לא הלכו לאיבוד: העיבודים הטובים ביותר לסדרות וסרטים ישראליים

The Last American Virgin/אסקימו לימון

העיבוד האמריקאי לסרט הפולחן הישראלי נעשה על ידי אותו במאי – בועז דוידזון – כחלק מהרפרטואר עמוס האנדרנלין של חברת ההפקות העצמאית ׳קאנון׳, בבעלות מנחם גולן ויורם גלובוס. בניגוד לעיבודים אחרים, דוידזון שימר את רוח המקור כמעט אחד לאחד – התסריט דומה, הסצנות חוזרות, ואפילו הסוף השובר-לב נשאר בדיוק כפי שהיה. ההבדל המרכזי הוא בהקשר התרבותי: במקום תל אביב של שנות ה-50, אנחנו נמצאים בפרברים האמריקאיים של תחילת שנות ה-80 עם פסקול סינת-פופ וסגנון שמדבר אל הקהל המקומי.

הסרט, למרות שהוא עטוף באווירה קלילה ולעיתים מגוחכת, מתמודד באומץ עם רגשות של דחייה, בדידות ואכזבה – ומספק סיום מר באותה מידה כמו המקור, כזה שאי אפשר לשכוח גם עשרות שנים אחר כך. זה האמנם פחות דיבר לקהל האמריקאי, אך משמש כנקודת מפגש מבריקה בין התרבות האמריקאית לזו הישראלית. (מתן יניב)

אופוריה

ייתכן כי אחת מהיצירות הישראליות המשפיעות של העשורים האחרונים היא סדרת הטלוויזיה "אופוריה" שנוצרה ע"י רון לשם ודפנה לוין. הסדרה שודרה ב-HOT ב-2012, וזכתה לעיבוד אמריקאי שהחל את שידוריו בסוף אותו העשור, נוצר על ידי סם לוינסון, והופק על ידי אולפני HBO ו-A24. העונה הראשונה של הסדרה היא יצירת מופת, שאיזנה היטב בין הקאסט המשובח, הסגנון הוויזואלי פורץ הדרך, פורמט הפרקים שמתמקדים בדמויות נפרדות בכל פרק ועלילה מרכזית. העיבוד האמריקאי הקפיץ את הקריירות של זנדאיה, האנטר שייפר ("סוג של חסד"), סידני סוויני ("רק לא אתה"), ג'ייקוב אלורדי ("סולטברן"), ברבי פריירה, סטורם ריד ועוד. בהחלט יש במה להתגאות. (יותם דוברין)

הסדרה הישראלית עברה מטמורפוזה מרשימה בגלגולה האמריקאי ב-HBO. העיבוד הפך לאחת התופעות התרבותיות המשמעותיות ביותר בעשור האחרון, תוך שהוא משמר את הגרעין הרגשי של המקור הישראלי אך מעצב אותו מחדש באופן נועז ויזואלית. בעוד שהמקור עסק בחיי נוער בפריפריה הישראלית, הגרסה האמריקאית בכיכובה של זנדאיה העבירה את העלילה לפרבר אמריקאי אך שימרה את העיסוק האינטנסיבי בטראומה, התמכרויות, זהות ומיניות.

מה שהופך את "אופוריה" לעיבוד יוצא דופן הוא יכולתה לקחת את מהות היצירה המקורית ולהעצים אותה דרך אסתטיקה קולנועית מסנוורת, תוך יצירת שפה חזותית ייחודית שהפכה לחותמת היכר שלה. הסדרה מהווה דוגמה נדירה לעיבוד שלא רק משחזר את המקור, אלא מפתח אותו לכדי יצירה עצמאית ופורצת דרך בזכות עצמה. מעבר להצלחה המסחרית העצומה, "אופוריה" האמריקאית הצליחה לייצר דיון תרבותי עמוק על דור ה-Z. (אור טילינגר דה קרבליו) הומלנד/חטופים

