Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יוצא הדופן - מחווה לבמאי ג'ון יוסטון בפסטיבל חיפה

מאת: ארז בר

הוא היה במאי פורה שמעולם לא פרש מעבודתו. חייו ההרפתקניים דמו להפליא לחיי גיבורי סרטיו ותהפוכות הקריירה שלו יכלו לפרנס רומנים שלמים. ג'ון יוסטון, תסריטאי, שחקן ומגדולי במאיה של הוליווד, זוכה למחווה בפסטיבל הסרטים ה- 26 בחיפה.

אגף הרטרוספקטיבה של פסטיבל חיפה לא שוקט על שמריו וגם השנה מספק תוצרת ברוכה בדמות ארבעה עותקים משוחזרים מסרטיו של הבמאי האגדי (והשנוי במחלוקת בזמנו) ג'ון יוסטון (1906-1987). שניים מתוכם- "המלכה האפריקאית" (1951) ו"מולן רוז'" (1952)- משתייכים לראשית הקריירה של הבמאי, אז נסק כמטאור בשמי הוליווד, ואילו הנותרים- "האיש שרצה להיות מלך" (1975) ו"המתים" (1987), מייצגים את יצירתו המאוחרת יותר, כשבין לבין סבל גם מפיחות חריף ומתוקשר במעמדו הקולנועי.

[*]

ג'ון, בנו של השחקן המוערך וולטר יוסטון ואביהם של השחקנים אנג'ליקה ודני יוסטון, חי ונשם את ההוויה הקולנועית. סרטיו (41 במספר), שבוימו בסגנון חסכני, קצב מהיר וחיות ויזואלית מתפרצת, ניחנו לרוב בתסריטים דרמטיים רוויי מתח, המשולבים בהומור ציני, מריר ושנון. תכניהם התרכזו לא פעם בדמויות ייחודיות על חולשותיהן האנושיות. "האוצר מסיירה מדרה" (1948), יצירת מופת בכיכובם של המפרי בוגארט ווולטר יוסטון (שזכה בפרס אוסקר בקטגוריית שחקן המשנה), אודות מחפשי זהב שתאוות הבצע מפוררת את בריתם, מהווה דוגמא בולטת למכלול התכנים והתימות ביצירתו- דמויות של גברים אינדיבידואליסטים בעלי שאיפות רומנטיות גדולות, המתנפצות אל מול תכונות אנושיות כיוהרה, חמדנות והרפתקנות אימפולסיבית.

ארבעת הסרטים שיוקרנו בפסטיבל מייצגים פן חשוב נוסף בעבודתו של יוסטון- חיבתו למילה הכתובה ועיבודה אל המסך. כתסריטאי, מחבר וחובב ספרות מושבע, ניסה יוסטון במהלך הקריירה הארוכה שלו למצוא את שביל הזהב שבין עולמות אלו. הוא לא חשש מאתגרים גדולים והקפיד ליצור עיבודים קולנועיים נאמנים למקור החל ביצירות מונומנטאליות כ"מובי דיק" (1956) של הרמן מלוויל וכלה בסיפורים אינטימיים, כמו "המתים" של ג'יימס ג'ויס.

[*]

הרפתקן בלתי נלאה

ג'ון יוסטון נולד ב-1906 במיסורי שבארה"ב. כבר מצעירותו ניתן ללמוד על חייו הבלתי שגרתיים- לפני שהגיע להוליווד הספיק יוסטון במהלך נדודיו ומסעותיו הרבים להיות מתאגרף, פרש מקצועי, שחקן תיאטרון ועיתונאי. הוא אף שירת בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, שם יצר סרטי תעודה חשובים אודותיה כמו "הקרב על סן פייטרו" (1944). את דרכו בהוליווד החל עוד לפני המלחמה ככותב תסריטים וכשחקן. בהמשך, התקבל כתסריטאי לאולפני "האחים וורנר" ושם פגש את מי שישחק בכמה מסרטיו הטובים ביותר כבמאי- המפרי בוגארט. יחד עימו קיבל יוסטון ב-1941 את ההזדמנות לביים מותחן בלשי דל תקציב, על פי ספרו של דשיאל האמט, בשם "הנץ ממלטה". הסרט, שבמרכזו חיפוש חמדני אחר פסלון נץ מוזהב, היה ללהיט והפך את בוגארט, בתפקיד הבלש הפרטי סם ספייד, לכוכב. הסרט זכה לשבחים רבים והיה ממבשריו של הסרט האפל (פילם נואר), בו מתנהלות הדמויות בנוף אורבאנ
בעקבות הצלחת הסרט דרך כוכבו של יוסטון, ולצד שיתופי הפעולה הפורים עם בוגארט ידידו ("האוצר מסיירה מדרה" עליו זכה יוסטון באוסקר כתסריטאי וכבמאי, "קי לארגו" ועוד) ביים ב-1950 את "ג'ונגל האספלט". הסרט, פנינת פילם נואר על העולם התחתון, זכור בין היתר בזכות הופעה קצרה של מרילין מונרו, באחד מתפקידיה הראשונים המשמעותיים ביותר.

