Seret מהעבר: 20 שנה להאלמנט החמישי

אפוס המדע הבדיוני של לוק בסון משנת 1997 הוא "מרמייט" או לפחות כך רבים מתארים אותו. לאלו מביניכם שאינם בקיאים ברזי המטבח, מרמייט הוא ממרח תמצית שמרים בעל טעם ייחודי. יש שאוהבים אותו ויש שחוטפים ממנו בחילה. "האלמנט החמישי" שייך לאותה הקטגוריה, עבור חלק מדובר בחוויה כיפית ומרהיבה ועבור אחרים יצירה ריקנית ומעצבנת. אך לא משנה באיזה צד של המחנה אתם עומדים אי אפשר למשוך בכתפיים ולומר "זה סתם עוד סרט".

הבמאי הצרפתי החל לחלום על העולם של "האלמנט החמישי" עוד בגיל 16. הוא היה בן 38 כשיצא לאקרנים. בין לבין התסריט עבר לא מעט שינויים, אך זו הגרסה הסופית שמהממת צופים כבר עשרים שנה: חייזרית יפה העונה לשם לילו (בקיצור), בגילומה של מילה יובוביץ', נשלחת לכדור הארץ במטרה להגן על המין האנושי מפני ישות מרושעת. ספינת החלל שלה מושמדת וכך גם היא, אך שייריה מובאים לשחזור. היא שבה לתחייה ונמלטת.

במהלך המנוסה היא נוחתת בתוך המונית של קורבין דאלאס (ברוס וויליס), חייל קומנדו לשעבר. הוא מביא אותה לכומר קורניליוס (איאן הולם), שאמור לסייע לה במשימתה להשיב ארבע אבנים מסתוריות שיעזרו לה להפעיל את הנשק האולטימטיבי. במקביל מגויס קורבין לאותה המשימה בדיוק והזוג חוזר לשתף פעולה במרוץ מסחרר בגלקסיה למציאת האבנים לפני מר זורג הערמומי (גארי אולדמן) שיעשה הכל כדי למנוע מלילו, האלמנט החמישי, מלהציל את היקום.

במקור ייעד בסון את ג'וליה רוברטס ומל גיבסון לתפקידים הראשיים, אך הכל נעצר בשנת 1992 כשאף חברה לא הייתה מוכנה לממן את האפוס ענק התקציב שעלותו הגיעה לעשרות מיליוני דולרים, הסרט היקר ביותר שנעשה מחוץ להוליווד בזמנו. הבמאי הצרפתי המשיך במקום ל"לאון" בכיכובם של ז'אן רנו ונטלי פורטמן. ההצלחה של המותחן, יחד עם שינויים שערך באורך ותקציב הסרט, הביאו לו את המימון המיוחל והפרויקט יצא לדרך בעלות של כ-90 מיליון דולר.

[*]

התקציב השמן לא היה לריק ועזר ליצור את אחד מהחזונות העתידניים המרהיבים והססגוניים ביותר שנראו על המסך. בסון, חובב קומיקס מושבע, אף רתם שני אמני קומיקס צרפתיים לעיצוב ההפקה. ז'אן גירוד הידוע כ'מוביוס' וז'אן קלוד מז'יראס, שעבודותיהם היוו השראה לבסון הצעיר, התאימו כמו כפפה לחזונו של הבמאי. הוא אף שאל את רעיון המונית המעופפת מסדרת "ולריאן ולורלין" של מז'יראס ובעקבות כך שינה את מקצועו של קורבין מעובד בספינת מפעל לנהג מונית.

אל הצוות נוסף גם מעצב האופנה הנודע ז'אן פול גוטייה שאחראי לכל תלבושות הסרט, כאלף במספר! מהכוכבים הכי גדולים לניצבים הכי קטנים, כולם זכו לתשומת ליבו של גורו האופנה שעיצב כמה מהתלבושות המקוריות וההזויות ביותר שנראו בצבעי ניאון בוהקים, פלסטיק ואיך אפשר לשכוח את חליפת התחבושות האיקונית של לילו. אולם לא היה זה רק העיצוב שהותיר את הצופים פעורי פה, אלא גם הפסקול ובייחוד 'מחול הדיווה' - אחד הנאמברים היפים והידועים בקולנוע. הוא מבוצע על ידי שתי נשים: מאיוון לה בסקו, שהייתה בזמנו אשתו של בסון, נאלצה לקחת את תפקיד הדיווה פלאוולגונה לאחר שהשחקנית המקורית פרשה. את קולה של הדיווה סיפקה הזמרת והשחקנית אינווה מולה. הקטע נפתח באריה "איל דולצ'ה סונו" מתוך האופרה "לוצ'יה די למרמור", יצירה מאתגרת בפני עצמה שהופכת למוסיקת דאנס קצבית. את חלקה נאלצה מולה לשיר כל תו בנפרד שכן הקול האנושי איננו מסוגל להשתנות במהירות רבה כל כך. תחפושת הדיווה והשיר נשמרו בסוד עד לצילומים, כך שמבט הפליאה על פניו של קורבין במהלך סצנת הקונצרט אמיתי.

