היא ביקורת סרט

הסרט "היא" מתחיל בנקודת שיא קשה במיוחד. גיבורת הסרט מישל נאנסת על ידי גבר חבוש מסיכת סקי שחורה אשר פורץ לביתה, ועוזב אותה מדממת על הרצפה בזמן שהחתול שלה מתבונן בה. במקום לצלצל למשטרה, היא מנקה את עצמה וחוזרת לשגרת חייה. היא תספר לחבריה הקרובים כבדרך אגב במהלך ארוחת ערב שהיא נאנסה, כאילו מדובר בעוד אירוע רגיל משגרת היום שלה. בפנטזיות המתחוללות במוחה במהלך היום היא מנצחת את התוקף שלה. זאת רק נקודת ההתחלה לאחד הסרטים הטובים ביותר של שנת 2016.מי שמצפה לדרמה מדכאת ואיטית על קורבן אונס, יופתע לגלות ש"היא" הוא מחקר אופי מרתק של אשה נטולת סנטימנטים, שאין לה סבלנות למי שמזלזל בה והיא קובעת לעצמה את התנאים בהם היא חיה ואיך היא בוחרת להתמודד עם ההתרחשויות בחייה. הבחירות שלה רחוקות מלהיות צפויות. "היא" זאת איזבל הופר, כוכבת הקולנוע הצרפתייה, שילוב בין השחקנית הטוטאלית שגילמה כבר מספר דמויות קרות אופי לאורך הקריירה שלה, כאשר הבולטת מכולן היא "המורה לפסנתר", בסרטו של מיכאל הנקה עליו זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן. "היא" מחזיר את השחקנית הטוטאלית הזאת אל קדמת הבמה עם תפקיד חדש ובלתי נשכח. הופר מגלמת את מישל, גרושה בראשית שנות ה-60 לחייה, המנהלת ביד רמה חברה המפתחת משחקי מחשב. רוב העובדים בחברה צעירים ממנה לפחות בשלושים שנה, הם אינם בוטחים בה ואף מזלזלים בה. היא מתמודדת עם גרוש תלותי, מאהב שאינו מרפה ממנה שהוא גם בן זוגה של חברתה הטובה ביותר ושותפתה לעסק, שכן צעיר שמעורר בה עניין מיני וגם בן בשנות העשרים לחייו שמסרב להתבגר ולקחת אחריות על מעשיו. חוץ מכל הכאוס סביבה היא מתגוררת בשלווה ביחד עם החתול שלה בבית מפואר ורחב ידיים בפרברים הירוקים, העשירים והבורגניים של פריז. יש לה גם סוד מהעבר שמשפיע על החלטותיה וגם על אופייה הקשוח.קשה לדמיין שחקנית אחרת המתאימה לתפקיד. נראה כאילו התסריט של דיוויד בירק נכתב עבור איזבל הופר. ללא השחקנית הצרפתייה בעלת הנוכחות החזקה והמהפנטת, הסרט הזה היה נראה אחרת לגמרי. נראה כאילו הופר בת ה-62 פשוט קיימת בשביל תפקידים מסוג זה. מרבית סרטי הקולנוע מתייחסים אל נשים בגיל ה-60 פלוס כאל דודות חביבות דוגמת הקומדיה מהקיץ האחרון "שלום, קוראים לי דוריס", בכיכובה של סאלי פילד. איזבל הופר בהיא בהחלט לא דודה חביבה וגם לא רווקה או עקרת בית בקומדיות פרווה, המעוניינת לגלות את מיניותה מחדש כמו מריל סטריפ בשלל קומדיות אמריקאיות כגון "זה מסובך" ו"תקווה בהופ ספרינגס". הופר רחוקה אלפי שנות אור מהסטריאוטיפים החברתיים המיושנים. היא יוצרת דמות יצרית המעוניינת לממש את התשוקה שלה והיא בהחלט יוזמת ומבצעת. "היא", למרות הנושא הלא פשוט שלו, עמוס בהומור שחור ומרושע, אפילו ברגעים האחרונים שלו כאשר התמונה המלאה נחשפת. הופר לוקחת על עצמה את המשימה הלא פשוטה לגלם אישה שהתגובות שלה לאירועים השונים בחייה אינן רגילות. היא נוהגת כך מאז שהיא ילדה. כך היא מנהלת מערכות יחסים הרסנית עם מאהביה, בן זוגה לשעבר, בנה האידיוט, אמה הקשישה ועובדיה הצעירים. מישל היא דמות נשית מורכבת, מעוררת הערצה אך גם רתיעה והיא מלאת קונפליקטים.לא קראתי את רב המכר "...Oh" מאת פיליפ דג׳יאן עליו מבוסס הסרט "היא", אבל תחושת הבטן שלי אומרת שאני לא ממש חייב. הבמאי ההולנדי פול ורהובן זכור בעיקר כמי שאחראי ללהיטים גדולים ושערורייתים בסוף שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90, ביניהם: "זיכרון גורלי", "רובוקופ", "גברים בחלל", "נערות שעשועים" ו"אינסטינקט בסיסי", שהפך את שרון סטון לכוכבת קולנוע לכמה רגעים. סרטיו חגגו אלימות באופן מוגזם על גבול הפאשיסטי, מיניות מוחצנת נטולת בושה ובעיקר היו חגיגה של מודעות עצמית, כי ורהובן על אף עבודתו בהוליווד, תמיד הצליח ליצור סרטים שיש בהם חותם אישי של במאי המודע למעשיו ולאיכות יצירותיו.בעשור האחרון הוא פועל מארץ הולדתו הולנד, שם יצר את "ספר שחור", מותחן על רקע מלחמת העולם השנייה. גם בגילו המתקדם (78), במאי כמו ורהובן לא ייתן לבורגנות ולשמרנות להפריע לו בעשייתו הפרובוקטיבית ובפסטיבל קאן האחרון הוא חזר לאור הזרקורים עם סרטו הטוב ביותר. אין ספק שמדובר בשיתוף פעולה מבריק בין שחקנית מעולה לבמאי נועז ומלא אירוניה. "היא" ישאיר אתכם במתח מההתחלה עד סופו והוא הוכחה לכך שאיזבל הופר היא כנראה אחת השחקניות הטובות ביותר שפועלות כיום. הסרט נבחר לייצג את צרפת בתחרות האוסקר. אולי לראשונה בקריירה ארוכת השנים של הופר היא אפילו תהיה מועמדת לאוסקר.