לאחר 8 עונות במהלכן סוכנת ה-CIA קרי מתיסון (קלייר דיינס) סיכנה את חייה והקריבה את חייה האישיים למען המולדת, קל לשכוח שהיא החלה בכלל כעיבוד של הסדרה הישראלית "חטופים". "הומלנד" השכילה לפתח את הגרעין הראשוני של הסדרה הישראלית על שבוי שחוזר ועולה חשד שהוא מרגל לשלל עלילות ביון מסועפות ומותחות שלא שוכחות את הצד הרגשי ואת הדמויות החזקות שבבסיסה. היוצרים הצליחו להיות עם היד על הדופק וליצור עונות שהתכתבו עם סדר היום החדשותי – מהתערבות רוסית בבחירות, דרך תקיפות כטב"מים שנויות במחלוקת ועד טרור איסלאמי באירופה – עם ביקורת פוליטית לא מוסווית ועלילות שמציבות סוגיות מוסריות שרלוונטיות לחיינו כיום יותר מאי פעם. (אלעד שלו)

In Treatment/בטיפול

"בטיפול", הסדרה הישראלית פורצת הדרך של חגי לוי, שודרה בין השנים 2005-2008 והייתה לתופעה טלוויזיונית. סדרה שמתרחשת על ספת הפסיכולוג בדיאלוגים בין המטפל למטופליו ומצליחה להישאר מרתקת ודרמטית לכל אורכה היא הישג לא מבוטל. הסדרה זכתה להצלחה גדולה בארץ והעיבוד לסדרה האמריקאית מיהר להגיע ושודר במשך ארבע עונות בין השנים 2008-2021. In Treatment זכתה להצלחה ביקורתית ולאהדת הקהל. בעונתה הראשונה זכתה הסדרה בפרסי אמי וגלובוס הזהב.

בניגוד לעיבודים אחרים שמשנים את המקור בצורה דרמטית , העונה הראשונה של "בטיפול" הייתה "תרגום" כמעט מילולי של המקור. במקום אסי דיין הנפלא בתפקיד הפסיכולוג לוהק בעונה הראשונה גבריאל ביירן ("החשוד המיידי") המצוין. בהמשך העונות החליפה אותו פסיכולוגית בגילומה של אוזו אדובה ("כתום הוא השחור החדש") שהביאה לתפקיד את האנרגיה המיוחדת שלה. (יעל מאורר)

אחת מההצלחות הישראליות הגדולות שיש, למרות שאין בה מסתערבים או רובים. המסע לנבכי נשמתו של ראובן דגן (אסי דיין המנוח במעין מראה לחייו שלו), פסיכולוג קליני ותיק, הפך בגרסה האמריקאית של רודריגו גרסיה לשילוב בין רגש אותנטי למתח של ממש, שנובע מהכתיבה המהודקת של היוצר.

קשה להתעלם מההקשרים החברתיים-גזעיים-מגדריים שנוספים למקור של לוי ושות' כשהעלילה עוברת לבולטימור ומתמקדת בפול ווסטון (ביירן), פסיכולוג מלא ספקות עצמיים שנתלה בקיומה של המטפלת שלו, ג'ינה טול (דיאן ווייסט). גם האתחול קצר השנים, בכיכובה של אוזו אדובה, לא איבד מהקסם היבש של המקור והוכיח שאין הבדל של ממש בין יצירות האיכות של HBO לבין עשייה טלוויזיונית טובה ועשירה משלנו. (דניאל עמיר)

סוג א'/פלפלים צהובים

בסוף 2010 עלתה הסדרה "פלפלים צהובים", דרמה ישראלית רגישה שעוסקת במשפחה מהדרום שמתמודדת עם אבחון של בנם בן החמש על הרצף האוטיסטי. שש שנים מאוחר יותר, עלתה בבריטניה הגרסה המקומית, "סוג א'", נכנסה אל נוף טלוויזיוני רווי דמויות על הספקטרום, ובכל זאת הצליחה לבלוט. כמו במקור, גם העיבוד הבריטי נוגע ללב באיפוק ובסבלנות, ואף מציע עיבוד מלוטש ומדויק יותר. השחקן הצעיר מקס ונטו, שמגלם את דמותו של ג'ו, מצליח להחיות את הדמות באותנטיות ובחמימות.

