זה הזמן לשנות את המצב, ראיון עם במאי פרויקט ספורט אחמד ברגותי

"אנחנו לא נשנה את המציאות", מודה אחמד ברגותי המפיק הפלשתינאי של הפרויקט הקולנועי "ספורט" שיוקרן ביום שלישי הקרוב בפסטיבל הקולנוע בירושלים, "אבל זה הצעד הקטן שאנחנו יכולים לעשות בכיוון הנכון".

פרויקט "ספורט" הוקם בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת ת"א ביוזמתה של יעל פרלוב, שהייתה גם המפיקה הראשית שלו והמנהלת האמנותית. במסגרת הפרויקט שישה במאים, ישראלים ופלסטינים, יצאו ליצור כל אחד סרט קצר, עלילתי או דוקומנטרי, בהשראת נושא משותף: "ספורט". הפרויקט הופק בצוותים מעורבים - כשכל במאי מביא את עולמו הפנימי והתרבותי. "ספורט" הוא המשך של הפרויקט המצליח- "קפה – בין מציאות לדמיון" (2010), ופרויקט "מים", שהושק בפסטיבל הבינ"ל לסרטי סטודנטים בשנת 2012, פתח את שבוע המבקרים בפסטיבל ונציה ב-2012 וזכה בפרס אמנסטי הבינ"ל לשנת 2013. הפרויקט כולל 6 סרטים קצרים עלילתיים ודוקומנטריים של במאים ישראלים ופלשתינים. בעוד שהסטודנטים הישראלים הגישו ברובם תסריטים לסרטים עלילתיים, בחרו הפלשתינים להתמקד בסרטים דוקומנטריים בלבד.

ברגותי ביים את שני הסרטים של הצד הפלשתיני בפרויקט: "וורוד", על האצנית וורוד סוואלחה שנבחרה לייצג את פלסטין באולימפיאדת לונדון 2012 ו"הנשרים הכחולים" על קבוצת כדורגל פלשתינאית מצליחה מכפר קטן בשם ואדי א-ניס אותה ייסדו תריסר אחים בני משפחה אחת, כאשר שישה מהם משחקים בה עד היום. קובי מזרחי הוא המפיק של הצד הישראלי בפרויקט בו מציגים בין היתר הסרטים העלילתיים "רק אדם" בכיכובם של ליאור אשכנזי ודב נבון ו"זיוה ואמל" של הבמאית טל עובד.

[*]

למה החלטתם שסרטי הפרויקט השנה יתמקדו בספורט?

"הרעיון על ספורט הגיע כשהקרנו בונציה את הפרויקט. חשבנו שאנו רוצים לעשות משחק כדורגל בין הקבוצות הישראליות והפלשתינאיות ואז החלטנו למה לא לעשות סרטים על ספורט. ספורט זה משהו שאנשים עושים מדי יום, החיים שלנו מלאים בזה וזה מאחד בין יריבים. אנחנו לא מנסים לשכנע את האנשים בפיתרון הנכון, אלא להגיד להם שהצד האחר הוא גם אנושי, הוא יכול לעשות ספורט בדיוק כמו כל אדם אחר בעולם הזה. בחרתי את קבוצת הכדורגל מפני שהם מפורסמים ברשות. הרבה אנשים יודעים על הקבוצה ולא הרבה מכירים שזו קבוצה של משפחה. על וורוד שמעתי דרך פייסבוק וזה סיקרן אותי לביים סרט על אישה מסורתית שמתחרה".

הסרט וורוד עוקב אחר האצנית וורוד סלאחה במהלך אימוניה בשבילי עפר ובכבישים עם מאמנה הקבוע. הצלחתה של וורוד והשתתפותה במשחקים האולימפיים ובאליפות העולם לאתלטיקה בטורקיה הפכו אותה למודל לחיקוי לבנות ברשות הפלשתינאית. ההזדהות של הבנות עם וורוד גוברת לאור העובדה שהיא החליטה לרוץ בתחרויות עם החיג'אב המסורתי ובאולימפיאדה אף צבעה את ציפורניה בצבעי דגל פלשתין.