זו לא הפעם היחידה בה וויליס הופתע על הסט באדיבותו של הבמאי. כשלילו נוחתת ברכבו של קורבין היא מתחילה לדבר ב'שפה האלוהית' (עליה עבדו יובוביץ' ובסון יחד). הבעיה, וויליס לא ידע מה דמותה של לילו אמורה להגיד, איש לא סיפר לו ולכן כשהיא מתחילה לפלוט ג'יבריש הבלבול איננו משחק. השורה "וואו גברת, אני מדבר רק שתי שפות אנגלית ואנגלית גרועה" היא אלתור מוחלט.

[*]

כל אלו בשילוב הקומדיה והגישה שלא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה הפכו את "האלמנט החמישי" לאחד הסרטים הכיפיים והאהובים של שנות ה-90. לפחות בעיני חלק מהאנשים. הסרט גם הופיע ברשימת השנואים של רבים. אנשים, צופים מן השורה והמבקרים כאחד, לא הצליחו להסכים בשנת 1997 והם לא מצליחים להסכים היום.

המקטרגים מציינים את העלילה והדמויות כחולשות העיקריות. נכון, העלילה די בסיסית (גם אם די מטורפת): גיבור יוצא למסע כדי להביס את כוחות הרשע. הדמויות בהתאם בסיסיות ושטחיות, על אף שמשוחקות היטב. קורבין הוא גבר גבר שמכסח לרעים את הצורה בקלות וזורג הוא נבל טיפוסי שרוצה להשתלט/להשמיד את העולם ללא סיבה אמיתית. לילו, על אף שהיא אמורה להיות הגיבורה, לא עושה הרבה להוציא את סצנת הקרב במלון והפעלת הנשק. בסופו של דבר היא נופלת לזרועותיו של קורבין, שמתוודה על אהבתו אליה למרות שהם מכירים רק כמה ימים.

יש עוד דמות אחת שדורשת התייחסות, די ג'יי רובי רוד בגילומו הבומבסטי של כריס טאקר. התפקיד הוצע במקור לזמר פרינס המנוח - ורבים טוענים שחבל שסירב (על פי השמועות כי התלבושות היו יותר מדי נשיות לטעמו). על אף שטאקר זכה למחמאות על הופעתו הקומית, עבור חלק הוא היה הקש ששבר את גב הגמל. רובי רוד שלו מופיע דרך קבע ברשימות הדמויות המעצבנות אי פעם. בהתחשב בכמות ה'בזז' שהוא זורק והטונים מחרישי האוזניים אליהם הוא מגיע אפשר להבין למה.

על אף הביקורות המעורבות הסרט זכה להצלחה. בסון, במאי מפיק ותסריטאי המשיך לסרטים כמו "טקסי", "ארתור והמינימונים" ו"לוסי". השנה צפוי לצאת סרטו "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" על פי הקומיקס "ולריאן ולורלין" שהמשיך לרדוף את דמיונו כל השנים. "האלמנט החמישי" זיכה אותו בפרס לומייר לבמאי הטוב ביותר.

לברוס וויליס אין צורך לדאוג והוא מתחזק קריירת משחק מפוארת ("החוש השישי", "עיר החטאים"), שהידרדרה מעט בשנים האחרונות. מילה יובוביץ' המשיכה לתפקיד אליס מסדרת סרטי "האויב שבפנים". היא מטפחת במקביל קריירה בתור דוגמנית, מוזיקאית, זמרת ומעצבת אופנה. השחקן והקומיקאי כריס טאקר המשיך לקריירה בקולנוע ונודע בעיקר בסדרת סרטי "שעת שיא" לצידו של ג'קי צ'אן. סר איאן הולם שיחק בסרטים כבר משנות השישים וככל הנראה אין לו כוונה להפסיק. בין תפקידיו בילבו באגינס בסדרת "שר הטבעות" ו"ההוביט".

גארי אולדמן המשיך לתפקידים רבים בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה כדוגמת סיריוס בלאק בסרטי "הארי פוטר" וג'יימס גורדון בטרילוגיית סרטי "האביר האפל" של כריסטופר נולאן. בניגוד לעמיתיו לקאסט הזוכרים את "האלמנט החמישי" כחוויה חיובית הוא התוודה כי איננו סובל את הסרט. הוא לקח את תפקיד זורג כדי להשיב טובה לידידו לוק בסון שעזר לו בסרטו שלו.

"האלמנט החמישי" הוא לא בדיוק חוויית צפייה אינטלקטואלית, אבל הוא לא נועד להיות. כשהיה נער השתמש בסון בפנטזיות שלו על יקום בדיוני כדי להפיג את השעמום ולמצוא מזור לבדידותו. זו הייתה בריחה מבורכת מהמציאות ושנים לאחר מכן היא עדיין כזו עבור אינספור מעריצים ברחבי העולם. כפי שכתב המבקר הנודע רוג'ר איברט המנוח: "זהו אחד מהסרטים הטיפשיים הדגולים".

במשך 127 דקות אפשר ללכת לאיבוד בעולם בו חייזרים אמיתיים כמו האנשים שאתם רואים ברחוב והאנשים ברחוב לבושים כאילו נפלו מכוכב אחר. עולם בו אישה עם שיער בצבע כתום ניאון וחוסר הבנה בנהלי שדות תעופה ("לילו דאלאס מולטי פאס") היא המפתח להצלת האנושות. וכן, גם עולם בו משרוקית כלבים אנושית יכול להפוך לדי ג'יי סופרסטאר אינטר-גלקטי. במשך כמה דקות הצרות נשכחות וחיוך מטפס על השפתיים, ובכנות אין בכך כל רע.