אלון רוזנבלום ויאיר הוכנר, מבקרי הקולנוע של אתר "סרט" מצטרפים להנחה כי "מטריקס רבולושנס" הוא סרט מרהיב ביופיו (או כיעורו), עם סצנות אקשן מדהימות, אך חלול מתוכן ואימרה משמעותית. גם תשובות לשאלות שנשאלו לא ממש מקבלים.אלון רוזנבלום כתב: "למרות שבסרט יש שתיים מסצנות הקרב היפות, המותחות והמהנות ביותר שנראו זה שנים רבות, "מטריקס רבולושנס" הוא סרט רע שלא מצליח להביא את הקהל להזדהות עם הגיבורים בצורה שבה הסרט הראשון בסדרה עשה בצורה כל כך טובה. מבחינה ויזואלית אין הרבה מתחרים לאחים וושאובסקי, הסרט נראה מדהים. הפריימים, התאורה והתפאורות מרהיבים ביופיים. וכאשר הסרט מגיע לקטעי האקשן שלו, כל מה שנותר הוא להוריד בפני האחים את הכובע. סצנת הקרב על ציון היא מהמרהיבות והמותחות שנראו בשנים האחרונות בקולנוע וסצנת הקרב בין הסוכן סמית וניאו מצוינת. הבעיה מתחילה כאשר השחקנים מתחילים לדבר או לנסות לשדר איזשהו רגש. הדיאלוגים מגוחכים, המשחק מזעזע והבימוי עילג. בסופו של הסרט פוצחת מקהלה בשירת "מזל טוב" בעברית וכל מה שנותר לקהל זה להסכים.
יאיר הוכנר כתב: "בסרט השלישי יש בעיות שלא אפיינו את שני הסרטים הקודמים. הבעיה מתחילה כבר בהתחלה עם פתיחה איטית שלא אופיינית לשני הסרטים הראשונים שהתפארו בפתיחות מרשימות שהיו חגיגה קולנועית וירטואוזית המגרה את חוש הראייה. רק אחרי זמן מה מתחיל הבלגן האופייני אבל גם הפעם משהו חסר, לא ברור מה, אבל משהו בקסם של הסדרה מתמסמס לו באיטיות ואובד ברחבי המטריקס. הכל התחיל בשנת 1999 . האחים וואשובסקי והמפיק ג'ואל סילבר יצרו עולם חזותי חדש ומהפנט עם פעלולים שלא נראו על מסכי הקולנוע עד אותו היום, והשתלבו היטב עם העולם הפילוסופי שהציע הסרט. כך נברא סרט מתוחכם אבל לא מדי, שיתאים לכל אדם ממוצע בלי שמוחו יתאמץ יותר מדי. ואכן הסרט הצליח, אפילו הצליח מאד גם מבחינה ביקורתית וגם מבחינה כלכלית. הוא הצליח לעורר תשומת לבם של מבקרי קולנוע, פילוסופים ואנשי אומנות שכתבו עליו מאמרים וספרים שלמים. אפילו באקדמיה לא התעלמו מההישג והסרט גרף ארבע פרסי אוסקר. למרות המוצר הקולנועי המאכזב עדיין את הקרב על ציון והקרב בין הסוכן סמית לניאו רק שני יוצרים וירטואוזים כמו האחים וואשובסקי יכולים לביים בצורה סוחפת ומבריקה כל כך ואת זה שום מבקר קולנוע שבעולם לא יוכל לקחת מהם.