומוניסטי. סרטיו הראשונים פורשו כאלגוריות ביקורתיות כלפי השלטון הסובייטי, ואף סבלו מצנזורת השלטון. עם זאת, פורמן השכיל להכחיש זאת, וטען כי מדובר בסיפורים על אנשים. עם זאת, גישתו האנטי-סובייטית הומרה כשעבר לארה"ב בסיפורים אנטי-ממסדיים או על תרבות הנגד האמריקאית כמו ב-"קן הקוקייה" ו-"שיער". והקהל והתעשייה האמריקאים התחברו לסנטימנטים האנטי-ממסדיים הללו בתקופת שלהי מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט של שנות ה-70. "קן הקוקייה" זיכה אותו בפרס האוסקר, יחד עם עוד 4 פרסים. הוא זכה באוסקר נוסף מתוך 8 על סרטו "אמדאוס" ב-1985.

לאורך השנים, פורמן המשיך לביים בסגנון הנטורליסטי שלו סיפורים מסוג זה: "לארי פלינט: האיש והסקנדל" על המו"ל של המגזין הפורנוגרפי 'פנטהאוז' תיאר את מאבקו של פלינט נגד הממסד כמאבק על חופש הביטוי של הפרט מול הממסד הדכאני. "איש על הירח" הציג את חייו של הבדרן אנדי קאופמן כאמן אקסצנטרי שנאבק על יושרתו האמנותית מול החברה ותעשיית הבידור שניסתה לשים אותו בתבניות שלה. "הרוחות של גויה" – סרטו האחרון, סביב הצייר גויה – הוא סרט תקופתי שהציג בעין רעה את הכנסייה הקתולית בכלל ואת האינקוויזיציה בפרט.

סוד ההצלחה? הוא הצליח לתרגם את אמונותיו ממושגים אירופאיים לקהל האמריקאי.

לחלק השני של הכתבה >> לחצו כאן

אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
הרוחות של גויה (עמוד סרט)
איש על הירח (עמוד סרט)
כתבות אחרונותלכל הכתבות מהחודש
 
חיפוש בארכיון 2019
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Green Book1הספר הירוקציון גולשים10 / 9.2ציון מבקרים5 / 3.7
The Silent Revolution2שתיקה רועמתציון גולשים10 / 8.9ציון מבקרים5 / 3.8
Spider Man Into the Spider Verse3ספיידרמן: ממד העכבישציון גולשים10 / 8.8ציון מבקרים5 / 3.8
Finding Your Feet4אהבה מריקוד ראשוןציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 2.9
Redemption5גאולהציון גולשים10 / 8.0
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט