קריאה לחלומות: ביקורת סרט

הסרט" קריאה לחלומות" היה הסרט הראשון שצפיתי בו בהקרנות האקדמיה לקולנוע השנה, אי שם בקיץ האחרון ומיד נכבשתי בקסמה של היצירה יוצאת הדופן הזו שמזגזגת על הגבול שבין וידאו-ארט לסרט קולנוע.

רן סלוין, במאי הסרט, חי ונושם אמנות על כל גווניה ובין היתר הוא מנגן ויצר מוסיקה ועוסק בוויזואליה על גווניה השונים. ואכן הצד החזק בסרט הוא האימג'ים הנהדרים שסלוין מנפיק: בחור יפני מתאמן בקנדו בדירתו הקטנה, בודי-בילדרית משרגת שרירים במועדון לילה אפלולי, אנשים צועדים בתוך מנהרה אדירה ובעיקר האימג'ים של טוקיו בלילה שלעיתים מתחלפים בנוף התל אביבי.

[*]

העלילה, שבעיקר משמשת את סלוין כנקודת מוצא להרהור בתת מודע האנושי, בתשוקות ובפחדים, עוסקת בבחורה יפנית שמנסה להגשים חלומות של אנשים ונסחפת לתוך נרטיב ניאו-נוארי לא תמיד קוהרנטי. סלוין טוען כי מסקרן אותו הקיום האנושי בתקופה שבה האוואטרים משתלטים על חיינו. היכולת להיות במקביל בכמה מקומות (שהיום אפשרית בשל הטכנולוגיה) מעלה שאלות מעניינות על מיהו האני האמיתי ומהי בבואתו וסלוין בוחן שאלות אלו בסרט.

בעיקר בוחן סלוין את עולם החלומות, כלומר את תת המודע של בני האדם. נושא החלומות שעדיין לא פוענח כלל גרר לא מעט התייחסויות קולנועיות: היצ'קוק התייחס אליו ב"כבלי השכחה", ווס קרייבן העלה באוב את פרדי קרוגר שמחסל בני נוער בשנתם וכריסטופר נולאן הכניס אנשים לחלומות ב"התחלה". בכלל נדמה כי נושא החלום נותר מאיים ולעיתים מוקצה בקולנוע ולחור השחור הזה מכוון סלוין כשהוא בורא עולם שלם של חלומות שנוצרו במוחם הקודח של אנשים, כשבחורה אחת מנסה להגשים אותם ולא תמיד בהצלחה.יצירתו של סלוין עמוסה באווירה אפלולית ומתריעה על הניכור הקיים אצל פרטים שכביכול יש להם הכל, כולל השתקפויות של עצמם, אך בעצם הם בודדים וכמהים לחום אנושי. זהו סרט שצריך לבוא אליו עם ראש פתוח ואז להיכנע ללא תנאי לקסמו. "קריאה לחלומות" הינו הרבה מעבר לסרט שגרתי. אני מצפה ליצירה הבאה של סלוין.

הסרט "קריאה לחלומות" מוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ. הקרנה קרובה בסינמטק ת"א ביום רביעי (9.1) בשעה 20:00