הפורמט המקוצר (שישה פרקים לעומת 13 במקור) מהדק את הסיפור ושומר על רגש עמוק מבלי להיגרר לדרמטיזציה מיותרת. גם כאשר העלילות המשניות מעט נחלשות, הליהוק המדויק מצליח לשמור על המתח הרגשי ומאפשר לצופים להישאב לתוך הסיפור. עיקר כוחה של הסדרה טמון בקשר המשפחתי העמוק והמרגש, ובאופן שבו הדמויות נאבקות יחד עם האתגרים שמציבים להם החיים. אלו הרגעים שמחזיקים את הסיפור ומצדיקים צפייה גם עבור מי שמכיר את המקור. (עדיאל קורן)

Suspicion/כפולים

עיבוד בריטי לסדרה הישראלית המצליחה "כפולים", שעלתה לראשונה בקשת בשנת 2015 והמשיכה לשלוש עונות מוצלחות. בגרסה הבריטית, בכיכובה של אומה תורמן, נחטף בנה של אשת תקשורת מוכרת, וחמישה חשודים נעצרים, ממש כמו בסדרת המקור. העלילה מתמקדת בעיקר בהתמודדות החשודים עם גל של שמועות, לחץ ציבורי, ועם הסודות האפלים אותם הם מסתירים. למרות שהסדרה לא קרובה לרמה הגבוהה של "כפולים" הישראלית, היא עדיין מעניינת, מותחת ומלאה בהפתעות. (אוהד שמש)

הנערים

אמנם לא מדובר בעיבוד אלא בקו-פרודוקציה אמריקאית-ישראלית בהפקתה של HBO ע"י שלושה יוצרים: חגי לוי ("בטיפול"), יוסף סידר ("הערת שוליים") ותאופיק אבו ואיל ("עטאש-צימאון"). ועדיין שווה לציין את אחת הסדרות הטובות ביותר שיצאו מישראל. הסדרה מביאה את האירועים של קיץ 2014, שקדמו לחטיפתו ורציחתו של הנער הפלסטיני מוחמד אבו ח'דיר בידי חרדי ושני אחייניו. השלושה רצחו אותו כנקמה על חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים: גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז"ל. הסדרה מתארת מה קרה בפועל לפני, אחרי ובמהלך הרצח. ישנה התעמקות בהליך החקירה של השב"כ עד מציאת האשמים תוך הצגת נקודת המבט של האשמים ומשפחותיהם ושל הנרצח ומשפחתו.

מדובר בסדרה מותחת ומעניינת שניסתה להעביר את אירועי קיץ 2014 כפי שקרו ושהובילו לרצח הנער. ניכר שנעשה תחקיר מעמיק מצד הכותבים על מנת להגיע אל האמת הכואבת מצד אחד, מוחמד מוצג כילד טוב ומסור למשפחתו, שמתחבט בנוגע לזהותו המינית. מצד שני, דמותם של האשמים, בעיקר דמותו של אבישי. בחור חרדי מאמין שמתחבט האם ללמוד בישיבה ומושפע מאוד מדודו המעורער בנפשו, יוסף חיים. הסדרה בנתה במדויק את אזור ההתרחשות ונעשה בה שימוש בקטעי ארכיון, שתרמו לאותנטיות ולמקסום ההמחשה. הסדרה מכילה קאסט שחקנים מעולה כמו ליאור אשכנזי, אור בן מלך, צחי גראד ועוד ובנוסף התגלה בה אדם גבאי, בנו של ששון גבאי, כאבישי שמצליח לרכך את לבבות הצופים. אחת הסצנות המרגשות ביותר בסדרה הייתה מונולוג שנשא בבית המשפט שלא הותיר עין יבשה. (מיכל ליבר רונן)