Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שנת האפס של עזרא כפרי - ראיון בלעדי

"שנת האפס" של הבמאי יוסף פיצ'חדזה הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו כאן. בשנה בה הקולנוע שלנו הפך למישור, הסרט של פיצ'חדזה הוא זינוק בעליה לקולנוע הישראלי האיכותי. הסרט עוצר את השעון עבור כמה דמויות שהקשר ביניהן הולך ומתחזק ופותח עבורן דף חדש. דף לבן או דף שחור.

הדמויות גולשות מהמסך אל הצופה וממלאות אותו בהזדהות: אם חד הורית (שרה אדלר) הנלחמת על קיומה, מתווך דירות (מנשה נוי) שאינו רוצה להביא ילדים לעולם, טכנאי רדיו (דני גבע) המנסה להתחבר אל אביו שמת, איש עיוור (מוני מושונוב) ששוכל את כלבו, איש עסקים מפוקפק (דן תורן) החוזר ארצה, ורובינזון, פאנקיסט בן 60+ (עזרא כפרי).

בשעה שכולם דוממים רובינזון בועט במוסכמות וחי את נשמת אפו. החיות שממלאת את המסך בסצנות של עזרא כפרי הובילה אותי אל בית קפה מול הים, לשיחה על החיים עם איש מרתק שהמשחק עבורו הוא רק קצהו של הקרחון. הקרחון עצמו היא מדינת ישראל, ארץ קשת יום ששמנתה וסלתה ובעיקר ממשלתה מאמללת את אלו ש"אוכלים עשב". בין השאלות על הסרט, ניסה כפרי להסביר לי את המציאות של המזרח התיכון בעודו טווה חוט מקשר בין הסיפורים של כל העמים המקיפים אותנו. כפי שעושה פיצ'חדזה ב"שנת האפס".

כהרגלי בקודש מצאתי את עצמי מוקסמת, כותבת ומרחמת על העורך שלי שצריך לקרוא עבודת סימנריון על שחקן ואדם מעניין מאוד. ההמלצה האישית שלי היא הכינו קפה, חממו את הרגליים והכינו לכם סוף שבוע שלם עם עזרא כפרי (אחר כך תלכו לראות את "שנת אפס" אם במקרה עוד לא ראיתם).

בשנת 1977 הוא שיחק בסרטו של ג'אד נאמן "מסע אלונקות" יחד עם מוני מושונוב. אולם, קשר החברות העמוק ביניהם התחיל כמה שנים לפני כן, כאשר נפגשו בקבוצת השחקנים שהקימה נולה צ'לטון האגדית בעין הוד.

אוטוטו עברו 30 שנה מאז "מסע אלונקות". כשאתה מסתכל על מסע האלונקות הפרטי שלך, מה אתה מרגיש?

"אני בן קיבוץ עין החורש. עזבתי שנה אחרי הצבא ובאתי לעיר. לא רציתי להיות שם כי אני לא אוהב שמחליטים בשבילי מה לעשות. אמרתי לעצמי: 'אני אמות ברעב ואני אעשה מה בראש' ובאתי עם 50 לירות, לא היה לי איפה לגור, לא היה לי כלום. גרתי ברחוב תל חי 3 על הגג עם עוד מישהו, בדירת חדר וחצי. הלכתי לחפש עבודה בבניין בבת-ים."

בהתחלה כפרי חפר בורות ודפק מסמרים ואח"כ קידמו אותו לעבודה על המנוף. כך עבד עד שנשבר לו.

"ואז חבר שלי מהקיבוץ אמר לי: התפנה מקום בגורדון, מלמדים שם שחיה".

עזרא כפרי צלל עמוק אל תוך מימיה של בריכת גורדון המיתולוגית והפך למציל.

