מבול של מחלוקות

אלפי שנים לאחר יציאת הספר המקורי, ו-16 שנה כמשאת-לבו של דארן ארונופסקי, גרסתו של הבמאי-תסריטאי לסיפור תיבת נח יוצא לאקרנים, תחת השם העברי המתורגם, "המבול".

בישראל, ממש כחיות אל התיבה, נוהרים המונים אל בתי-הקולנוע. גם בארה"ב, הסרט ממוקם במקום הראשון בסוף-השבוע של יציאתו. אך בכל בעולם, עוד מהקרנות הניסיון של האולפן, הצית הסרט מחלוקות. רוב הקולות הם של מאמיני שלוש דתות אברהם (יהדות, נצרות ואסלאם, לאלו שרצים לוויקיפדיה), אך לא רק הם. לפני שאתם מגלגלים את עיניכם אל על וחושבים שאין לכם קשר ל"התבכיינויות הפרימיטיביות" הללו, חשבו שוב– האם אולי יש משהו ללמוד, או לפחות לתהות בו? מה מסתירים מאתנו? מדוע תורגם שם הסרט ל"המבול"? מה הקשר בין האסלם הקיצוני למועדון המעריצים של אקס-מן? ואיך לא תתנו לאף-אחד לעבוד עליכם?

"לא תעשה לך פסל וכל תמונה"

[*]

זהו הדיבר השני שמטרתו למנוע עבודת אלילים. על-פיו עקבו שלוש הדתות באדיקות. לאחר מכן, חז"ל נתנו הנחה, כאשר לא מדובר ביצירה פולחנית; זרמי הנצרות הגדולים, לאחר מהפכה ונימוק כי מדובר בסמלים בלבד, פיתחו את תרבות האיקונים (ציורי דת של האל, ישו והקדושים); והאסלאם הידק את החגורה באיסור לגלם או ליצור דימוי כלשהו גם של נביאים. הסיבה ברורה לגמרי. בדומה לגישת הרמב"ם, יש להבדיל בין קודש לחול, וכל הגשמה של קדושה מחללת אותה.

כולנו מכירים את הגישות הללו, ולכן איסור הקרנת "המבול" במדינות אסלאמיות לא הפתיע אף-אחד, כולל יוצרי הסרט, שהגיבו בהבנה. אך זה אינו מסביר את סלידתם של אלו שאינם מוסלמים.

והשיבוטה היא דג

[*]

המחלוקת הראשונה היא על החופש היצירתי שארונופסקי לקח בעלילה."המבול" מציג אירועים ודמויות שאינם מוזכרים במקור (כמו בת-חורגת לנח), ובכלל עולם מיתולוגי שדומה יותר לסרט פנטזיה עם אנכרוניזם, כמו רובי-זיקוקים וחרבות ברזל (כשעידן הברזל מיוחס לתקופת כיבוש הארץ והפלישתים) . ארונופסקי עדיין מתרץ זאת בעזרת מושגים מעולם הקבלה. מי שמכיר את עבודתו של ארונופסקי, יודע שמאז ומתמיד נגע בעולם הקבלה, אך כאן מדובר ברמת "נרניה" – נפילים שהם ענקי סלעים, ואבנים מתלקחות הקרויות "זוהר".

אז יש כאן שינויים, מה הסיפור? מדוע זו מחלוקת כה רצינית גם לאלו שאינם דתיים? וריאציות על סיפורים, גם ובייחוד לסיפורי התנ"ך, אינן דבר חדש. היהדות יצרה ספרות פרשנית, מדרשית וקבלית ענפה, שלוקחת חופש להוסיף על סיפורי התנ"ך באגדות וחידודים.

ככלות הקול והתמונה

[*]

הסיבה הראשונה היא שכל ספרות פרשנית ומדרשית נותרת באותו מדיום של המילים, לעומת הקולנוע שהוא מדיום צליל ותמונה. וכאן, בעצם, הקשר לאיסור האסלאמי.

כוחה של התמונה עוצמתית יותר מאשר המילה המופשטת. לא סתם אנחנו משתמשים ב"ראיות" כדי להוכיח משהו. יש סיבה מדוע פרסומות בנויות יותר על תמונות מאשר מילים, וכאשר מתווספים קול, תנועה, וגודל, הן נתפסות לא רק מציאותיות, אלא גדולות מהחיים. כאשר תמונת קלוז-אפ ענקית מלווה צלילי רמקול עוצמתיים, בו-זמנית, ברחבי העולם, ושמורה לנצח – מה יותר קרוב לכוח אלוהי?