איך היו התגובות בחברה הפלשתינאית לאישה שמשתתפת בתחרויות ריצה?

"זה לא היה קל להם לראות אישה רצה בהרים וזה לא היה קל לה אבל אחרי שהיא התקבלה לאולימפיאדה אנשים שינו את הדעה שלהם והתייחסו אליה כגיבורה. היא שינתה את המנטליות של נשים אחרות וגרמה גם להם להתחרות ולרוץ בעקבותיה. היא החליטה לרוץ עם חיג'אב וכולם מכבדים את זה. היא מייצגת את פלשתין והיא גורמת לאנשים לראות שאישה פלשתינית בחיג'אב יכולה לעשות ספורט ולייצג אותנו בכבוד".

בעוד הסרט "וורוד" נמנע מהצגת המצב המדיני, הסרט "הנשרים הכחולים" נוגע במצב זה כאשר כוכבי קבוצת הכדורגל האהודים כל כך ברשות, עובדים בשעות הבוקר בבניית בתים בהתנחלויות, כאשר הישראלים כלל אינם יודעים מהו מקצועם ומעמדם בחברה הפלשתינאית. הסרט מציג את שגרת יומם בעבודות הבנייה ואת הקונטרסט בינו לבין רגעי התהילה להם הם זוכים במשחקי הקבוצה המשודרים בשידור ישיר בטלוויזיה הפלשתינית.

[*]

איך שחקני הקבוצה מסתדרים עם הדיסוננס הזה?

"זה לא פשוט. הדילמה שהם חיים בה זה שהם בבוקר עובדים בדבר שהוא בושה לפלשתינים - לבנות בתים בהתנחלויות - ובערב הם גיבורים. בצד הישראלי אף אחד לא יודע שהם שחקנים ואף אחד לא מכיר את הסיפור שלהם, אפילו לא הבוס שלהם בישראל. החבר'ה האלה מצליחים לשלב בין העבודה בבוקר לבין לשחק בערב. זה אתגר קשה וחיים קשים. זה לא קל לאף אחד לעשות את זה. הם מבקשים שיהיו להם חיים נורמליים כמו כל אחד אחר, כך שאין להם ברירה אחרת מלבד לעבוד בישראל".

אתה חושב שפרויקט כמו "ספורט" יכול לשנות את הפרספקטיבה של אנשים בשני הצדדים?

"עשינו את הסרטים האלה כדי לספר את הסיפור של שני הצדדים. למה לא להראות את הצד האנושי לישראלים ושאנחנו גם בני אדם? גם מהצד השני הפלשתינאים לא מכירים את החברה הישראלית ורובם חושבים שכולכם חיילים שמחכים במחסומים לפלשתינאים כדי לירות בהם. אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לשנות את הסביבה, אבל לנסות לספר את הסיפור שלנו ולקרב בין הצדדים יכול אולי לשנות במקצת את המציאות".

אתה יוצא יותר אופטימי אחרי הפרויקט הזה?

"אני מקווה. פרויקט מים עשה רעש גדול מאוד בכל העולם וגם בישראל ואני מקווה שלפרויקט ספורט תהיה אותה השפעה. צעד אחרי צעד אני מאמין שניתן לשכנע אנשים לעשות יוזמות כפי שעשינו. תרבות יכולה להיות גשר בין אנשים ולשנות את הדעה של אנשים. מהניסיון שלי עם הפלשתינאים זה לא היה קל להם לקבל את זה. הרבה מהם מרגישים שאין פיתרון לסכסוך. אבל אנחנו כאזרחים משני הצדדים חייבים לעשות משהו כדי לשנות את המצב וזה הזמן לשנות אותו אם הממשלות לא עושות את זה למה שאנשים לא יעשו זאת?

סרטי הפרויקט יוקרנו ביום שלישי הקרוב (14.7) בשעה 20:00 בסינמטק ירושלים במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים