Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סיפור משפחתי

אחרי 6 שנים מגלות שתי משפחות יפניות כי ילדיהן הוחלפו בבית החולים, כי הילד אותו טיפחו וגידלו בהתאם להשקפת עולמם, איננו ילדם. מבית החולים נמסר כי בכל המקרים הדומים ההורים החליטו להחליף בין הילדים.

הסרט היפני של הבמאי הירוקאזו קורה-אדה מלווה את שתי המשפחות לאורך התהליך. מן העבר האחד ישנה משפחה עירונית ומבוססת, שזהו לה ילד יחיד, בה האב הינו איש קריירה מצליח אשר כמעט ואינו עומד בקשר עם בנו, וגם כאשר עושה זאת הילד מצוי תחת משטר נוקשה, אך אוהב, של האב. האם מבלה את מירב הזמן עם הילד, ומאזנת את רף הציפיות ממנו. מהעבר השני מצויה משפחה כפרית בעלת חנות לתיקון מכשירי אלקטרוניקה. במשפחה זו מדובר בילד הבכור מבין שלושה אחים והמסגרת בה היא חופשית ומשוחררת. כל חברי המשפחה אוכלים, מתקלחים ומשחקים ביחד ובעיקר האב אשר מגדל את ילדיו "בגובה העיניים". הרקע השונה של שתי המשפחות מוביל לחיכוכים וחוסר התאמה ראשוני בין הילדים לבין ההורים הביולוגיים.

[*]

הסרט מעלה הרבה מחשבות אצל הצופה – השינוי של תפיסת התא המשפחתי בחברה היפנית (אולם ניתן בקלות לחשוב על הקבלות גם לחברה שלנו) וההבדל בין מוסר גברי ומוסר נשי, כפי שבא לידי ביטוי פעמים רבות בגישות פמיניסטיות. הנשים בסרט כביכול בעלות תפקיד מוצנע יותר, אשר מסמל את מעמדן במשפחה השמרנית, אולם התפתחות העלילה מגלה כי השקפתן היא זו שנכונה יותר עבור הילדים ועבור התא המשפחתי כולו. העמדות השונות של המינים באות לידי ביטוי גם בדור מוקדם יותר של הסבא והסבתא, כאשר כל אחד מושך לכיוון ותוצאה אחרת - האם יש להעדיף את המודרנית (נטיות הלב) או עם השמרנות (קשרי הדם)? מישור אחר, קשור כמובן, הוא התעדוף בין משפחה לבין קריירה.

[*]

לבסוף, הסרט מציג גם את האופן שבו גידול ילדינו מושפע מגידולנו שלנו (ומכאן שמו בתרגום לאנגלית: "Like Father Like Son"). האב הקשוח, באופן לא מפתיע, גדל גם הוא בבית עם דרישות נוקשות מצד אביו. לכן ולבטח לאור הצלחתו, הוא מגדל את בנו באותה דרך, על אף שלאורך הסרט אנו מגלים, ובמידה מסוימת גם הוא, את הצלקות של ילדותו. אולם הסרט אינו מציג נקודת מבט דטרמיניסטית, אלא נשאר אופטימי ומשאיר מקום לבחירה אישית ולשינוי.

[*]

הסרט עשוי טוב מאוד ומשאיר את הצופה עם תחושות פנימיות מעורבות. אין ניסיון לפתור בסוף את כל קווי העלילה וליצור "סוף טוב", משום שהוא מציג באופן ריאליסטי את החיים, אשר למרות הקשיים, ממשיכים.

לסיכום, נהניתי מאוד מהצפייה בסרט והוא מומלץ לכל חובבי הקולנוע הזר והריאליסטי. לטעמי האופן בו הוא עוסק בנושא כל כך טעון ומציג את העמדות השונות ראוי להערכה וכך ראוי לעשות כאשר אין עמדה "נכונה". הרגשתי שהסרט מאתגר שכן לאורך הצפייה אפשר להזדהות עם הדמויות השונות אשר גישתן שונה בתכלית ומכאן השאלה כיצד יש לנהוג במקומן. אני סבור כי מי שנהנה מעיסוק בדילמות מוסריות וכן מסרטים שמשאירים מקום למחשבה, ייהנה אף הוא מהסרט.