100 שנה לדיסני: סרטי האנימציה האהובים של האולפן

פינוקיו (1940)

לפעמים אין ברירה אלא להסכים עם הדירוגים. "פינוקיו" שזכה לציון 100 באתר Rotten Tomatoes הוא אכן קלאסיקה על זמנית שתמיד כיף לצפות בה. הסיפור על בובת העץ שרק רוצה להפוך לילד אמיתי הוא משל פילוסופי על מהות האנושיות וגם סיפור פסיכולוגי על אהבה ככוח משחרר. פינוקיו הוא דמות כובשת והדילמות שלו בין עיקרון העונג לאחריות של עולם המבוגרים מוצגות בסרט בצורה מבריקה.

הסצנה שבה הוא מגלה שהילדים באי השעשועים הופכים אט אט לחמורים היא אחת מהסצנות המבריקות ביותר בסרט ויש בו רבות כאלה, כולל חיים בבטן לווייתן, עוד משל קיומי על ניכור והיבלעות בדיכאון שרק כוח האהבה מחלץ את האדם ממנו. האנימציה יפהפייה ומשלבת בין הקדרות הקיומית לבין האור בדמות הפייה הכחולה שמביאה את בשורת השינוי. (יעל מאורר)

דמבו (1941)

למען הגילוי הנאות, מעולם לא ראיתי את "דמבו" בתור ילדה אבל נדמה לי שההערכה שלי כלפיו עמוקה יותר כאדם בוגר מאשר כזאטוטה פעורת עיניים. בקטלוג הסרטים הנרחב של דיסני ניצב "דמבו" בתור אחד הסרטים המתוקים ועם זאת עצובים וביזאריים ביותר בהיסטוריה של החברה. גיבורו האילם מוצנח (ע"י חסידה) אל תוך העולם הסוריאליסטי של הקרקס שבו הוא נחשב העוף המוזר בגלל אוזניו הגדולות. סיפור המנודה שצריך להוכיח את ערכו הוא אחד שדיסני מחזרה עשרות פעמים אבל לא בכזו אכזריות.

אין נבל מרושע שצריך להביס או איזו מוסכמה תרבותית גרועה. הסביבה לועגת לו, באופן בוטה, כי הוא שונה. להזכירכם דמבו פחות או יותר תינוק! ורק כדי להפוך את המצב לנוראי אפילו יותר, אמא שלו נכלאת כי ניסתה להגן עליו. הסרט היחיד הנוסף בקטלוג של דיסני, שאני יכולה לחשוב עליו, שעושה שימוש בשילוב יוצא הדופן של פנטזיה סוריאליסטית ואכזריות לשמה הוא "פינוקיו" (הנהדר בפני עצמו). אבל בעוד לפינוקיו הייתה פייה שהגשימה לו משאלה לאחר שהוכיח עצמו ראוי, לדמבו יש נוצת קסם מזויפת. רוצה לראות את אמא שוב פילון קטן? בוא תלמד לעוף ותהפוך לכוכב כדי שלמישהו יהיה אכפת ממך! כן, דמבו בהחלט לא סרט שמח והוא ללא ספק הזוי (אפילו בלי הפילים הוורודים) אבל זה חלק ממה שהופך אותו למיוחד כל כך, לפחות בשבילי. (הלמינה גרופר)

פיטר פן (1953)

מי לא רוצה לדעת לעוף? להפליג גבוה בשמיים לעולם בדיוני בשם ארץ לעולם לא. ב׳פיטר פן׳ יש את כל מה שילד תמים חפץ בסרט. אמרתם הרפתקה? יש, רציתם נבל קורע מצחוק? יש, רציתם דמות ראשית מגניבה שאומרת לכם למרוד בכל גבולות ההיגיון? יש, מה עם אינדיאניים סטראוטיפים? אוקיי, על זה נחסוף במילים. ׳פיטר פן׳ בשבילי היווה הזדמנות פז תמימה לחיות בתוך חלום, שהיגיון אין בו. אם כי ׳פיטר פן׳ נותן ביקורת קשה על עולם המבוגרים מול עולם הילדים, קשה לומר שיש בו מבנה סיפורי, מהלך נרטיבי רציף, או כל דבר מתחום ההיגיון. במקום, הצופה התמים מקבל רכבת הרים מלווה בפסקול המרשים של אוליבר וואלאס והזדמנות לעוף מעל הביג בן באחת הסצנות היפות ביותר של דיסני. (מתן יניב)

בת הים הקטנה (1989)

קלאסיקה נצחית המסמנת נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של האנימציה של דיסני. הסרט בבימויים של רון קלמנטס וג'ון מאסקר, חולל מהפכה בתקופה שבה האולפן דשדש והיה קרוב לסגירה והחיה מחדש את אולפני האנימציה של דיסני בכמה דרכים. בראש ובראשונה, "בת הים הקטנה" החזיר את דיסני לאור הזרקורים לאחר תקופה של סטגנציה יצירתית. זו הייתה ההצלחה הגדולה הראשונה של האולפן מאז שנות ה-60, שהניעה מחדש את העניין בסרטי אנימציה של דיסני והכינה את הבמה לרנסנס של האולפן בשנות ה-90.

