פסטיבל חיפה 2023: סקירות והמלצות סרטים

A Greyhound of Girl - בעידן שבו לאנימציה תלת מימד יש שליטה מוחלטת לא רק בסרטי האנימציה אלא במדיום הקולנועי כולו (אפקטים ממוחשבים וכו'), תמיד נחמד ומרענן לראות ייצוג לאמנות שהחלה הכל - אנימציית דו-מימד. ולמרות שלרגעים האנימציה בו נראית זולה מדי "A Greyhound of Girl" חוגג את הסגנון הנאיבי הזה עם סיפור מחמם לב, למרות מעידות לאורך הדרך.

כעיבוד לספרו של הסופר האירי רודי דויל מלפני כעשור, סרטו של אנצו ד'אלו האיטלקי עוסק במרי, ילדה אירית רבת מעש וחסרת מנוח, שנואשת להבטיח לעצמה מקום בקייטנה נחשבת לקולינריה. "מעריצתה" הגדולה ביותר היא סבתה איימר (רוזלין לינהן), ששומרת על עברה וקשריה לבישולים עמומים, אך מעודדת אותה לבשל מהלב. כשמרי מקבלת ידיעה מעציבה על עזיבתה של חברתה הטובה ללונדון, איימר נופלת למשכב וכעת על הנכדה להבין מה הוא סיפורה הנסתר של המשפחה (באמצעות רוחה של סבתא רבא שלה - טנזי) לפני שזה יהיה מאוחר.

ד'אלו רוקם את חלקי הסרט כאילו היו עמודים בסיפור ילדים, וכך כל מיקום עשיר בצבעים והתרחשויות - המטבח הכתום והחם, הנוף הירוק והקריר של ווקספורד (עיר הולדתה של איימר) - מה שעוזר להתחברות הרגשית לסיפור המשפחתי - ועדיין, הבמאי לא נוטה להוסיף מנגיעתו שלו ליצירה, ומשאיר אותה פשוטה כמשמעה, מה שמרגיש לעיתים כבזבוז (כולל של השמות הגדולים שלוהקו כאן - ברנדון גליסון ושרון הורגן כהוריה של מרי). כך זה נותר כבילוי חביב ביותר לכל המשפחה ולמרות שאינו מושלם, ליבו במקום הנכון. (דניאל עמיר)

על עשבים יבשים - הסרט החדש של גאון הקולנוע הטורקי נורי בילג׳ה ג׳יילן הוא סאגה מונומנטלית בת שלוש וחצי שעות שמתרחשת באמצע הישימון הטורקי הקפוא. שני מורים נחשדים בהתנהגות בלתי הולמת לשתי תלמידות שלהן. אז נכנסת לתמונה מורה בבית הספר שעברה תאונה וכעת משתמשת בפרוטזה. האם מי מהמורים החשודים יזכה בליבה? למי שיצלח את השעה ראשונה והלא מספיק ממוקדת מצפה שירה אמיתית. ג׳יילן הוא לטעמי אחד מגדולי הבמאים החיים היום והיו כמה קטעים בסרט שנשמתי ממש נעתקה והתרגשתי עד עמקי נשמתי. סרט נפלא. צילום נפלא עם המון הגיגים על הקיום האנושי והרבה פורטרטים שצצים ונעלמים לאורך הסרט. קולנוע שהוא שירה. (רון פוגל)

אנטומיה של נפילה - הזוכה הגדול בפסטיבל קאן מהווה את הפעם השלישית בלבד שבה במאית זוכה בפרס דקל הזהב, אחרי ג'יין קמפיון על "הפסנתר" וז'וליה דוקורנו על "טיטאן". ואיך הסרט? טוב אבל לא מדהים בעיני. הוא עוסק במותו של אדם באזור מרוחק באלפים. אשתו מואשמת ברצח והסרט מתאר בדקדקנות היצ'קוקיאנית איך מנסים עורכי הדין לחשוף את האמת בין כותלי בית המשפט. את האלמנה מגלמת השחקנית הנפלאה סנדרה הולר, הזכורה כגיבורת ״טוני ארדמן״ הנהדר. (רון פוגל)

