
תזיזו ת'רגליים 2 – ביקורת סרט
שלח לחבר הוסף תגובה
מאת: סביון איינשטיין
הבעיה הכי גדולה של "תזיזו ת'רגליים 2" היא "תזיזו ת'רגליים 1". סרט ההמשך אומנם רווי מתיקות פינגווינית פרוותית כמו קודמו, אך הוא נטול גרוב, נשמה וסיפור. מה שכבש את הצופים בסרט הראשון וגם זיכה אותו באוסקר, לא היו רק אנימציה משובחת ורעיון גאוני, אלא גם ה'ביט' - קלאסיקות מוסיקליות בביצועים מקוריים מלאי נשמה כגון Somebody to Love ו- Boogie Wonderland מלווים ברגליהם המטופפות של פינגווינים (בניצוחו של רקדן הסטפס האגדי סביון גלובר) שגרמו לך לרקוע ברגליים שבועות לאחר הצפייה בסרט בעוד אתה בודק עלויות כרטיסי טיסה לאנטרקטיקה כדי לאמץ שבט יצורים לבושי טוקסידו שמנמנים. הפעם זה לא קרה וחלק גדול מהקטעים המוסיקליים בסרט מרגישים כמו פרודיה על הסרט הראשון.
[*]
רמת האנימציה נשמרה ואף השתפרה מהסרט הקודם. "תזיזו ת'רגליים 2" מספק חוויית צפייה המזכירה כזו של סרט אקשן משובח שעובדת מצוין בדו-מימד ומנצלת עד תום את טכנולוגיית תלת המימד. אך זה קצב מאולץ עם קו סיפורי המרגיש כמו אדפטציה לא מוצלחת לנרטיב בסרט הראשון; הילד של מאמבל, אריק, מרגיש שונה וכבדיחה מתנודדת כי הוא לא מצליח לרקוד ובורח עם שניים מחבריו ממושבת הפינגווינים. כשתזוזת קרחונים ביבשת הקפואה מאיימת על עתידה של הקולוניה, הכל מגייסים קולות וכפות רגליים להצילה וגם אריק הקטן מוצא את מקומו. הסיפור נטול מקוריות, רפטטיבי ורווי כל כך הרבה אסונות שהם כמעט פותרים זה את זה.
[*]
הפינגווינים ספגו אבידה קשה לפני כשנתיים כשהשחקנית בריטני מרפי שדובבה את הדמות של גלוריה בסרט הראשון מתה באופן מפתיע. מרפי שהתחילה את דרכה בכלל כזמרת, הייתה הליהוק המושלם לתפקיד הפינגווינית המזמרת שכובשת את ליבו של מאמבל והביצוע הווקלי שלה ל-Somebody to Love לבטח הפך את פרדי מרקורי בקברו לכיוונה. הזמרת פינק שמחליפה את מרפי בתפקיד בסרט ההמשך לא מצליחה למלא את סנפיריה.
[*]
הדיאלוגים בסרט שנונים ומשעשעים, אך מתבססים בעיקרם על הקניית מבטאים זרים לדמויות ושיבושי מילים. טריק הצחקה שכבר נסחט לעייפה. תוכי סקנדינבי, פינגווין דרום אמריקאי, פיל ים אירי, פינגווינית בריטית וכמה פליטים אמריקאים. ממש קיבוץ גלויות על הקרחון.
[*]
גונבים את ההצגה הם שני החסילונים שלא רוצים להיות יותר "אחד לחסילון" בדיבובם של בראד פיט ומאט דיימון המשגרים את הטקסטים זה לזה כמו משחק פינג פונג של פורסט גאמפ עם עצמו. רק עניין אחד קטן - הם לא קשורים בכלל לסיפור המרכזי. אנחנו מצפים במהלך הסרט לחיבור סיפורם לפינגווינים ולדילמה המרכזית המוצגת בסרט, אך הם נותרים תלושים כאילו באו מסרט מצוייר אחר שבטעות השתרבב בגלגלי ההקרנה.
[*]
אז ללכת לראות או לא? תלוי. ענו על השאלון הבא:
1. האם עברתם את גיל 15, אין לכם ילדים ואהבתם את הסרט הראשון?
2. האם אתם בני 15 ומטה או הורים של כאלה?
3. פספסתם את הסרט הראשון?
אם עניתם "כן" בשאלות 2 ו-3, לכו לראות. לא תדעו מה הפסדתם בראשון והילדים בטח ייהנו. לעונים "כן" בשאלה 1 מומלץ להסתפק בכמה שניות של פינגווין מתוק בטריילר של "תזיזו ת'רגליים 2" שבטח יקרינו לפני הסרט האחר שתלכו אליו.
תגובותהוסף תגובה
1i agree with most of what was said, the first one was a lot better and i didn't cry this time around...
but the icing on the cake for me was the addictive opera (surprising) solo by young eric, sung with great talent and emotion. and yeah, that was the moment you could detect a tear in my eye. sivan (28) | 20/12/2011 06:02:05
רלוונטי
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)