נעלמת ביקורת סרט

גילוי נאות, לא קראתי את ספרה של גיליאן פלין "נעלמת", אבל מאוד אהבתי את התסריט המושחז פרי עטה לסרט המבוסס על רב המכר המצליח שלה. מועמדות לאוסקר עבור התסריט ככול הנראה כבר מובטחת לסופרת/תסריטאית שכבר מצאה לעצמה עבודה חדשה ברשת HBO כמי שתכתוב את האדפטציה האמריקאית לסדרה הבריטית המעולה "אוטופיה". פינצ'ר שמרבית סרטיו בדרך כלל נטולי הומור, הצליח להפתיע ולייצר קומדיה ניהיליסטית שחורה, שנונה וחריפה עם אסופת דמויות שלא הייתם רוצים לפגוש, אם זה בסמטה חשוכה או באור יום באמצע הרחוב.נדיר לצפות בסרט ולגלות שאין בו דמות אחת שיכולה לעורר בך אהדה ועדיין למצוא אותו אנושי בעיקר בשל הפגמים של הגיבורים. המפגש המצמרר של מגוון רחב כל כך של דמויות לא סימפטיות שונות ומשונות המאכלסות את הסרט, הופך אותו לסאטירה על טיבו של המין האנושי וגם על מהות הזוגיות בעולם הקפיטליסטי בימים אלו שהמדיה היא השולטת והחדשות הפכו לטור רכילות. אין ספק שמדובר ביצירה קולנועית יוצאת דופן ומפתיעה במיוחד שתענג בעיקר את מי שאיננו מחבב במיוחד את המין האנושי. דיוויד פינצ'ר המגיע מעולם המתח והאימה (שבעה חטאים, מועדון קרב, המשחק, זודיאק) חושף לפנינו מערכת יחסים רקובה מהיסוד. העובש פשה בה אפילו לפני שהיא התחילה. האסתטיקה הקולנועית של הסרט היא של מותחן אפל אבל התסריט שנע על מגוון רחב של סיטואציות מטרידות מזכיר לנו בכל פעם ש"נעלמת" הוא לא באמת מה שאנחנו רואים. כמו הדמויות המככבות בסרט, גם לו יש שלל מסכות. זה הולך ומתעצם כאשר גיבורי הסרט מוצאים את עצמם בלי שהתכוונו ותכננו בתוך מערבולת תקשורתית והמון רב של תושבי פרברים משועממים שבעיקר צמא לדם, אפילו הרבה יותר מהם.עם כל הכבוד לתסריט, לבימוי ולפס-קול דווקא עבודת הליהוק המזהירה הופכת את הסרט הזה להפתעה אחת גדולה. נתחיל עם רוזמונד פייק, כנראה אחת השחקניות העסוקות ביותר בעולם שהשתתפה באינספור סרטי קולנוע - שלל שוברי קופות (ג'יימס בונד" ג'ק ריצ'ר), סרטים אומנותיים (עמוס גיתאי) אבל עדיין לא הצליחה למצוא את התפקיד שיהפוך אותה לכוכבת. נראה שאיימי דאן הרעיה הנעלמת היא זאת שתהפוך את פייק לכוכבת. דאן היא הסמל לילדה האמריקאית המושלמת בשל סדרת רבי-מכר שהוריה כתבו, מה שהפך אותה לעשירה עוד בילדותה ולדמות פנטסטית ולא מציאותית שהיא נדרשה לגלם במציאות ולא מצליחה באמת לעמוד בכך. את בעלה מגלם כמובן בן אפלק שאיבר מינו המופיע לשנייה וחצי על המסך הפך בעקבות הסרט הזה לשיחת היום ברחבי ארה"ב השמרנית. המבט הזחוח והניחוחות שבעת הרצון היוצאת ממנו באופן בלתי רצוני הפך אותו מכוכב קולנוע לאחד האנשים השנואים על הקהל ברחבי העולם. בשנים האחרונות בעזרת סוכניו המבריקים אפלק עבר טרנספורמציה לבמאי קולנוע מוערך עם סרטים כגון: "נראתה לאחרונה", "גנב עירוני" ו"ארגו". עכשיו שהוא הופך ל"באטמן" כנראה גיבור הקומיקס האהוב ביותר בעולם. אותן תכונות שליליות הופכות לחומר ביד יוצר תחת ידיו של פינצ'ר ונראה שאפלק נהנה מהתפקיד העסיסי והלא שגרתי שנפל לידיו. כאן הוא ניק דאן, עיתונאי ניו-יורקי לשעבר שבעקבות המיתון הכלכלי מאבד את מקום עבודתו ומאז חיי הנישואים המאושרים שלו הולכים מדחי אל דחי והסדקים הולכים ונפערים עד שהם לא ניתנים עוד לאיחוי.כפי שסצנת הפתיחה וסצנת הסיום הזהות אחת לשנייה, מתארות לנו בצורה ברורה ביותר, אין שום דרך לדעת מה באמת מסתתר במחשבותיהם של בנות ובני זוגנו. נקודת הפתיחה של הסרט היא שאיימי נעלמת בבוקר חגיגות יום הנישואים החמישי שלהם. ניק הופך לחשוד המיידי, בשל התנהגותו הזחוחה. מצד אחד הוא מאושר שהיא נעלמה לו מחייו ומצד שני לחייך באמצע הטירוף התקשורתי המתחולל סביבו והחשדות והגילויים על מערכת היחסים שלהם בהחלט לא תורמים. כמובן שמרבית הזוגות הם לא ניק ואיימי דאן וגם אם חיי הנישואים שלהם לא מאושרים וטובים הם לא יעשו את מה שגיבורי הסרט עושים. אבל המון זוגות יעדיפו לא לפרק את החבילה מסיבות כלכליות ולהישאר בזוגיות למרות שהם לא סובלים אחד את השנייה."נעלמת" היה יכול להיות מותחן שגרתי אבל הוא מבוך אפלולי לתוך זוגיות בניסיון מרושע ומוצלח לפרק את הרומנטיקה ולגלות מה הם המאפיינים שמהם באמת מורכבות מערכות יחסים וחיי הנישואים. אהבה אפילו לא מופיעה בלקסיקון של יוצרי הסרט. כנראה גם זוגיות בעולם שבו אנחנו חיים היא ארגון מסחרי קפיטליסטי שבו לכל אחד יש אינטרס כלשהו. התוצאה בסופו של דבר גרוטסקית במיוחד, או כמו שעורך הדין חובב הפרסום והשערוריות, בגילומו המבריק של טיילר פרי אומר במהלך הסרט: "אתם שני האנשים הכי דפוקים שאני מכיר, והעבודה שלי היא לעבוד עם אנשים דפוקים". אין ספק "נעלמת" הוא אחד הסרטים הגדולים הראשונים של חורף 2014.