פסטיבל ירושלים: המלצות ואזהרות של יאיר הוכנר

כמי שמנהל ב-14 השנים האחרונות את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, אני מודע לכך שלא כל הסרטים שאני מציג בפסטיבל מתאימים לכלל הקהל. ישנן יצירות קלילות ומבדרות המתאימות לקהל רחב יותר, וישנן יצירות המתאימות לקהל חובב קולנוע מאתגר . בכל מקרה, כאשר מגיעים לפסטיבל קולנוע במרבית הפעמים אנחנו לא יודעים מה טיב הסרט שבחרנו לראות ולכן צריך להתמסר אליו באהבה או לפחות לנסות ולתת לאמן שמאחורי היצירה הקולנועית לכבוש אותנו.

סרטים שייצאו להקרנות מסחריות

פרזיטים - בירושלים החליטו לקחת סיכון השנה ובחרו בסרטו המופתי של בונג ג'ון-הו "פרזיטים", שזכה בפרס דקל הזהב היוקרתי בפסטיבל קאן האחרון, לפתוח את הפסטיבל. הקומדיה השחורה והסאטירית העוסקת במעמדות חברתיים היא יצירה רבת רבדים הנעה בין שלל ז'אנרים קולנועים ומצליחה להפתיע בכל פעם מחדש. זאת בחירה מבריקה לפתוח את הפסטיבל עם היצירה המצחיקה, החכמה והנועזת הזו. הסרט יצא בבתי הקולנוע ב 15 באוגוסט ואפרסם עליו ביקורת נרחבת אז.

כאב ותהילה - אחד משיאי הקיץ מבחינתי הוא "כאב ותהילה" של פדרו אלמודובר החוזר לעצמו אחרי "חולייטה" הבינוני ו"לעוף מהתרגשות" האיום. אין ספק שזהו סרטו האישי ביותר של אלמודובר מזה שנים ושהוא השקיע את נשמתו ביצירה המופלאה הזאת. הסרט גם מזכיר לנו איזה שחקן אדיר הוא אנטוניו בנדרס, מי שהיה בן טיפוחיו של אלמודובר בראשית הקריירה של שניהם, ונראה שהסרט הזה הוא גם שיר אהבה לא רק לאמא שלו אלא גם לכוכב הקולנוע. הסרט יצא בבתי הקולנוע ב-1 באוגוסט ואפרסם עליו ביקורת נרחבת.

מאמי - סרטה החדש והנפלא של קרן ידעיה, "מאמי" הוא עיבוד קולנועי סוחף ומרגש לאופרת הרוק שהוצגה בתיאטראות בהצלחה ברחבי ישראל בשנות ה-80 והפכה לקאלט. כל השירים (16 במספר) הוקלטו לייב על הסט. העלילה מספרת את סיפורה הלא ייאמן של מאמי, אישה צעירה מעיירה בדרום, קופאית בתחנת דלק, שפציעתו של אהובה במלחמה משנה את חייה. היא נמלטת עם בעלה המשותק המרותק לכיסא גלגלים לתל אביב הרחוקה, שם היא מקווה שהמזל יאיר להם פנים. הופעה כריזמטית של נטע אלקיים (במקור מזי כהן שלא זוכה להופעת אורח בסרט, וחבל) והופעות מוזיקליות מעולות של דודו טסה וריקי גל בתפקיד בעלת בית בושת. בתפקיד קאמפי במיוחד מופיע ערן צור כמדען ויובל בנאי מבליח בסצנה לא מוצלחת כבעל פאב תל אביבי. יצירה קולנועית ישראלית שעל אף שלל הבעיות שבה היא אחת הייחודיות והמעניינות שנוצרו בארץ בשנים האחרונות. "מאמי" מוכיח שידעיה שעד היום יצרה סרטים קטנים וסגפנים מצליחה גם בהפקות גדולות. אני כבר מחכה לפרויקט הבא שלה. מומלץ מאוד. [*]

סרטים שיוקרנו רק בפסטיבל

פיתיון – יצירה בריטית דלת תקציב שצולמה בפילם 16 מ"מ שחור־לבן של קודאק ופוּתחה ידנית. באמצעות הטכניקה הייחודית הזו מגולל יוצר הסרט, מארק ג'נקין סיפור על גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה בכפר דייגים קטן. במהלך ימות האביב והקיץ הבורגנים מגיעים מהעיר הגדולה כדי לפתוח את בתי העסק שלהם, תהליך שמשפיע מאוד על הקהילה המקומית. הסרט ממחיש באופן הכי ברוטאלי כיצד התהליך של המודרניזציה וחדירתם של אנשים עירוניים שאין להם קשר לכפר הקטן ומעוניינים שתושבי הכפר יתנהגו לפי דרישותיהם יכולים להרוס את חייהם של המקומיים. כאשר צפיתי בסרט יוצא הדופן מבחינה ויזואלית הוא הזכיר לי את סרטם הסוריאליסטי של לואיס בונואל וסלבדור דאלי "כלב אנדלוסי", אבל עם עלילה ריאליסטית בסגנון האחים דארדן. התוצאה מרתקת.