"בינתיים גרתי עם מישהו שלמד אצל נולה צ'לטון ב'צוותא'. הוא סיפר לי על השיעורים איתה ומהסיפורים שלו נדלקתי. הלכתי ואמרתי לה שאני רוצה ללמוד אצלה. אמרה: 'למה?' אמרתי: 'ככה. אני מרגיש'. התחלתי ללמוד אצלה לפני עין הוד, בזמן שהייתי מציל בגורדון. פעם בשבוע הייתי הולך ביום רביעי 3 שעות".

בגיל 35 כפרי נכנס לעולם המשחק ומאוחר יותר הוא לוקח חלק בקבוצת השחקנים של נולה צ'לטון בעין הוד, קומונה בה לומדים משחק כל היום, חיים בחדר אחד ומבשלים יחד.

"התפיסה בה היא [צ'לטון] עובדת היא תפיסה חברתית. היא לא מגדלת כוכב, אין כוכב. יש יחסים בין בני אדם. זה הכל. אין כוכבים אצלה, אין דבר כזה", מגחך כפרי ומזכיר את הטלוויזיה המכוכבת של היום. "אנחנו עכשיו שנינו מדברים ואין כוכב פה. יש את ויש אני, יש שני טיפוסים, יש מצב, אין כוכבים", אומר כפרי בחמימות.

מה למדת אצל נולה צ'לטון?

"ללמוד משחק אצל נולה צ'לטון זה ללמוד על החיים, ללמוד על עצמך. זה לדעת להבין את מה שקורה ולדעת ליצור את התנאים שיביאו אותך לאיזורים ששם אתה צריך להיות בתור שחקן. היא מלמדת אותך לעבוד לבד, להיות אחראי לבחירות שלך ואיך לבחור. היא מתחילה לעבוד איפה שאחרים גומרים: כשהיא לוקחת סצנה היא מפרקת אותה. היא עובדת על 'מקום' בהתחלה או על 'יחסים' או על ה'טיפוס' או על ה'מצב' וכל איזור כזה של עבודה היא מפרידה אותו מהסצנה. איך תעבוד על ה'טיפוס'? זה תלוי בך, בבחירות שלך, בהבנה שלך. הטקסט הוא הסוף של העבודה. כשאתה אומר את הטקסט יש לך את האחריות לכל האלמנטים שבונים את הסיטואציה". מסביר כפרי. "כל הביטים-שמיטים-קיטים-ליטים, הכל אחלה בומבה פומפה" צוחק כפרי שטוען שלא מתחילים לשחק מתוך אינטרפרטציה של הטקסט. "אתה קורא מחזה ואתה צריך להפוך אותו לשלך. כשזה שלך, אתה הופך להיות מחוייב למה שכתוב".

איך אתה הופך תסריט ל"שלך"?

"אני יודע דבר אחד וזה עובד תמיד, התניה. זו גם הדרך שבה היא עובדת [צ'לטון]. השחקן בעצמו עובר את החוויה. החוויה חשובה, החוויה", מדגיש כפרי, "לא ההסבר שלי עליה, לא ההבנה שלי את ההוויה. את נמצאת עכשיו במצב מסויים ואת לא משחקת אותו. אני לא משחק את המצב שלי. מה זה משחק, אם לא שימוש בדמיון? נולה עוזרת לך על ידי נתונים שהם לפעמים פרטיים ולא שייכים בכלל למחזה. היא עוזרת לך להפוך את המצב לשלך".

בשלב הזה כפרי נותן לי דוגמא חיה מתוך "חשמלית ושמה תשוקה". הוא קם מן הכסא ומשחק את בלאנש בהגיעה לראשונה אל ביתם של סטלה וסטנלי.

"אם אתה עובד עם הנתון ואתה נותן לו לעבוד עליך, זה בעצם המשחק, כי הטקסט הוא לא שלך . כל משחק הוא נתון. אתה אף פעם לא הדמות, הדמות היא נתון ואתה חייב להגיע אליה, אבל המנייאקים מביאים את הדמות אליהם כל הזמן ולא באים אליה. אתה לא מעל התפקיד! אף בן אדם הוא לא מעל עצמו, אף בן אדם הוא לא שופט של עצמו, אף בן אדם. בן אדם יכול להיות רק עם עצמו, לא מעל ולא מתחת וזה מה שאני רוצה לראות על הבמה".