אחת מפריצות הדרך הבולטות היה השימוש בטכניקות הנפשה ייחודיות שנוצרו על ידי מחשב (CGI) עבור סיקוונסים מסוימים, כמו הסערה בים והשינוי של אורסולה בשיאה. טכניקות חלוציות אלו סללו את הדרך לשילוב חלק של אנימציה דו-ממדית ותלת ממדית בסרטי דיסני מאוחרים יותר, והציבו סטנדרט חדש לסיפור חזותי. יתרה מכך, "בת הים הקטנה" הציג סוג חדש של גיבורת דיסני אשר מאתגרת את תפקידי המגדר המסורתיים. היא הוצגה כדמות עצמאית וסקרנית שעמדה בניגוד לציפיות החברתיות, והעניקה השראה לדור שלם של צופים צעירים. המוזיקה הבלתי נשכחת של אלן מנקן ביחד עם הטקסטים האלמותיים של הווארד אשמן הם עוד סימן היכר להצלחה האדירה של הסרט. השירים הבלתי נשכחים כמו "בתוך הים" ו"חלק בעולמך" לא רק תרמו לפופולריות העצומה שלו, אלא גם הפכו לאינטגרליים במותג של דיסני, והציבו רף גבוה לפסקולים בסרטים עתידיים של האולפן. (אור טילינגר דה קרבליו)

היפה והחיה (1991)

אחת מהקלאסיקות הגדולות של דיסני. סרטם העל-זמני של גארי טרוסדייל וקירק וייז, מגולל את סיפורו של נסיך יהיר ושחצן, המוטלת עליו קללה והוא הופך לחיה מפלצתית, עד אשר ילמד לאהוב ולהיות נאהב. הסרט, המבוסס על אגדה בעלת אותו שם, מפיח אותה לחיים בתור יצירה מונפשת בעלת רבדים עמוקים, שהפכה להיות הרבה יותר מסרט ילדים. אחד האלמנטים הכי חזקים בסרט, שהופך את הצפייה בו לכדאית רק בשל כך, הוא הפסקול העוצמתי של אלן מנקן. הפסקול מכיל בתוכו שירים מקוריים, עיבוד ליצירות של צ'ייקובסקי, ועוד מגוון רחב של צלילים המותאמים בצורה מושלמת להלך הרוח של הסצנות, וזיכו אותו בפרס האוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר. (מישאל רוברט)

מלך האריות (1994)

מה עוד אפשר להגיד על הסרט שאולי מייצג יותר מכל את האולפנים, אחד מסרטי האנימציה האהובים, המשפיעים והמצליחים בהיסטוריה, שעלילתו המושפעת מ"המלט" של שייקספיר כבדה וקודרת בהרבה מסרטים לכל המשפחה, אך כוללת הפוגות קומיות נהדרות כמו טימון ופומבה ושירים שהפכו לנכס צאן ברזל של אלטון ג'ון. זה הסרט שאני וכל בני הדור שלי גדלו עליו ובימים כאלה הוא מזכיר לנו שאפשר לנצח רשע גדול באמצעות אומץ, תחכום וקצת עזרה מחברים. (אלעד שלו)

מולאן (1998)

עם יציאתו "מולאן" פרץ דרך חדשה על ידי הצגת גיבורה נשית עצמאית אשר מתנגדת לנורמות החברתיות. הסיפור של מולאן הוא אותנטי ומחובר למציאות וזה מה שגורם לנו להתאהב בו. מולאן מבינה שכל השבלונות שמכניסים אותה אליהן לא תורמות לה, היא לא מצליחה להיות מי שהיא באמת אלא מה שרוצים שהיא תהיה. היא עוברת תהליך של גילוי עצמי, ובסופו הופכת לגיבורה שמצילה את המצב בזכות מהלכים מבריקים ולא בעזרת כוח פיזי.

היופי בסרט הוא שהדמות עוברת תהליך, היא יוצאת למסע ומגלה את עצמה מחדש. היא לא "עוד נסיכת דיסני" שמחכה לנסיך שיגאל אותה, היא פועלת ומתמודדת עם אתגרים וכשלונות עד שתשיג את המטרה שהציבה לעצמה. הסרט קליל ונע בין קומדיה, דרמה וסרט התבגרות. האנימציה מרהיבה ומלווה בשירים ובדיאלוגים נפלאים שהופכים אותו לאהוב עליי של האולפן. (עדיאל קורן)

אחי הדוב (2003)

לאחר שורה של להיטים בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, ב-2003 הגיע הסרט שהחזיר את הצופים לעולם הימים הראשונים של דיסני - היערות ובעלי החיים השוכנים שם. לאחר שצייד צעיר בשם קינאי (חואקין פיניקס) הורג דובה כנקמה על מות אחיו, רוחו של אחיו הופכת את קינאי לדוב גריזלי על מנת לתקן מה שעשה. המסע שלו לחזור לצורת אדם מקרב אותו לקודה, גור הדובה שהרג. זהו סרט מרגש עם מסרים חינוכיים, שהיה מועמד לאוסקר לסרט ההנפשה הטוב ביותר והפסיד ל"מוצאים את נמו". (נמרוד שובל)

אנקאנטו (2021)

כבודן של קלאסיקות דיסני מהמאה ה-20 במקומן מונח, "אנקנטו" הוא קלאסיקה מודרנית. יחד עם "מואנה", הוא מסמל דור חדש של גיבורות שנראות טיפה שונה מדמות הגיבורה הקונבנציונלית ומפיהן בוקעות מנגינותיו של לין-מנואל מירנדה. "אל תזכירי את ברונו" כבר זכה לתהילה עולמית למרות פשלת המועמדות לאוסקר, אבל הוא ממש לא השיר הנהדר היחיד בסרט.

זהו סרט דיסני הראשון שצפיתי בו מהצד השני של המתרס, בתור הורה, ומאז צפינו בו עשרות פעמים והפסקול מתנגן בבית בדרך קבע. זהו כנראה הסרט הכי קליל ולא מחייב שיצא תחת אולפני דיסני, שאין בו אפילו דמות רשע או אנטגוניסט, רק משפחה בלתי רגילה שמתמודדת עם בעיות רגילות. לא סתם "אנקאנטו" הוא הסרט הנצפה ביותר בפער של דיסני+ לשנת 2022. (יבגני גרינברג)