למה כדאי לכם לראות את האישה הטובה?

בתחילת אוקטובר עלתה למסכים בארה"ב מה שעושה רושם, לפחות כרגע, כעונת הסיום של "האישה הטובה". זו סדרה שלכאורה אין לה שום מקום בלוח השידורים ברשת האמריקאית הציבורית CBS. הכתיבה ההדוקה, הדמויות המדויקות, והתרחישים המעניינים מותירים תחושה שמקומם יותר בערוץ כבלים כמו HBO. איכשהו, למרות הכל, הסדרה זכתה לאפשרות לפרוח תחת אילוצים של רשת שידורים ציבורית. יוצרי הסדרה, מישל ורוברט קינג, עיצבו בידיים שלהם לא פחות מסדרת מופת, שממשיכה להפתיע ולגלות איכות עקבית, גם אחרי ריצה ארוכה של שש שנים על פני מסכי הטלוויזיה שלנו.

לקוראים בינינו שעדיין לא נחשפו לכל הטוב הזה – הסדרה עוקבת אחר אלישיה פלוריק (ג'וליאנה מרגליס), אשתו של פרקליט מדינת שיקאגו, פיטר פלוריק (כריס נות'). אלישיה נאלצת לשקם את הריסות חייה, לאחר שבעלה מוצא את עצמו במרכז פרשת שחיתות שערורייתית, שמקרינה ממנה ניחוחות עזים של פרשה מפורסמת אחרת, שהתרחשה בפוליטיקה האמריקאית. כעת, עם בעלה בכלא, ושני ילדים לדאוג להם, יוצאת אלישיה חזרה לשוק העבודה כמתמחה במשרד עורכי דין. בעזרת קשרים של חבר ישן מתקופת לימודי המשפטים, ויל גארדנר (ג'וש צ'ארלס), מתחילה אלישיה לטפס על הסולם התאגידי בדרכה למעלה כעורכת דין מפתיעה ומצליחה.

הסדרה יכלה ללכת באחד משני כיוונים עם הקונספט. היא יכלה לעשות מה שכל סדרת מיינסטרים אחרת הייתה עושה, מעקב אחרי אלישיה ביחסים הבין-אישיים ותו-לא. קשרי רומנטיקה עם ניחוחות של "האם-יצליחו-להיות-ביחד?", מכשולים דרמטיים שגובלים באופרת-סבון, וסוחטים מאיתנו הצופים כל טיפת רגש שיש בנו. לחלופין, יכלה הסדרה לעקוב אחר הדרמה המקצועית, זו שמתרחשת בין כותלי העבודה, וההשפעה שיש לה על הדמויות שלנו (בסגנון סדרות HBO רבות וכד').

[*]

נראה, כי גורל הסדרה כאחת בשידורי רשת ציבורית, שצריכה למלא עונה ב-22 פרקים לכל הפחות, היה לבחור באפשרות א'. במובנים מסוימים היא אכן הלכה אחר התבנית המאוסה הזאת. אך הסדרה נבדלה באופן בו בחרה שלא להישאב עם הראש פנימה לקלישאות הרגילות, ולדפוסים הרגילים. במקום כך הסדרה בחרה ללכת על גבול דק בין האופציות, ובכך הבדילה את עצמה מכל סדרה משפטית אחרת שעלתה קודם לכן. הפוקוס העיקרי ב"האישה הטובה" הוא במסע של אלישיה, במעבר מאישה צדקנית עם ערכים ברורים וחד-משמעיים, אל תוך עולם משפטי אפור, שכל כולו מציב שאלות מוסריות בפני אלישיה ולא מספק תשובות נוחות. בתוך כל זה מוצאים יוצרי הסדרה גם זמן להתעסק בחייה האישיים; ברומנטיקה שפורחת בינה לבין ויל, ביריבות שהופכת לחברות בינה לבין קארי אגוס (מאט זוכרי), המתמחה הנוסף במשרד וביחסים מתוחים בינה לבין הבוסית, דיאן לוקהארט (כריסטין באראנסקי).

אם חשבתם שבזה העניין מסתכם, טעות בידיכם. הסדרה מוצאת זמן גם למשפחתה של אלישיה; לסיפוריהם של ילדיה המתבגרים, במסעות הפוליטיים של בעלה, וההשלכות של זה על מקורביה. ואפילו לא נגעתי בתעוזה של להציג דמות ראשית כאתאסיטית מוצהרת בפני קהל אמריקאי שמרני! כל אלה משתלבים אחד בתוך השני בקלות, לפחות למראית-עין. האמת שזהו המקרה הנדיר של סדרה שמצליחה לרקוד על שתי חתונות, לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. "האישה הטובה" עושה מה שסדרות רבות ניסו לעשות ולא הצליחו בעבר והיא יצירת דרמה מעניינת שלא רוויה בסימנים של אופרת סבון טיפוסית, תוך שמירת נאמנות למהות הדמויות ולעולם אותו הן מאכלסות.

חשוב להגיד – "האישה הטובה" אינה מושלמת. בסדרה שרצה שש עונות, וכבר התחילה השביעית, צפויה להראות סדקים, ו"האישה הטובה" לא חסינה לתופעה. דרמות ומשברים מאחורי הקלעים הובילו לפגיעה בעלילות חשובות בסדרה, ראשית בהן סיפור החברות שצמח בין אלישיה ובין החוקרת של המשרד, קלינדה שרמן (ארצ'י פאנג'אבי). זהו קו עלילה פופולרי בקרב המעריצים, שהוזנח באמצע בעקבות סכסוך בין השחקניות.

העונה השישית גם העזה לפנות אל עולם חדש לגמרי לסדרה - עולם מסעות הקמפיין הפוליטי, ללא הצלחה מרובה. לראשונה מאז בכורת הסדרה ב-2009, הפרקים נהפכו ללא-עקביים במידת עניינם ומידת הרלוונטיות שלהם למסע הדמויות. אך אלה פצעים צפויים לסדרה מזדקנת, ולא גורעים מהישגי הסדרה. הכתיבה ממשיכה להיות חדה, ומדויקת מקצועית – יושבים בצוות התסריטאים עורכי דין שעוסקים בפרקטיקה יום-יום - הדמויות מעניינות והמשחק מרשים ברמתו. לאלו ביניכם שמחפשים להשלים פערים עם סדרה מעניינת, רשמו בפניכם את "האישה הטובה".