אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת נוצר סרט מצויר בשם "הדרקון של פיט" שתורגם בארץ ל"חברי הדרקון אליוט". הסרט עסק בפיט וידידו הדרקון ושלל הרפתקאות שהם עוברים. אחרי כמעט ארבעים שנה החליטו אולפני דיסני לאתחל מחדש את עלילות פיט וידידו הירוק המכונף אלא שכעת מדובר בסרט לייב אקשן שלא בניגוד לסרט הראשון אינו מיוזיקל.פיט יוצא עם הוריו לטיולו מוצא עצמו לבד ביער בעקבות מאורע טראגי (טראגי מדי לילדים קטנים). ביער הוא ניצל על ידי דרקון חביב שפיט מעניק לו את השם אליוט, אליוט חביב כל כך כל כך שהוא נראה כמו בובת חיבוקי שיודעת לעוף ובמקום קשקשים יש לו פרווה ירוקה וחמודה (אני מניח שכשהדרקון הנורא מההוביט צפה בסרט הוא מחה קשות על החמידות של אליוט). בקיצור אליוט הוא הדרקון הכי קל לעיכול שאני ראיתי בקולנוע ובינינו גם קצת משעמם.
פרסומת
אליוט חי בשלווה ביער עד שבמקרה שומרת יער חביבה (ברייס דאלאס הואוורד) מגלה אותו ומכניסה אותו לביתה - שם פוגש פיט בבתה החמודה של הריינג'רית שהיא לגמרי במקרה בגילו. העניינים מסתבכים כשאחיו של בעלה של הריינג'רית (קארל אורבן הנהדר, שכדי שנבין שהוא האיש הרע, אחראי לגדיעת עצי היער שבו פיט ואליוט מתגוררים) מגלה את אליוט הדרקון ומחליט לצוד אותו.הסרט שנראה כמו הכלאה בין "ספר הג'ונגל" ל"סיפור שאינו נגמר" (ואם ממש מתאמצים אז יש בו גם קצת מ"יער האיזמרגד " המופתי של ג'ון בורמן) מזגזג בין מתיקות דיסנאית טיפוסית (ואז הוא צפוי ומעצבן ) לבין סצנות מהורהרות ואיטיות הכוללות מוסיקה נוגה (ואז הוא ממש מוצלח),סצנות שמזכירות סרט אינדי הרבה יותר מאשר סרט ילדים. הצופה (ובמיוחד הילדים) יתקשו עם המעבר החד בין מתיקות לעצב וכדברי הבת שלי: "אני ממש לא בטוחה שזה באמת סרט לילדים"
"חברי הדרקון אליוט" הינה יצירה לא מגובשת, שבסופו של דבר מותירה תחושה של חמיצות. סרט ילדים? סרט למתבגרים? אפילו רוברט רדפורד בתפקיד הסבא שמאמין באגדות לא מצליח להרים את הסרט מהכאוס ששורה עליו.