אם צריך להגדיר את "היו זמנים במקסיקו" במשפט אחד אז : "שילוב לוהט של שחקנים סקסיים עם סצנות פעולה מבריקות בסרט החם ביותר שנוצר בשנת 2003", הוא המשפט המדויק ביותר שיש. אין ספק, החלק השלישי בטרילוגיית הדמים המקסיקנית הוא הסרט הלוהט ביותר שתראו החגים על מסך הקולנוע.הסאגה שגיבורה הוא נגן גיטרה המסתבך עם מאפיונרים אלימים החלה בשנת 1993, כאשר סרטו הראשון של רודריגז, "אל מאריאצ'י", שצולם בתקציב צנוע של 7000 דולר, הפך ללהיט בפסטיבל סאנדנס וזיכה אותו בפרס חביב הקהל. אולפני קולומביה מהרו וקנו את הסרט הצנוע והפכו אותו לאחד הסרטים הריווחים בכל הזמנים. עם ההצלחה הגיע גם הביקוש לסרט המשך, קולומביה החתימו את הבמאי הצעיר לביים גם את הסרט השני, "דספראדו" (1995). הפעם במקום חברים ושחקנים אלמונים לוהקו שני הכוכבים הלטיניים, אנטוניו בנדרס וסלמה הייק.בנדרס והייק חוזרים לגלם דמויות שונות ב"היו זמנים במקסיקו" והאירועים שמובילים את הסרט הזה נטולי כל קשר לעלילת "דספרדו" כך שאם לא ראיתם את הסרטים הקודמים, אתם יכולים לראות את הסרט הזה בלי לחשוש שיגיע הרגע ולא תבינו משהו בגלל שלא ראיתם את הקודמים.
את תואר גונב ההצגות הרשמי לשנת 2003, אפשר להעניק לג'וני דפ המופיע בתפקיד משנה מפתיע כסוכן CIA מרושע שאי אפשר שלא להתאהב בקסמו. בדיוק כמו ב"שודדי הקאריביים" שם גנב את תשומת הלב מאורלנדו בלום גם הפעם השחקן הראשי, בנדרס נאלם דום לצד ההופעה הוירטואוזית של דפ. עם כל הכבוד לפעלולים מרהיבי העיניים בסרטי האפקטים הענקיים, תמיד כיף לחזור אל הנוסחה הקלאסית שתמיד עובדת - דם, יזע ודמעות.