Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: שיר של דם ושלג - פארגו חוזרת. היה שווה לחכות?

לקראת עליית העונה השנייה של הסדרה "פארגו" ב-12 לאוקטובר נזכרנו במה שהתרחש בעונה הראשונה של הסדרה המוערכת וכיצד אירועים אלו ישפיעו על המתרחש בעונה השנייה?

קצת שקט. זה כל מה שרציתם. לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה בשלווה לחיק המשפחה. זה הכל. אך שוו בדמיונכם שבעוד יום שגרתי שכזה, אתם פוגשים באדם האחרון אותו דמיינתם לראות: הבריון שנהג להתעמר בכם בילדותכם, ובעצם זה שמבטא יותר מכל את מי שאתם עכשיו, במעין מראה הפוכה - חלשים וכנועים. אם זה לא מספיק, אותו בריון מעורר בכם פחד בלתי נשלט, עד כדי ניסיון להתחמק ממנו, להיתקל בקיר הסמוך אליכם ולהיפצע בפניכם. ולקינוח, שני ילדיו המתבגרים (והדי טיפשים) של הבריון, נמצאים שם כדי לצפות במתרחש. כמה נפלא.

זוהי נקודת השפל ממנה לסטר נייגארד, הדמות הכה סימפטית של הסדרה, חייב לעלות. אך זוהי למעשה נקודת השיא בחייו, בהשוואה למה שהוא צפוי להיתקל בהמשך המסע המסוייט אליו נקלע במהלך העונה הראשונה של פארגו האפלה והמבדרת.

מרטין פרימן המצוין (המוכר מסרטי "ההוביט"), המגלם את דמותו של לסטר, סוכן ביטוח חביב, מצליח לשמור על הסימפטיה אליו מצד הצופה, גם ברגעים בהם הוא מקבל החלטות איומות. אלו מתחילות כולן ברגע אחד, כאשר לסטר נתקל בזמן ההמתנה בבית החולים לטיפול בחבלה שבפניו בזר מסתורי, שמציע לו "לסגור חשבון" עם אותו בריון. לסטר איננו מסוגל להגיד "לא", ומכאן הזר המסתורי (לורן מאלוו בכיכובו של בילי בוב תורנטון) משמש כשטן היושב על כתפו של לסטר ופותח במסע רציחות מטורף, כשברקע נמצא גם ארגון פשע השזור במהלך העניינים.

לאורך כל העונה הראשונה כמעט, הצופה מן הצד אינו יכול שלא להזדהות עם לסטר, ובכך יוצר הסדרה, נוח האולי, יוצר תחושת אי נוחות מטרידה אצל הצופה הממוצע ומאתגר אותו להיאבק עם השדים של עצמו בנסיון להיכנס לסיטואציות הבלתי אפשריות שמתפתחות בסדרה ולחפש להן פתרונות בלתי אפשריים.

[*]

בהיעדר דמות סוחפת אחרת, לורן מאלוו קר הרוח מייצג הלכה למעשה את גיבור הסדרה. המשקל של שחקן בקליבר של בילי בוב תורנטון הוותיק והטוב בגילומה של הדמות הפסיכוטית הזו, נותן את אותותיו ומציב בפנינו אתגר נוסף - איתור דמות קלאסית שניתן לאהוד. כך נותר הצופה עם בחירה משונה, כשעל כף המאזניים מצד אחד רוצח חסר לב ומצד שני סוכן ביטוח נחמד ואומלל. לצידם ניצבים עוד כמה שוטרים ברקע כמו מולי, סגנית השריף העיקשת אשר מבקשת לפתור את שורת מעשי הפשע גם במחיר סכנה לחייה ולשמה הטוב.

נוח האולי, יוצר הסדרה, והאחים כהן, המפיקים בפועל, מנסים לשוות ליצירתם (המתכתבת עם סרטם הקלאסי של האחים כהן מלפני שני עשורים באותו השם) מעין מעטה מיסטי, כשכל פרק נפתח עם הכיתוב המציין שהאירועים בסדרה אמיתיים (אף שהם לא), ובתוספת הרקע המושלג והשימוש באלמנטים 'טווין פיקסיים' (כגון דיאלוגים מוזרים וסאונד הכרכרה של חג המולד), הם גם מצליחים לעשות כן.

עם זאת, העונה הראשונה לא מתעלה לגבהים של ממש בכל הקשור למבנה הסיפורי שבה, כשסיום הפרקים מגיע לא תמיד בתזמון הנכון ובין כל פרק לבא אחריו אין את הקליף האנגר שהיינו רוצים לחוות. בכל זאת, מדובר בדרמת פשע בהמשכים שאמורה להחזיק אותנו קרובים למסך. גם טוויסטים מפתיעים אין בנמצא, כך שהעלילה די מונוטונית ולא סוחפת. ייתכן ולמשמע שמם של האחים כהן לא חייבים תמיד לעמוד דום. מעריצי הסדרה, מנגד, יעידו אחרת כשיציגו את 2 פרסי גלובוס הזהב ו- 3 פרסי האמי בהם "פארגו" מתהדרת.

כשהעונה השנייה בפתח, עומד בפנינו סיפור פשע נוסף אך חדש ונפרד מקודמו, שמרכזו עוסק בסדרת רציחות שהוזכרה בעונה הראשונה ע"י לו סולברסון (אביה של מולי, אותה סגנית שריף עיקשת). מדובר בעצם בפריקוול (המשכון הקודם לעונה הראשונה) שמתרחש ב- 1979, אז לו סולברסון הצעיר חוקר את הפרשה בעצמו. עם סוללת כוכבים כמו טד דנסון ("חופשי על הבר") וקירסטן דאנסט ("ספיידרמן"), ורף הציפיות שהצטבר משלל השבחים שפוזרו לכל עבר על עונת הבכורה - יש פתח של תקווה לחוויית משתמש טובה אף יותר מזו שקיבלנו עד כה.