אש עוד תבוא – סרטו של אוליבר לקס הספרדי זכה בפרס הביקורת במסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן האחרון והתוצאה דורשת סבלנות, אבל בהחלט ראויה לתשומת הלב של חובבי הקולנוע האיכותי. בעיקר אנשים המוכנים לשקוע לתוך חוויה שהיא כמעט כל כולה אווירה נטו כאשר מתחת לפני השטח מבעבע דבר מה ידוע מראש המתפרץ בעוצמה רבה. התוצאה מרהיבה וטראגית בו זמנית. אמאדור משתחרר מהכלא. הוא חוזר לגור עם אמו בת ה-83 בחווה הקטנה והענייה שבה גדל אי שם בהרי גליציה בצפון-מזרח של ספרד. קצב הסרט הוא כמו הקצב של החיים בכפרים הבודדים הפזורים בטבע הפראי. באזור זה גם מתגוררת משפחתו של הבמאי. התוצאה מרהיבת העין והצלם מאורו הרסה עושה מטעמים מהנוף הפראי וגם מפניהם של גיבורי הסרט ותושבי הכפרים. הסרט דורש סבלנות, אבל היא משתלמת במלואה.

[*]

ואז רקדנו – סרטו של הבמאי השבדי ממוצא גאורגי לבאן אקין הוא דרמה סוחפת שאולי איננה יצירה קולנועית מאתגרת, אבל החוויה מספקת למדי מבחינה קולנועית ועלולה לאתגר בשל הקצב הלא שגרתי שלה שנע בין קטעי מחול סוערים וסוחפים לדרמה בעלת קצב מדוד. "ואז רקדנו" עוסק בעולמם של רקדנים צעירים בלהקת הריקודים הלאומית הגיאורגית המסורתית רגע לפני אודישן להצטרפות לקבוצת הבוגרים. הרקדן לבאן גלבקיאני מגלם את מראב השואף לנצח באודישנים ולהצטרף ללהקת הבוגרים הלאומית. כשלאנסמבל מגיע רקדן חדש וכריזמטי לא פחות ממנו, הוא מוצא את עצמו מתמודד עם רגשות שהוא אף פעם לא חווה. על אף שהסרט זקוק לעריכה במספר סצנות שנמתחות מעבר לרצוי, התוצאה היא אחת היצירות המסחררות של השנה.

סיפורו של רחוב ביל - סרטו החדש של הבמאי והתסריטאי בארי ג'נקינס שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר על סרטו "אור ירח". הפעם הוא מגיש עיבוד קולנועי לרומן של ג'יימס בולדווין. העלילה מתרחשת בשנות ה-70 ומתארת את סיפורם של צמד אוהבים צעיר ומקסים. המציאות הגזענית בארה"ב מסדרת להם גורל אחר ממה שהם תכננו לעצמם. התוצאה משלבת שפה ויזואלית מרשימה עם דרמה אפקטיבית בעלת עוצמה. מאכזב שפורום פילם בחרו לא להוציא את הסרט באופן מסחרי בבתי הקולנוע בארץ, הוא ראוי מרוב הסרטים שהופצו בקולנוע בשנה החולפת.

האדמה מתחת לרגלייך – סרטה של מארי קרויצר הוא דרמה על אשת עסקים השולטת בגורלה ובעקבות חדירתה של אחותה הסובלת ממחלת נפש היא מאבדת שליטה על חייה הפרטיים ועל עבודתה. התוצאה היא מסע מדויק ומפוכח אל מצב תודעתי של אישה שחייבת ללמוד לתת למציאות לחדור לחייה, אחרת העולם שהיא בנתה לעצמה יקרוס אל תוך עצמו. ואלרי פאכנר בתפקיד הראשי בונה דיוקן קולנועי נשי מעורר הערכה בסרט שדורש סבלנות, אבל אם תתמסרו לו החוויה תהיה משתלמת.

סרטים שפחות אהבתי:

בראשית - סרטו של הבמאי הבלגי פיליפ לסאז' שלדעתי נמרח יתר על המידה והרגיש לי כמו סטריאוטיפ מהלך באופן הצגת הדמויות שלו ובצורה שהוא בחר להציג את הסיפורים השונים. עצבן אותי במיוחד החלק האחרון והקיטשי של הסרט שהופך את היצירה מקווירית להטרו-נורמטיבית.

גרטה - סרט הביכורים הברזילאי של ארמנדו פראסה הוא עיבוד למחזה מאת פרננדו מלו מ-1973 והתוצאה מזכירה סרטים קוויריים שאולי בשנות ה-90 היו נועזים ובועטים ועכשיו הם לא עומדים במבחן הזמן. כמו כן בניית הדמות הראשית לוקה בחסר באופן קיצוני.

ג'סיקה לנצח - סרט הביכורים הצרפתי של קרולין פוגי וג'ונתן וינל מתרחש בעולם דיסטופי ללא שם וללא זמן. זוהי יצירה מינימליסטית על מנהיגה של כנופיית צעירים. התוצאה משעממת להחריד, אבל יש לה פסקול משובח, לו עדיף להאזין במקום לבזבז את הזמן בצפייה בסרט יומרני זה.

עוד יבוא היום - סרטו השני של כריס מוריס שהתפרסם בזכות הקומדיה הסאטירית "אריות ירוקים", שגם אותה לא באמת חיבבתי. גם הפעם מצאתי מוצר רדוד, לא מפתיע ולדאבוני רק לקראת אמצע הסרט מופיעות להן כמה סיטואציות משעשעות, אבל זה מעט מדי כדי להפוך לראויה את חווית הצפייה על מנהיג כת הזוי ותרגיל של ה-FBI להפליל אותו כטרוריסט.