ז'אן דו בארי – סרט הפתיחה של הפסטיבל, שהיה גם סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, הוא דרמה תקופתית מפוארת ודי רדודה שנדמית כסרט נטפליקס קלאסי, שבסופו של דבר מצליח בקושי להחזיק שעתיים ומערבב סחר בבני אדם עם קורטוב של "אישה יפה" וקצת "מרי אנטואנט". התסריט לא לגמרי מהודק והבמאית מתאמצת לשכנע בתפקיד הראשי. היא חיננית אבל לא הרבה יותר מזה. את ההצגה גונב השחקן המצוין בנג׳מין לאוורשה בתפקיד עוזרו האישי של המלך, שזכור מתפקידו כאציל מפונק בסרט ״דלישס״ שעסק גם הוא בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית והוקרן לא מזמן בארץ. (רון פוגל)

חדר המורים - זהו כנראה המותחן הטוב ביותר של השנה, ואין בו רצח מדמם, מרדף מכוניות, רוצחים שכירים או חוקרי FBI. אנשי החוק יופיעו למספר שניות ממש בסוף הסרט במהלך הקרדיטים. הגיבורה של הסרט היא מורה צעירה ואידיאליסטית עם המון כוונות טובות. זירת ההתרחשות המרכזית היא חדר מורים בחטיבת ביניים עירונית ואפרורית למדי. סדרת גניבות המתרחשת במוסד גורמת לגיבורת הסרט לבצע מעשה שלדעתה יפתור את הסיטואציה, אבל רק הולך ומסבך את העניינים.

מה שנראה בפוטנציאל כסרט אפרורי על התרחשויות בתוך מוסד חינוכי מתגלה כמותחן מבריק כתוב באופן מופתי על ידי יוהאנס דונקר ואילקר צ'טאק שגם ביים את הסרט. התסריט מצליח לחקור את כל הבעיות שיכולות לצוץ בתוך מוסד המורכב משלל גילאים, מעמדות, זהויות חברתיות, דתות ועדות. הוא עושה זאת באופן סדיסטי, מרתק, ללא רחמים וכל זה ב 98 דקות ללא רגע מת אחד ובלי שהסרט נמתח ללא הצורך מעל לשעתיים. לכן לא פלא שמאז הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ברלין הדירוג שלו באתר Rotten Tomatoes עומד על 100%. עכשיו הוא גם נבחר, בצדק רב, לייצג את גרמניה באוסקר. (יאיר הוכנר)

חטוף - סרטו של מרקו בלוקיו הוותיק. הסיפור האמיתי והמדהים עוסק בילד יהודי בבולוניה של המאה ה-19 שנחטף על ידי הכנסייה והופך לכומר אהוב על ידי האפיפיור. חצי מהסרט מדברים עברית ולמרות שהתסריט אינו מהודק מספיק אני מוצא עצמי בהחלט מתרגש. בלוקיו קשישא בהחלט יצר סרט אפקטיבי וראוי. (רון פוגל)

אזור העניין - הסרט המדובר של פסטיבל קאן האחרון היה סרטו של הבמאי ג׳ונתן גלייזר שמספר את סיפורו של מפקד אושוויץ הנודע לשמצה, רודולף הס, ושל משפחתו הגרה בבית בסמוך למחנה ההשמדה ומנהלת על פניו חיים נורמליים, כולל גידול ילדים וטיפוח הגינה. הסרט משובץ בקטעים מופשטים הכוללים בין היתר מסך ריק לבן (או אדום או שחור) וסיפור על ילדה בשחור-לבן. פס הקול מצמרר וזהו סרט שבעיקר מדמיינים בו כי לא רואים כלל את האסירים במחנה רק שומעים את צעקותיהם ורואים את ההבזקים מהמשרפות. סרט מאוד אמנותי שיעורר שוב דיון על ייצוג השואה בימינו (כשבקושי רואים את הקורבנות). (רון פוגל)