מגוחך, אבל כך אנו תופסים זאת, והבסיס הוא התמונה.

זו הסיבה שאנשים מעריצים כוכבי-קולנוע; זו הסיבה שהם מאמינים למה שהם רואים בחדשות. זו הסיבה שבגללה פעם נאצלתי לשכנע קבוצת ילדים שלא חסר שום פרק בספר שמות, כי הם ראו סצנה בסרט "נסיך מצרים" שלא מופיעה בכתובים; וזו כנראה תהיה הסיבה שאם ישו יופיע כאיש מזרח-תיכוני, נמוך עם בטן קטנה, ויאמר "היי, חזרתי!" רוב מאמיניו לא יאמינו לו.

זו עוצמתה של התמונה. וכאשר היא גדולה, נעה ונצחית –במילה אחת, "קולנועית" – יכולתה להשפיע על התודעה גדלה. לכן אפשר להבין את האיסור האסלאמי, לא רק בהקשר דתי של חילול קודש, אלא ממש כשם שמעריצי חוברות קומיקס מוחים כשמשנים את הגיבורים והסיפורים המוכרים להם, ללא סיבה מנומקת.

נח המקובל

[*]

וכאן, הסיבה השניה– פרשנות באה לחזק את היצירה המקורית. מדרש או דרשה – לקחת חלק מהמקור ולהשתמש בו כדי לחזק את אמירת הכותב. שתיהן רק מוסיפות ומחויבות לשמר את היצירה המקורית כאחידה ויציבה, וגם לשמר את מטרות הטקסטים.

מה הקשר ל"המבול"?

ישנם שמפרשים את "המבול" כיצירה יותר מדרשית, שלוקחת את סיפור נח ומשתמשת בו להעביר מסרים אקולוגיים. המסרים "האקולוגיים" קיימים כבר ביצירה התנ"כית ולכן הסרט אמור להיות פירוש. לזכותו, ארונופסקי גם משתמש בפרשנויות קודמות ליצירת הסרט, לדוגמה: נטיית סיפורי האבות להציג את חיי הנדודים כטובים על חיי העיר (ששיאו בתורה, בסיפור סדום ועמורה); משמעות המבול; משמעות תפקיד הצדיק והדילמות שבהן הוא עומד; ועוד.

נשמע טוב, אך עם זאת, השינויים שבמחלוקת (שאותם הצגתי קודם) אינם חלק מהטיעון האקולוגי. המחלוקת היא על כך ש"המבול" עונה יותר על מאפיינים של עיבוד, ויחד עם כוחה של התמונה הקולנועית, קיים הסיכון שהוא יעוות את הזיכרון על היצירה המקורית. מכאן, אני מניח שזו אחת הסיבות לתרגם את "נח" ל"המבול", בניסיון להבדיל בין שני הסיפורים. כלומר, זה לא הסיפור של נח עם סילופים (מה שבעצם הוא כן), אלא סיפור נפרד שנקרא "המבול".

לסיכום

[*]

זוהי למעשה המחלוקת. אני יודע שזה יכול להישמע ככאב ראש קנטרני, לצופים שרק רוצים ליהנות מסרט. אבל תחשבו על המשמעות האפשרית שלה בחיי היום-יום – הצגת סילוף של סיפור והעוצמה הנסתרת של התמונה, שיכולה לגרום לשינוי תפיסה, שלא לומר... "שטיפת מח".

לכן קשה שלא למצוא כאן אירוניה, שדווקא המתנגדים ליצירה מבינים את עוצמתה יותר מיוצריה... או שלא? וזו הנקודה למחשבה בהקשר למחלוקת של "המבול" –

למרות שמדובר בסרט לא רע, כאשר מדובר בטקסט התנ"כי ופרשנויותיו, המטרה הפונקציונלית ברורה: לחנך ולשמר תפיסת-עולם של אמונה דתית ואמות מוסר.

לעומת זאת, במקרה של "המבול", כאשר מצד אחד, הסרט אינו שונה מספיק כדי להיתפס כיצירה נפרדת ומצד שני, הסרט אינו שונה מדי, ויכול להשפיע על זיכרון היצירה המקורית, ועדיין מציג את הסיפור ברצינות, עולה שאלה שאינה מניחה את הדעת – לשם איזו מטרה?