הבמאית הצעירה נלי פלדמן ביימה שני סרטים קצרים העוסקים במערכת יחסים בין בת לאביה החולה, לאחר שהיא בעצמה שכלה את אביה. "היה לי מאוד קשה, זה להתעסק ברגשות הכי עמוקים שיכול להיות – פרידה, נטישה ומוות. הפעולה של ההתעסקות בנושאים אלה הייתה דרך ההתמודדות שלי מול זה", היא מספרת בראיון
נלי פלדמן, בוגרת החוג לקולנוע של הפקולטה לאומנויות- המדרשה, הציגה לאחרונה במסגרת פסטיבל "צ'ינה פורטה" השנתי של בית ספרה את סרטה הקצר "הביתה" העוסק בסיפור האישי הנוגע בקשר המיוחד בין בת לאביה החולה, והתמודדותם של השניים מול הבשורה המרה והפסימית בעניין מחלתו. בסרטה בוחרת פלדמן להציג מסגרת של 24 שעות הצצה לחייהם של דורין ודן העומדים בפני הליך רפואי אותו דן עומד לעבור, הליך המותיר את דורין להתמודד עם עצמה ועם תהליך של התפכחות והפנמה של המציאות שממנה פחדה.
פלדמן, אשר שכלה בעצמה את אביה, עוסקת במסגרת סרט זה בפעם השנייה בנושא התמודדת בת מול תהליך של אבל ואובדן אביה. בסרטה הקודם (שנקרא גם הוא "הביתה") פלדמן תיארה מערכת יחסים זוגית המתקיימת בצל מחלתו של האב ומושפעת מחוויות אישיות של היוצרת בהתמודדותה מול האובדן הפרטי שלה. "האמת שבסרט הקודם עדיין לא היה לי אומץ להתעסק ביחסים בין אב לבת, הוא מתעסק במערכת יחסים המושפעת מהמצב והניסיונות שלה להדחיק את המציאות או לבקש עזרה מבן הזוג שלה וההדחקה מביאה אותה לכל מיני התנהגויות שאני עברתי בעצמי", היא מודה.
[*]
את מרגישה ששני הסרטים מהווים סוג של השלמה האחד של השני?
"הסרט הראשון מתעסק בהשלכה של אב ובת על הזוגיות כי זה מה שאני חוויתי באותה התקופה כשלא הרגשתי שאני מסוגלת להביא לידי ביטוי את מערכת היחסים המופיעה בסרט הגמר. אני מרגישה שלא הייתי מסוגלת לעשות את הסרט שלי טוב מספיק ולהבין מה אני רוצה לספר שם, אם לא הייתי עושה את הסרט הקצר הזה".
איך חווית העבודה על הסרט הזה הייתה שונה מהעבודה על הסרט הקודם?
"בגדול היה לי מאוד קשה, זה להתעסק ברגשות הכי עמוקים שיכול להיות – פרידה, נטישה ומוות. ההדחקה שלי בחיים שלי עם עצמי, הפעולה של ההתעסקות בנושאים אלה הייתה דרך ההתמודדות שלי מול זה. זו הסיבה שכל התהליך של יצירת שני הסרטים לקח תקופה של 4 שנים. הסיפור איפשר לי להיפרד ולהגיע למצב שאני יכולה לנתק את עצמי ולהתייחס אליו כסיפור העומד בפני עצמו".
בזמן העבודה על הסרט שאבת השראה מסרטים או יצירות אחרות?
"חיפשתי סרטים מאוד אפלים, הייתה לי תקופה של לארס פון טרייר. הוא מתאר חוויה נפשית ורגשית בקולנוע שלו בצורה הכי טובה שיכולה להיות. ראיתי המון סרטים העוסקים בזוגיות שלא עובדת או נתקעת כתוצאה מגורם חיצוני. סרטים על דמויות נשיות שמצד אחד מציגות אישיות חזקה ומצד שני מסתירות סוד גדול מאוד - למשל סרטם של האחים דרדן 'רוזטה' גם שם הדמות לא מחצינה רגשות וכשזה קורה הכל מתפוצץ".
יש סצינה שמרגשת אותך באופן מיוחד בסרט?
"דני שטג ריגש אותי על הסרט בכמה נקודות. הוא כל כך נכנס לתפקיד ואני מאמינה שהאהבה שלו כלפי הבת שלו כל כך גדולה שהוא הביא אותה לסט בצורה מאוד אמיתית. הסצינה האחרונה שצילמנו היא הסצינה שבה הוא רוצה ללכת הביתה ומתחיל לקרוע מעליו את הצינורות, ואני בתור זאת שצריכה לנהל את הכל צריכה לנתק את עצמי כשמדובר בסצינות קורעות לב, פתאום הבנתי מה אני עושה- אני עושה סרט על אבא שלי, על מה שעברתי איתו ופתאום נפל לי האסימון ונהייתה אווירה מאוד מרגשת על הסט שכולם בוכים אחד עם השני".