[*]

יצר ההרפתקנות והמאצ'ואיזם של יוסטון האדם התמזג היטב בפרסונה הקולנועית הבאה שלו, כשעיבד ב-1951 את ספרו של סי.אס. פורסטר "המלכה האפריקאית", להרפתקה קולנועית רומנטית בכיכובם של המפרי בוגארט (שזכה על תפקידו זה בפרס האוסקר היחיד בקריירה שלו) וקתרין הפבורן. הכימיה הנדירה בין "בוגי", בתפקיד ספן מחוספס ואלכוהוליסט, המסייע להפבורן, מיסיונרית צדקנית, לברוח על כלי השייט שלו מהגרמנים ערב מלחמת העולם הראשונה, כמו גם צילומי הטכניקולר המרהיבים של הצלם ג'ק קרדיף (שגם לו יוקדש בפסטיבל סרט תיעודי מרתק), הפכו את הסרט להצלחה מסחררת. ההרפתקאות, יש לציין, התרחשו לא רק בסרט עצמו: תלאות ההפקה הרבות על הסט באפריקה תועדו, בין היתר, גם בסרטו של קלינט איסטווד (מעריץ ידוע של יוסטון) "צייד לבן, לב שחור", שם גילם את בבואתו של הבמאי השתיין, רודף השמלות (יוסטון היה נשוי חמש פעמים) וחובב הצייד המושבע.

יוסטון המשיך בתנופת הבימוי שלו גם ב"מולן רוז'" ב-1952, דרמה שסקרה באופן חופשי את חייו של הצייר הצרפתי המפורסם טולוז לוטרק בפריז של המאה ה- 19. העיצוב החזותי המרשים, הצבעים העזים מבעד לעדשתו של הצלם מוריס אוסוולד ומשחקו של חוזה פרר (שגילם את האמן הנכה ונמוך הקומה כשהוא ישוב על ברכיו), קיבעו את מעמדו של הבמאי הנחוש כאחד היוצרים הגדולים בדורו.

[*]

אבל יוסטון חווה גם נפילות כואבות ותהפוכות בקריירה, שבגינן הפך לא פעם מטרה לחיצי מבקרים באירופה וארה"ב מולדתו. לצד סרטים מרשימים כ"יוצאי הדופן" המלנכולי (1961) עם קלרק גייבל ומרילין מונרו בתפקידם האחרון, ביים יוסטון שורה של סרטים מביכים, ביניהם "התנ"ך" (1966) ו"מכתב מהקרמלין" (1969) ומאוחר יותר העיבוד הקולנועי למחזמר "אנני" (1982). עבור מבקריו היה יוסטון במאי שטחי ונעדר סגנון אחיד ואילו תומכיו ראו בו יוצר אינטליגנטי ואקלקטי, שלא פוחד לקחת על עצמו אתגרים בז'אנרים מגוונים. כזה היה המבקר האמריקני הנודע וינסנט קאנבי, שהכריז ב-1985 ש"הגיעה השעה לכנות את יוסטון 'מסטר'".

בין לבין ביצע יוסטון מהפך נוסף בקריירה שלו, כשביים בשנות השבעים והשמונים כמה מיצירותיו הגדולות ביותר, ביניהן המערבון "השופט רוי בין" ודרמת האגרוף המצוינת "עיר שמנה", שניהם מ-1972. כשחקן, הנפיק בשנים אלו גם את הופעתו הגדולה ביותר כנבל הכוחני נוח קרוס ב"צ'יינהטאון" של רומן פולנסקי (1974). פניו המסותתות, קולו העמוק וקומתו התמירה והגמלונית היו בגדר ליהוק מושלם לסרטו האפל של הבמאי היהודי.

[*]

לשיאו כבמאי באותה עת הגיע ב-1975 עם סרטו "האיש שרצה להיות מלך", עיבוד מופתי ואנכרוניסטי במתכוון לסיפור של רודיארד קיפלינג, בכיכובם של שון קונרי ומייקל קיין. השניים מגלמים צמד סרג'נטים פרוע וסורר בצבא האימפריה הבריטית, הנודד לארץ נידחת באסיה במטרה למצוא אוצר אגדי. כאשר אחד מהם (קונרי) מוכתר כאל, מסתבכת העלילה עד לסיקוונס הסיום הבלתי נשכח. יוסטון, שחלם על הפרויקט שנים רבות, רקח בסרט תערובת אלגנטית של מתח והומור עם קורטוב של ביקורת דו צדדית כלפי האימפריאליזם המערבי ונתיניו המקומיים. הקפדתו הידועה והבלתי מתפשרת על ליהוק מתאים והדרכה מקצועית של שחקניו נשאה את הפירות המיוחלים- קיין וקונרי, חברים קרובים גם במציאות, מספקים לצופה את אחת מהופעותיהם הגדולות בקריירה.

למרות מהמורות קולנועיות נוספות בדרך ובריאותו המידרדרת, המשיך יוסטון לנפק סרטי איכות כמו "הכבוד של פריצי" (1985), דרמת גנגסטרים קומית מהוללת בכיכובם של ג'ק ניקולסון, קתלין טרנר ובתו אנג'ליקה יוסטון (בתמונה למטה משמאל). בדומה לסבה וולטר בזמנו, זכתה אנג'ליקה באוסקר על משחקה בסרט. בכך הפך אביה לבמאי היחיד שגם אביו וגם בתו זכו באוסקרים עבור הופעותיהם בסרטיו.

[*]

על סף מותו ב-1987, עיבד יוסטון לקולנוע, ביחד עם בנו התסריטאי טוני, את "המתים" של ג'יימס ג'ויס, המתאר לילה בחייה של חבורה דבלינאית. הדרמה הפיוטית והנוגה עד כאב, שוב בכיכובה של אנג'ליקה בתו, היוותה למעשה את שירת הברבור של היוצר הקשיש שנפטר מייד עם השלמתה. יוסטון, שחייו העשירים היו מרתקים לא פחות מסרטיו, נפרד מן העולם כששרביט הבימוי בין ידיו.