Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מברזיל באהבה - פסטיבל קולנוע ברזילאי בסינמטקים

מאת: רון פוגל

אוגוסט הגיע ושוב הגיע זמנו של פסטיבל הסרטים הברזילאי בסינמטק תל אביב. בשנתו התשיעית של הפסטיבל, שמתחיל היום, ראשון ה- 2 באוגוסט ויימשך במהלך כל החודש בסינמטקים של תל אביב, חיפה וירושלים, מובא יבול עדכני של סרטים מארץ הסמבה והכדורגל. השנה בפסטיבל הדגש הוא על רומנטיקה ומוסיקה ופחות על דרמות חברתיות קורעות לב מהסוג שהורגלנו אליהן בשנים האחרונות (בנוסח "עיר האלוהים " ו"יחידת עילית").

צריך לזכור כי ברזיל היא אחת המדינות הגדולות בעולם - הן מבחינת שטח והן מבחינת אוכלוסייה. זוהי מדינה עם גיוון אדיר בהרכב האנושי שלה ומטבע הדברים גם התרבות הברזילאית בכלל והקולנוע הברזילאי בפרט מייצר מדי שנה יצירות שונות ומגוונות.

[*]

הסרט הפותח את הפסטיבל "אולם הריקודים" הוא דוגמא לקולנוע ברזילאי רגוע יותר ונושך פחות. עם השפעות ברורות מהסרט האיטלקי "הנשף" יוצרת הבימאית לואיז בודנקי פסיפס אנושי של שלל דמויות המבלות לערב אחד במועדון ריקודים בסאו פאולו.

הסדרה "לרקוד עם הכוכבים" (שהחלה בבריטניה לפני כמה שנים ובמהרה כבשה את העולם והגיע גם אלינו) שבה והעמידה במרכז במת הריקודים את מה שמכונה אצלנו "הריקודים הסלוניים". יש בסדרת הזו כמיהה נוגה משהו לעולם ישן ופחות מסובך, עולם של שמלות נוצצות וגברים בטוקסידו .

[*]

כמו שהמערבון חזר במלוא הדרו כדי להזכיר לנו שפעם הייתה חלוקה לטובים ולרעים, חזרו סרטי הריקוד למסכים, הזכירו לנו ימים ישנים וזכו להצלחה לא מבוטלת."הנרקוד" בגרסתו היפנית המדהימה והאמריקאית הבנאלית, "ונגו" הנפלא של טוני גטליף ו"שיעור בטנגו" המלנכולי והיפיפה של סאלי פוטר.

התסריט מזמן לנו מפגש עם אוסף קלישאות המוכרות לכל מי שכבר ראה סרט על ריקוד בחייו (הרקדן המהולל שנפצע ברגלו, מלכת הריקודים המזדקנת, הג'גולו הצעיר, רקדנית הטנגו החושנית, הרקדן הבודד) . כולם רוקדים את עצמם למוות באווירה דקדנטית ובעיקר מחפשים מגע חם ומישהו להעביר איתו את הלילה.

[*]

הסרט היה יכול להידרדר לתהומות הבנאליה אך בדנצקי עשתה שלוש בחירות מעוררות הערכה שמצילות את הסרט משיממון: האחת - הצילום הכמעט תיעודי של וולטר קארוואלוס, המצלם במצלמת כתף רועדת במרחק סנטימטר מפני השחקנים ולוכד כל בדל של עור נפול, כל קמט בפנים וכל ניתוח פלסטי שעברו הרקדנים - זהו צילום שאפשר אפילו לקרוא לו אכזרי, צילום המראה לנו את הדמויות הזוהרות של פעם כשהן מנסות להלחם בשיני הזמן וליהנות מעוד כמה רגעי תהילה.
הבחירה השנייה היא ללהק את מיטב הגווארדיה הוותיקה של הקולנוע הברזילאי ולתת לנו הצופים ליהנות מערב של נוסטלגיה (למרות שרוב השחקנים לא יהיו מוכרים לקהל הרחב).

[*]

הבחירה השלישית של בדנצקי היא להציב במרכז הסרט זוג צעירים, התקליטן של האולם וחברתו. אלו משמשים כנגטיב לאותם רקדנים מזדקנים ומציגים בפנינו את העולם העכשווי. ומתברר שגם להיות צעיר זה לא פיקניק. זוג הצעירים מונע מהסרט להיות מנותק לחלוטין והופך אותו לרלוונטי ובן זמננו.

"אולם הריקודים" אינו יצירת מופת, אך בדרכו השקטה והמגושמת משהו הוא מצליח לומר דבר או שניים על תהילה שחלפה, על עולם הולך ונעלם ועל בדידות וכמיהה לקשר. הוסיפו לכך את המוסיקה הקצבית וצילומי הריקוד היפים וקיבלתם יצירה נעימה שניתן להיכבש בקסמה.

הסרט "אולם הריקודים " יוקרן בסינמטק תל אביב ביום ראשון, ה- 2 באוגוסט בשעה 22.00 וביום שישי ה- 7 באוגוסט בשעה 22.00.