הבמאי, השחקן והרב מת בביתו בירושלים לאחר אירוע לבבי. זוהר היה האדם שהצליח לנסח את דמותו של הגבר הישראלי המאצ'ואיסטית, בהמית לעיתים אך גם קרועה מבפנים ומחפשת מוצא ומחילה בקלאסיקות כמו "מציצים", "עיניים גדולות", "שלושה ימים וילד", "השכונה שלנו" ועוד רבות וטובות. ההיקרעות של זוהר בין העולם החילוני לדתי, בין חטאי העולם הזה לכמיהה לנשגב ולרוחני ניכרת בסרטיו ככל שהתקדמה הקריירה שלו. לבסוף הוא בחר את דרכו והותיר אותנו עם יצירה ישראלית משובחת שמשרטטת את דיוקנו של דור ושל עם
פרידה מאחד מגדולי הבמאים הישראלים: בגיל 86, לאחר שלקה בליבו, הלך לעולמו הבמאי, השחקן והרב אורי זוהר בביתו שבירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, אליה שוסטר ששיחקה ב"עיניים גדולות" אותו ביים, ושבעה ילדים.
זוהר נולד בתל אביב בשנת 1935 והחל את דרכו בעולם הבידור בלהקת הנח"ל לצד חיים טופול ואברהם הפנר. עם שחרורו הקים את להקת "בצל ירוק", שיתף פעולה במערכונים עם שייקה אופיר, החל להגיש ברדיו ועם הקמת הטלוויזיה הישראלית החל ליצור ולהנחות תכניות טלוויזיה כמו תכנית המערכונים הקלאסית "לול" (לצד אריק איינשטיין, שלום חנוך וצבי שיסל) והשעשועון "זה הסוד שלי". לאחר מכן חבורת לול תחת הבמאי בועז דוידזון הוציאה גם סרט מערכונים בשם "שבלול" עם שירים שרבים מהם הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית.
בשנת 1964 ביים זוהר את סרטו הראשון "חור בלבנה" קומדיה סוריאליסטית שהושפעה מהגל החדש הצרפתי. לאחר מכן ביים את הקומדיה המצליחה "מוישה ונטילטור" (בגילומו של יעקב בודו, "קופה ראשית") ובשנת 1967 סרטו "שלושה ימים וילד" זיכה את עודד קוטלר בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן.
[*]
בסוף שנות ה-60 ביים זוהר את הטרילוגיה "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" בה כיכבו חבריו מחבורת לול. חמרות שבא כקונטרה לסרטי הבורקס, בז'אנר אותו הגדירו המבקרים כ"רגישות החדשה" ששואב את השראתו מהקולנוע המודרניסטי הצרפתי ועוסק בנושאים אישיים מחיי היום יום, "מציצים" הצליח להפוך להצלחה קופתית גדולה ולסרט קאלט בו צופים המונים עד היום. סרטו של זוהר, שהיה מועמד לפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, עוקב אחר שני חברים (זוהר ואריק איינשטיין) בשנות ה-30 לחייהם שמבלים את ימיהם בחוף מציצים ברדיפה אחר נשים ומסרבים להתבגר. ב-6 ביוני תתקיים הקרנה מיוחדת שלו לרגל 50 שנה לצאתו בסינמטק ת"א.
ב"עיניים גדולות", סרטו המופתי של זוהר משנת 1974 המבטא את ניצני הביקורת העצמית של הבמאי על אורחות חייו שיידונו מאוחר יותר לשינוי עמוק, למאמן הכדורסל בני פורמן (אורי זוהר) יש הכל, אך הוא אינו יודע שובע ונקלע לשלל תסבוכות עם אשתו, עם הנשים האחרות בחייו ועם חברו הטוב (אריק איינשטיין).
בשנת 1976 זכה בפרס ישראל לקולנוע אך סירב לקבלו על רקע הלך חזרתו בתשובה ובשנת 1977 זוהר פרש סופית מעולם הבידור. לאחר מכן היה ממייסד היישוב מעלה עמוס, הנחה חוזרים בתשובה, היה מראשי הארגון "לב לאחים" והגיש תכניות טלוויזיה בערוץ הדתי "הידברות". תהליך חזרתו בתשובה היווה משבר לתרבות החילונית שזוהר היה מראשיה והחל לדבר בנגדה חריפות. זכור במיוחד שירו של חברו הטוב אריק איינשטיין, "הוא חזר בתשובה", על השינוי שחל בחברו הטוב. יחד עם זאת המשיכו השניים להיות חברים טובים עד למותו של הזמר, ושני בניו הבכורים של זוהר התחתנו עם בנותיו של איינשטיין.
זוהר היה האדם שהצליח לנסח את דמותו של הגבר הישראלי המאצ'ואיסטית, בהמית לעיתים אך גם קרועה מבפנים ומחפשת מוצא ומחילה. במאי ויוצר שהצליח לזגזג בין תרבות גבוהה ומיינסטרים באותו סרט (כמו ביצירתו המשפיעה ביותר "מציצים"), בין סרטי "רגישות חדשה" ("שלושה ימים וילד") ל"בורקס" ("השכונה שלנו"), בין סרטים המושפעים מהגל החדש ("חור בלבנה") לסרט מלחמה עתיר תקציב ("כל ממזר מלך"). ההיקרעות של זוהר בין העולם החילוני לדתי, בין חטאי העולם הזה לכמיהה לנשגב ולרוחני ניכרת בסרטיו ככל שהתקדמה הקריירה שלו. לבסוף הוא בחר את דרכו והותיר אותנו עם יצירה ישראלית משובחת שמשרטטת את דיוקנו של דור ושל עם.