לאחר שבחן כמעט כל תסריט בהוליווד, הבמאי האמריקאי לי דניאלס חוזר בדרמת מתח משפטית בעלת טעם של סרט ניצול ואופי לא ברור. "העיתונאי", אשר מבוסס על רב המכר מעת פיטר דקסטר, עוסק ביושרה עיתונאית, שחיתות, רצח ומין בפלורידה בתקופה בה מהפיכת המין פוגשת בגזענות מהדור הישן. אבל אל תתלהבו יותר מדי, הסרט רחוק מלהיות יצירה מגובשת וסוחפת כפי שהיה "פרשס", סרטו האחרון וזוכה הפרסים של דניאלס.מת'יו מקונהי מגלם את וורד ג'נסן, כתב המיאמי טיימס, אשר שב לעיירת הולדתו הקטנה יחד עם שותפו השחור בכדי להוכיח את חפותו של אסיר נידון למוות מקומי. וורד מצרף את אחיו הצעיר, ג'ק (זאק אפרון), שחיין לשעבר ונושר מהמכללה בהווה, למסע בתור הנהג הפרטי של צמד העיתונאים הנועזים. העלילה מסתבכת כאשר נכנסת לתמונה ניקול קידמן בתפקיד הפאם-פאטאל, העונה לשם שרלוט בלס. שרלוט, נימפומנית בעלת פטיש לאסירים, גם היא מתלווה למסע החקירה וכמובן עושה יותר נזק מאשר תועלת, בייחוד כאשר מתאהב בה ג'ק הצעיר. אמנם הסרט מסופר ע"י עוזרת הבית השחורה של משפחת וורד, החלטה הזויה מכוון שהיא דמות חסרת חשיבות, הסרט עוקב אחר מסעו של ג'ק.
פרסומת
ככל שהעלילה מתקדמת, בין הדם הרב שניתז וסצנות המין הוולגריות, עובר ג'ק תהליך התבגרות בעודו נאלץ להתמודד עם עברו ורגשותיו. לאורך המסע, הוא גם חושף את הסודות האפלים של שאר הדמויות. מעשי מרמה, נטיות מיניות סודיות, רצח בעבר ועוד. על ידי נגיעה קלושה בנושאים אלו מנסה דניאלס להעביר מספר רב של מסרים, אולם בחוסר הצלחה. אחת האכזבות הגדולות בסרט היא ההתעלמות כמעט מוחלטת מהסודות והבעיות הרגשיות והנפשיות של הדמויות. דניאלס מציג אותן כעובדות ולא ככוח המניע את העלילה.אכזבה נוספת נופלת במשימת הבימוי. דניאלס מנסה ליצור תחושה של סרט סיקסטיז ע"י צילום בפילם מחוספס, הצבת דגש על צבעים בולטים ושימוש במוסיקה מהתקופה אך התוצאה רחוקה מלהיות מספקת. זה נדמה שדניאלס ניסה לעשות סרט קאלט ואכן יכל, אילו היה מצליח לייצר עניין וריגוש ע"י ניצול הכלים אשר עמדו לרשותו. במקום ליצור תחושה של סרט תקופתי משנות השישים והשבעים, כפי שעשה טרנטינו ב"ספרות זולה", דניאלס יצר סרט חסר אופי מגובש אשר מערבב בתוכו מאפיינים של ז'אנרים רבים ועל הדרך מתבלבל בעצמו.
הסרט עטור הכוכבים בהחלט מספק רמת משחק מרשימה. דניאלס, שידוע בכשרון הדרכת שחקנים, מצליח להוציא את המיטב מהאנסמבל המכובד ומניקול קידמן בפרט בתור שרלט ווב. בהופעה נועזת, נכנסת השחקנית האוסטרלית לנעליה של דרומית קלת דעת אשר מטלטלת את כל הסובבים אותה. קידמן מצליחה ליצור חוויית צפייה מדמות סטראוטיפית שיכלה בקלות להיות מאוסה. לצידה עומד מת'יו מקונהי, שעובר שנה מוצלחת במיוחד. מקונהי השיל כמה קילוגרמים, הוסיף צלקות לפניו ויצא לחקור את מקרה הרצח בתור ג'נסן, שדמותו משמשת בעיקר כמנחה רוחנית לג'ק. חבל שלא בחר דניאלס לפתח רבות את דמותו של ג'נסן, שהיא המעניינת ביותר בסרט. במקום זאת, דמותו של ג'ק היא הדומיננטית ביותר. זאק אפרון הצעיר ("היי סקול מיוזיקל") מגלם את דמות מבולבלת זו ולמרות כי ניתן להבחין בפוטנציאל באליל הנעורים, עדיין אין לו הרבה מה להציע מעבר להתפשט."העיתונאי" הוא מעל להכל בזבוז. בזבוז של סינופסיס מבטיח, שאילו דניאלס ודקסטר, אשר כתבו את התסריט, היו מתעמקים בפיתוח הדמויות והממד הרגשי במקום להעמיס את העלילה באירועים, היה יכול להיות גדול. בזבוז של הופעה יוצאת מן הכלל על ידי רובו של צוות השחקנים. אבל מעל הכל, בזבוז של זמן.
רוב הביקורות השליליות באתר מציגות את הסרט באור שלילי ולא בצד. הסרט הוא מסוג הסרטים שאתה ממשיך לחשוב עליו הרבה אחרי שסיימת לצפות בו. איכות המשחק של השחקנים מצוינת, ישנם רגעים עם המון עומק במיוחד לאלו שחוו האהבה לא מושגת. אני לא מתיימר להתנשא אבל אני חושב שהרוב לא הבינו את עבודת הבמאי המושקעת וחבל, מומלץ לכל מי שמחפש סרט מיוחד ועמוק.
שם:Eldadגיל:3416/09/2013 23:35:26
3/10
סרט הזוי, שחקנים מצוינים, ניקול משחקת מדהים באחד התפקידים אבל הסרט די גרוע. משעמם, בלי פואנטה, כבד ואפל מדי. לא מומלץ
שם:אורגיל:1603/02/2013 17:57:43
2/10
בקיצור היה נוראי ובאירוך זה היה סרט חסר טעם ופואנטה למרות השחקנים הטובים שמשחקים בו