למרות שכפרי למד אצל צ'לטון לא עניינה אותו קריירת משחק. "רציתי שיהיה לי טוב. במשחק אתה נוגע בעצמך, מתעסק בבעיות של עצמך ברמות שרק אתה יכול להגביל אותן כדי לקבל הארות והערות שלא תקבל מאף אחד. העיניים שלה והאבחנה שלה... המשחק האמיתי הוא תמיד טיפול פסיכולוגי".

אנחנו מפליגים לתחומי אומנות אחרים וכפרי קובע: "האמנים האמיתיים מחפשים משמעות. אתה מחפש משמעות בגלל שמשהו במציאות הקיימת לא מספק אותך. אחרת, אתה לא מחפש". אני מגדירה את אנשי הדור שלי כ'מחפשים' ואילו כפרי טוען שאנחנו מחפשים רק כסף ופרסום ואנחנו מתווכחים. אנחנו מונעים על ידי הצורך בהגשמה ובסיפוק עצמיים ומתרכזים בעצמנו. "זה כל העניין. חלק מההתמקדות בעצמך זה לשים זין על מישהו אחר. את רואה יופי איך זה קורה, את רואה את זה מלמעלה עד למטה, משר האוצר. הוא הגשים את עצמו, אבל יש מיליון וחצי אנשים רעבים בארץ הזאתי. אז מה זה הוא "הגשים" את עצמו? זו הגשמה עצמית 'און דה האוס' זה הדבר הנורא. לזה פיצ' נותן ביטוי בסרט שלו, לזה שאף אחד לא שם זין על אף אחד".

הקטעים המזעזעים בסרט שייכים לסיפור של אנה (שרה אדלר), אם חד הורית שמאבדת את פרנסתה. אנה עוברת מהבנקאי, למעביד שלה, לבן זוגה לשעבר, לפקיד בלשכת העבודה וכולם אומרים לה רק דבר אחד: "זו בעיה". כל הדלתות נטרקות בפניה ולאיש לא אכפת. "אז מה שווה לי כל החיפוש העצמי אם הוא עושה עוול לאנשים אחרים?" מטיח כפרי את השאלה לחלל האוויר. "את רואה את היחס של האנשים שיש להם אל האנשים שאין להם. מדינת ישראל שייכת לכולם, גם לעשירים וגם לעניים. אתה לא יכול לקחת את העני ולהגיד לו: לך תילחם, תיהרג וכשאתה חוזר לך תחטט בפח האשפה. לא יכול להיות שבן אדם ימות ברעב!".

מבלי משים פתחתי תיבת פנדורה באמצע הראיון ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו בדיון סוציולוגי, כלכלי, לאומי ופוליטי. יכולת הניתוח וההסקה של כפרי בתחומים אלו מפתיעה אותי. הוא מגלה בקיאות בפוליטיקה ובהיסטוריה של המזרח התיכון, שלא מביישים את פרשנינו באשר הם.

עושה רושם שאתה מעודכן ונהנה לחקור את המתרחש במדינה ובעולם כולו.

"אני לא חוקר את הדברים, אני קורא את העיתונים, לא יותר. את היתר אני משלים ברווחים, כמו בסרט של פיצ': אתה רואה קטע מסויים ואתה צריך להשלים בראש שלך חלק מהדברים, אתה מוכרח להיות אקטיבי בצפיה שלך. לא מספרים לך מה קורה כל רגע כמו בסרט אמריקאי". השוקו כבר קר והאש באח כמעט ונעלמה, אני (ואתם) לוקחים פסק זמן קצר עד לחלק השני שיעלה ביום שישי ובו נחפור עוד קצת במוסד הישראלי שנקרא עזרא