קאן 2019: סיכום הפסטיבל והזוכים הגדולים

את יומי האחרון בקאן אני מנצל להשלמות של סרטים שהפסדתי ב-11 יום שהייתי כאן. אני פותח את הבוקר בצפייה חוזרת בסרט החדש של פדרו אלמודובר ״כאב ותהילה״ ומשתכנע שהסרט לא רע ובעצם עדיין יש לספרדי הוותיק את הקסם הזה שהופך אותו ליוצר שנון. אני ממהר לצפות בסרט הסיני ״אווז האגם הפראי״. סרט על גנגסטרים בסין בעיר שנדמית כגיהינום עלי אדמות. הסרט כל כך אפל וחשוך שלעיתים לא הבנתי מה רוצים ממני ובסיכומו של דבר מדובר באכזבה.

משם לאולם דבוסי. אני צופה בסרט ״דיוקן של אישה בלהבות״ סרטה המקסים של סלין שיאמה. הסרט עוסק בציירת שמגיעה לאי כדי לצייר בחורה ממש לפני נישואיה וביניהן ניצתת אש. סרט מדהים חזותית שלי הזכיר במעט את ״הפסנתר״. זהו סרט מאוד איטי אבל הוא מצליח להעביר גם את הרגשות ששוצפים מתחת לפני השטח. משחק נהדר של שתי השחקניות הראשיות ובמיוחד של נעמי מרלן.

אחרי שלושה סרטים הגיע הזמן לטקס חלוקת הפרסים של הפסטיבל. הטקס קצר (פחות משעה) ונדמה הרבה פחות מכופתר מכל התדמית האלגנטית שהפסטיבל מנסה לשדר. הוא מתקיים בצרפתית כשחלילה וחס יתרגמו לאנגלית. אבל כל הזוכים מדברים בשפתם ומבלבלים את המנחה הטרחן. בציון מיוחד או ציון לשבח זכה סרטו המשעשע של איליה סולימאן ״זה בוודאי גן עדן״. בפרס הבימוי זכתה סלין שיאמה על סרטה המצוין ״דיוקן של אישה בלהבות״, אכן עבודה מרשימה.

[*]

(סלין שיאמה, זוכת פרס הבימוי בקאן. צילום: רויטרס)

בפרס השחקנית זכתה אמילי ביצ'ם על משחקה בסרט הגרוע לטעמי ״ליטל ג׳ו״. בפרס השחקן זכה אנטוניו בנדרס על משחקו בסרטו של אלמודובר ״כאב ותהילה״ בנדרס עולה לבמה ומציין שאחרי ארבעים שנה של כאב כשחקן גם לו מגיעה תהילה. בפרס השופטים (השלישי בחשיבותו) זוכים שניים: ליידג׳ ליי הצרפתי על סרטו המצוין ״עלובי החיים״ וצמד במאים ברזילאים על סרטם ״בוקארו״ שהחמצתי אבל הבנתי מאחרים שצפו שלא הפסדתי יותר מדי. בפרס הבימוי זוכים האחים דארדן על סרטם ״אחמד הצעיר״, בחירה שגוררת שריקות בוז בקהל. בהחלט לא מדובר ביצירת מופת. בפרס הגרנד פרי (השני בחשיבותו) זוכה הבימאית מטי דיופ על סרטה הבעייתי ״אטלנטיק". נאום התודה שלה מבולבל כמו הסרט ובסוף נאלצים ממש לגרור אותה מהבמה. בפרס דקל הזהב זוכה ובצדק הסרט ״טפיל״ של הבמאי הדרום קוריאני בונג ג׳ון הו. בתור מנהל שבוע הקולנוע הקוריאני בישראל אני מאושר עד הגג ומקווה שאולי המפיצים ישתכנעו להביא סוף סוף יותר סרטים מקוריאה להקרנה בישראל. הסרט נקנה להפצה בארץ ע"י סרטי נחשון. ומי נשאר ללא כל פרס? סרטו החדש של קוונטין טרנטינו "היו זמנים בהוליווד" וכך גם לבמאים גדולים כג'ים ג'רמוש, טרנס מאליק וקן לואץ' שסרטיהם נותרו ללא פרסים.

[*]

(הבמאי בונג ג'ון הו והשחקן סונג קאנג הו עם פרס הסרט הטוב ביותר. צילום: רויטרס)

סרט הנעילה של הפסטיבל הוא סרטם החדש של יוצרי ״מחוברים לחיים״ אריק טולדנו ואוליבייה נקש. אני מחליט לא להשאר לסרט והולך לארוז. זהו, עבר חלף לו עוד פסטיבל. ראיתי 25 סרטים, הלכתי על השטיח האדום חמש פעמים (אבל מי סופר) פגשתי חברים ותיקים והכרתי חדשים, ביליתי במסיבות והכי חשוב חייתי בבועה ששמה קולנוע ל-12 יום. עד לשנה הבאה בקאן.

[*]

(רון פוגל נפרד מקאן)

לכל הכתבות והסרטים מקאן היכנסו למתחם הפסטיבל באתר: לחצו כאן