מייק פלנגן ("מי מתגורר בבית היל", "נפילת בית אשר") זכה להצלחה אדירה ואהדה המונית בזכות עשייתו בז׳אנר האימה. הבמאי הוכיח את יכולתו פעם אחר פעם בעיבודים של יצירות ספרותיות לסדרות טלוויזיה ולסרטים, וגם הפגין יכולות כתיבה מקורית עם סרטים כמו "השער". בפסטיבל טורונטו האחרון, פלנגן הפליא את קהל הצופים עם סרט ראשון מסוגו עבורו כבמאי, דרמה בשם "חייו של צ'אק" המעבדת סיפור קצר מאת סטיבן קינג. בטורונטו אין פרסים רשמיים מלבד פרס הקהל: פרס שבדרך כלל מנבא את ההצלחה המסחרית של הסרט ואת המועמדות ואולי הזכייה שלו באוסקר. סרטים רבים זכו בפרס הקהל בטורונטו ואחר כך היו מועמדים וחלקם זכו בפרס האוסקר היוקרתי, ביניהם: "החיים יפים", "אמריקן ביוטי", "נמר, דרקון", "אמלי", "נער החידות ממומביי", "נאום המלך", "אופטימיות היא שם המשחק", "12 שנים של עבדות", "משחק החיקוי", "לה, לה לנד", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי", "ארץ נוודים" ועוד. האם "חייו של צ'אק" עתיד להצלחה דומה? בקופות בארה"ב הוא נכשל והביקורות מעורבות, מה שלא מבטיח טובות לקראת הריצה לאוסקר.במבט ראשון, זה לא מסתדר עם היות הסרט מבוסס על סיפור של סטיבן קינג, סופר הידוע בגין יצירות אימה כמו "זה", "הניצוץ" ו"מיזרי" – שרבים מהם זכו לעיבודים קולנועיים מוצלחים. גם פלנגן ביים שני סרטי אימה לפי ספרים של קינג: "המשחקים של ג'ראלד" המוצלח עבור נטפליקס ו"דוקטור סליפ", סרט ההמשך הבעייתי של "הניצוץ". נראה שדווקא הסרטים המצליחים ביותר לפי יצירתו של קינג מבוססות על סיפורים קצרים שלו שעובדו לסרטים באורך מלא כמו: "אני והחבר'ה" (מבוסס על הסיפור "גופה") ו"חומות של תקווה" (מבוסס על הסיפור "ריטה הייוורת' והבריחה משושנק"). אזכורים אלה מעידים על הפוטנציאל האדיר שיש לסיפורים הקצרים של קינג בפורמט הקולנועי, אך "חייו של צ'אק" אינו עומד לחלוטין ברמתם.
פרסומת
לפני הכל, זהו סרט שאינו מיועד לסיקורים או דיונים מעמיקים על סיפורו לפני הצפייה בו. חוויית הצפייה המיטבית תלויה בכמה שפחות ידע על הסיפור. יש להגיע לאולם הקולנוע במצב רוח ובכוחות המאפשרים להתמסר לחוויה מורכבת. מבלי להיכנס לדקויות, הסרט עוסק במהות החיים. הוא מחולק לשלושה חלקים, שבמבט ראשון נראים לא קשורים, אך התמונה מתבהרת ככל שהסרט מתקדם. צ'אק מגולם על ידי טום הידלסטון ("לוקי") בבגרותו, ועל ידי ג'ייקוב טרמבלי ("חדר", "דוקטור סליפ") בצעירותו. משתתפים בסרט גם מארק המיל ("מלחמת הכוכבים"), מיה שרה ("שמתי ברז למורה") צ׳ואיטל אג'יופור ("12 שנות עבדות"), ועוד פרצופים מוכרים.מעבר לדרמה, סגנון הסרט מכיל אלמנטים של פנטזיה ומדע בדיוני. אלמנטים אלו משתלבים היטב ויוצרים סיפור קוהרנטי. מרכיבי העלילה מוצגים לצופה כמו חלקי פאזל, ועל הצופה להרכיב אותם. "חייו של צ'אק" הוא בכל זאת נגיש ויתאים לקהל רחב, כל עוד הוא יקבל את הריכוז והקשב הראויים לו. בשום שלב הסרט אינו מתסכל או מבלבל מדי, משום שהוא תמיד מעורר עניין. העלילה זוכה לתפניות שברובן מפתיעות, צוות השחקנים עושה עבודה משכנעת והצילום מהפנט. ייתכן שעם חלוף השנים, חלק מהפריימים מתוך הסרט יהפכו לאייקוניים.
הליקויים של "חייו של צ'אק" מתגלים ככל שהעלילה מתבהרת. המערכה השלישית מכילה סצנות שמרמזות באופן מובהק את המשמעות הנסתרת של הסרט, אך דקות ספורות לאחר מכן הסרט מציין אותה באמצעות דיאלוג. מתקבל מכך תוצר שאינו לחלוטין בטוח בעצמו, באיכותו וביכולתו להעביר מסר לקהל. אמנם פרט זה יכול להשתמע כשולי, בתוך סרט שחלק גדול מההנאה ממנו נמצא בפרשנותו – המחסור במסתורין עלול לגרום לצופה לחוש שמאכילים אותו בכפית. "חייו של צ'אק" רחוק מלהיות סרט רע, אך בקנה המידה של מייק פלנגן הוא מאכזב. אמנם הדרמה אפקטיבית ומרגשת, אך מבחינה עלילתית הסרט לא מוכיח את עצמו עד הישורת האחרונה.
מורכב,מסובך וארוך מידי. יש כאן ניסיון מעניין להביא משהו מיוחד מבחינת הסיפור ומבנה העלילה.לצד רגעים מהנים כמו קטעי הריקודים,יש הרבה מידי דיאלוגים משעממים וגרבז' טיים. אירועים אפוקליפטיים שיוצרים שרשרת של התרחשויות שבמרכזן סיפורו של איש אחד. כדי להבין את המשמעות ואת המסר המרכזי,צריך לחכות עד הסוף. לסיכום: יש כאן סוג של משב רוח מרענן שניתן היה להפיק ממנו יותר. ציון 7.5.
הסרט על פי סיפור קצר של סטיבן קינג,מחולק ל 3 חלקים הקשורים זה בזה בהרבה ניואנסים,דמויות וחפצים.מוטיב המוות מוביל בכל מובן: פחד מפניו,התמודדות נפשית בעקבותיו,הופעתו כרוח רפאים,וריחופו מעלינו כאיום תמידי.סרט מאוד מיוחד.
טום הידלסטון
צ'יווטל אגיופור
קארן גילאן