פרח הסוד שלי - סרט המשלב את כל הנושאים החביבים על פדרו אלמודובר בצורה מושלמת. במרכזו דמות סופרת (מריסה פארדס), הכותבת בשם בדוי, ונשואה לגבר בוגדני, שאינו משיב לה אהבה. גם כאן מופיע נושא השתלות איברים, שיהפוך למרכזי בסרט "הכל אודות אימא" וכן יחסי אם-בת בעייתיים שמופיעים ברבים מסרטיו. זהו סרט על מעשה היצירה הקולנועי והספרותי ועל המסכות שלובש היוצר.

הדמות בסרט כותבת רומנים רומנטיים בשם בדוי אותם היא קוטלת כמבקרת ספרים בשמה האמיתי. כבמאי שממציא מחדש ז'אנרים "נחותים" והופך אותם לאמנות, אפשר לראות בדמות הסופרת את האלטר-אגו של הבמאי. למרות שאינו דווקא הסרט הידוע או המצליח ביותר של אלמודובר, בעיניי הוא היפה והמרגש שבהם. (יעל מאורר)

מונסטר – הסרט החדש של הבמאי היפני הירוקזו קורה אדה עוסק בנושאים המוכרים לבמאי -משפחות לא מתפקדות, יחסים בין ילדים למבוגרים ובין ילדים לבין עצמם. הסרט היפהפה הזה, שמעוטר במוסיקה של היוצר המנוח ריושי סקמוטו, נבנה כמעין סיפור רשומון על ילד שעל פניו המורה שלו הרביץ לו וניסיונותיה של אימו להעניש את המורה. לאט לאט מתבהרת לצופה התמונה הנכונה והמורכבת העוסקת בבריונות ובניסיון למצוא חבר אמיתי בעולם אכזר. אדה, שחזר לביים ביפן אחרי סרטו הקודם ״ברוקר״ (שנעשה בקוריאה), מרגיש ככל הנראה הרבה יותר בטוח בעצמו במולדתו ומזכיר לצופה את סרטיו הקודמים כ״המשאלה״ ו״איש אינו יודע״. ברגעים מסוימים הסרט אף מזכיר ברגישות שלו את סרטו האחרון של לוקאס דונט ״קירבה״ וגם ב״מונסטר״ צצים ועולים סממנים הומו-ארוטיים מרומזים. (רון פוגל)

המתנחלים - סרטו של הבמאי פליפה גאלווס ונציג צ'ילה לטקס האוסקר הוא מערבון היסטורי עקוב מדם העוסק ברצח עם שביצעו בתחילת המאה ה-20 הצ׳יליאנים באינדיאנים באחד האזורים הנידחים של המדינה. סרט מרשים, קשוח וקשה. (רון פוגל)

סרטים ישראליים

לרוץ על החול - קומדיית ספורט נבונה ומאד אקטואלית על פליט אריתריאי שבטעות הופך לשחקן החיזוק של קבוצת מכבי נתניה. קים אור אזולאי והתגלית שון שונסלה מונגוזה מצוינים בתפקידים הראשיים, לא רק לאוהבי ספורט! (רון פוגל)

גן קופים - סרטו החדש (ואולי האחרון?) של המאסטר אבי נשר. סופר מתוסכלת מנסה להנציח עצמו באמצעות אישה צעירה. היגד מעניין על עולם הספרות עם קאסט אדיר בראשות אדיר מילר והתגלית סוזנה פפיאן ("סובייצקה"). (רון פוגל)

החייל הנעלם - זוכה פרס אופיר לצילום, חייל (עידו טאקו) עורק משדה הקרב ומגיע לתל אביב הכביכול שלווה. אמירה צינית ומתוחכמת על חיים בצל המוות ועל היחיד בתוך חברה מקובעת. סרט למיטיבי לכת. (רון פוגל)

לכל הסרטים בפסטיבל ולרכישת כרטיסים לחצו כאן