"להיחשף עד הסוף" בפסטיבל הקולנוע הגאה – ביקורת סרט
מאת: סביון איינשטיין
10/06/2013 18:29:37
שלח לחברהוסף תגובה
סרטה התיעודי של בת' בי, "להיחשף עד הסוף" שיוקרן הערב ב – 20:00 בנוכחות במאית הסרט, במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק ת"א והוקרן גם בפסטיבל ברלין האחרון, הוא פנינה דוקומנטרית.
"להיחשף עד הסוף" לוקח אותנו אל הבמות ומאחורי הקלעים של מופעי הבורלסק בניו יורק דרך סיפוריהם האישיים ויוצאי הדופן של 8 פרפורמרים. מי שגדלו כלואים בגופם בשל סטיגמות חברתיות, מצאו את מקומם ואת היכולת לאהוב את עצמם דווקא באור הזרקורים, ערומים. זהות מגדרית ואפילו נכות, נפתרים ברגע דרך הומור, התפשטות ונטרול הביקורת החברתית דרך ההכרה בהימצאותה. במקום הכי חושפני, הם לוקחים את המבט הבוחן והשופט של החברה כלפיהם ומפנים אותו חזרה אליה, ואנחנו תוך כדי צחוק וקצת זעזוע ממעשיהם על הבמה, הופכים מעריצים.
אנחנו נשאבים בקלות אל "להיחשף עד הסוף" שמפגיש אותנו עם מגוון לא מוכר של אנשים צבעוניים ומיניים. העירום המתריס בשילוב עם נוצצים, נוצות ותחפושות מהפנט אותנו. אך תוך כדי ההיסחפות, אנחנו מבינים שגם חסר לנו משהו – רקע. לא ברור מדוע בת׳ בי בחרה כמעט שלא להתייחס לרקע ההיסטורי של מופעי הברולסק וכיצד הפכו ממופעי סאטירה מוסיקליים בתקופה הוויקטוריאנית באנגליה למועדוני קברט בשנות ה30 בארה״ב ולבסוף, מופעים פוליטיים, מיניים והומוריסטים בניו יורק שנות ה - 2000.
מוטיב חוזר ונשנה ב"להיחשף" הוא הקשר של גיבורי הסרט עם החברה וכיצד הרחוב שבחוץ משפיע על ההופעה שבפנים. הם רוצים להשפיע, לשנות, לזעזע, לחשוף. הם רוצים להעיר אותנו. לכן זה מעט מוזר שאין כל התייחסות להיסטוריה שהולידה את הברולסק ולקשר הישיר בינה לבין זו של החברה.
העירום והפרובוקציות המיניות לעיתים מאפילים מעט על כישרונותיהם של שמונת הפרפורמרים; הם יוצרים בעצמם את המופעים, מכינים את התלבושות, מתאפרים לבד, מלמדים זה את זו כוריאוגרפיות, רקדנים בחסד, אתלטיים ותוך כדי ניסוי וטעייה, מוצאים טריקים להעלמת קמטים ופיתוח יכולות וירטואוזיות באיבר מינם. מדובר בחבורה מוכשרת, משעשעת ואופטימית.
[*]
הם מודעים לכך שלעיתים האנשים בקהל שכביכול משתייכים לקטגוריית "הנורמאליים", הם יותר חסרי ביטחון ואבודים מהם. שתיים מגיבורות הסרט הן נשים שמנות שבחברה ה"נורמאלית" לרוב לא יעזו לשכב על החוף בביקיני. אבל
World Famous *Bob* מפזזת על הבמה עירומה, מחזיקה שייקר בין השדיים ומוזגות לעצמה כוס מרטיני.
ודירטי מרטיני אומרת שנשים רואות אותה ואומרות לעצמן: "וואו, אם היא כל כך בטוחה בעצמה, למה אני מרגישה רע עם עצמי? היא יותר שמנה ממני!". היא פוצחת בריקוד במחוך ותחתונים, סקסית, נשית וקלילה כאיילה ומספרת שתמיד אמרו לה שהיא לעולם לא תהייה רקדנית כי אין לה את הגוף.
"להיחשף עד הסוף" הוא סרט תיעודי מרענן ופוקח עיניים. תזכורת לאיך התכוונו להיות - חופשיים. זה סרט צבעוני ומאוד פרובוקטיבי, כמו מופע ברולסק טוב, ואנחנו יוצאים עם חיוך מזועזע והערצה לחופשיים מאיתנו. תוהים לרגע, אם אי פעם היינו מעזים לקחת את הצעד בעצמינו...