בסרטו החדש "חיים משוגעים" חוזר הבמאי פאולו וירזי לשורשי יצירותיו הראשונות – הקומדיה האיטלקית המשוחררת. אחרי שהצליח לפרוץ לשוק הבינלאומי עם סרטו הקודם, "הון אנושי" (את הסרט הבא שלו יביים בהוליווד בכיכובה של הלן מירן), הוא יצר יחד עם התסריטאית פרנצ'סקה ארצ'יבוגי את "חיים משוגעים", שזכה לכינוי "תלמה ולואיז" האיטלקי. אכן, הסרט מזכיר בתמה הראשית שלו את היצירה העל זמנית של רידלי סקוט, ואפילו מתייחס אליה ישירות במחווה איקונית במיוחד, אך ההומאז' האיטלקי לא מצליח להתעלות לרמת היצירה האמריקנית ומפספס את המטרה.הסרט עוסק בקשר החברות האמיץ שנרקם בין שתי נשים שונות מאוד שבורחות ממוסד לחולי נפש בו הן שוהות. האחת, ביאטריצ'ה (ולריה ברוני טדסקי), פצצת אנרגיה הסובלת מהפרעה דו קוטבית ונמצאת במאניה מתמשכת ומתפרצת לכל עבר. השניה, דונטלה (מיכאלה רמזוטי, זוגתו של הבמאי), הסובלת מדיכאון מתמשך ונמצאת לאחר ניסיון התאבדות בעקבות העובדה שהרשויות הפרידו אותה מבנה. שתי הנשים הללו מהוות בשוני ביניהן גם את שני הטונים של הסרט – הקומי והדרמטי. אלא שבמקום להתמזג זה בזה בעדינות, הטונים האלו נתפרים בגסות. כך נוצר מצב שהחלקים המשעשעים בסרט עובדים על חשבון החלקים הדרמטיים שבו. ביאטרצ'ה ודונטלה יוצאות למסע בריחה במהלכו מגלים הצופים פרטים נוספים על העבר שלהם. אולם, בעוד ביאטרצ'ה טורפת את המסך בבוטות, דמותה של דונטלה נדחקת לשוליים, והחלק המוקדש לסיפורה המטלטל והעצוב לא מצליח למצוא את האיזון הנכון ולגעת בליבו של הצופה.
פרסומת
חלק מהעניין קשור, ככל הנראה, למבנה השבור של התסריט. לפרקים הוא מצחיק מאוד ואז מחליט הבמאי ללחוץ על בלוטת הרגש באופן דרסטי, לא הדרגתי וקיצוני. התמהיל הזה לא עובד. טעם הבדיחה לא מספיק להתחלף בטעמו של העצב והתוצר המתקבל הוא טעם לוואי של זיוף. מתווספים למקצב הלא נכון גם חוסר אמינות מובהק של חלק מפרטי הסיפור. קשה להאמין שהדמויות נפגשות באופן בו הן נפגשות, צירוף המקרים רב מדי והפתרונות התסריטאיים קלושים.גם תצוגת המשחק של ולריה ברוני טדסקי מתקשה להתמזג עם הטון הכללי של הסרט. נכון, היא מגלמת אישה בהתקף מאניה חמור, אבל עושה זאת באופן מכני וקלישאתי, במעין תיאטרליות מוקצנת, ממש כאילו זה עתה סיימה לצפות בכל הייצוגים הקלישאתיים של הלוקים בנפשם בקולנוע. הדמות של ביאטרצ'ה היא מסוג הדמויות שמתעבים במיוחד או שמתאהבים בהן, לצערי השתייכתי לזרם הראשון. משחקה העדין והמאופק של רמזוטי מצליח דווקא לגעת במקומות הנכונים לפרקים – אלא שאז צירופי המקרים המרובים וחוסר המינון ההדרגתי שבין הקומדיה לדרמה פוגעים בממד האמינות של דמותה.
כמו ב"הון אנושי" גם ב"חיים משוגעים" מקפיד וירזי לשזור ביקורת על הממסד והקפיטליזם המערבי שפוגעים בעיקר בשכבות החלשות של האוכלוסיה. אלא שהפעם הביקורות נראית כפויה ונעדרת עומק. ביאטרצ'ה שמגיעה מהמעמד הגבוה היא התגלמות העיוורון והפטרונות מצד אחד, ומצד שני היא צורחת מידי פעם משפטי ביקורת על הבנקים והממשל. רשויות הרווחה הן שהביאו, בין השאר, את דונטלה הרגישה למצבה הרעוע, ומאידך די ברור בשלב מתקדם בסרט מדוע מצאו לנכון להפרידה מבנה. הרובד הנוסף הזה מוצף שוב ושוב על פני השטח אך אין לו כל עומק, ביסוס והצדקה תסריטאית. גם הצילום התזזיתי משרת בעיקר את הטון הקומי המזוהה עם ביאטריצ'ה ולא את הצד הדרמטי של הסרט. עם זאת, דווקא החלקים הפחות רועמים שבגילום דמותה הם האמינים והמרתקים ביותר.למה בכל זאת כדאי לראות את "חיים משוגעים"? זהו בהחלט לא סרט חובה, אבל החלקים הקומיים שבו עובדים ברובם, ומהווים טיול מטורלל ופרוע באיטליה הצבעונית. אולי כי בקשר שנרקם בין השתי הנשים השונות הללו אל מול החברה, נוסחה שנעשה בה שימוש בסרטים רבים אחרים, יש בכל זאת מידה רבה של כנות. מורגש מגע ידה של אישה בתסריט, שמדגיש שבעולם הפטריארכלי בו נשים נאלצות להתקיים, כל שיש להן הוא זו את זו.
סרט טוב מאד! משחק מעולה של שתי השחקניות הראשיות. מעורר רגשות מעורבים- גם מצחיק וגם מטלטל. שם הסרט עושה רושם של סתם סרט קיצ''י שבו עושים חיים משוגעים.. לו היה לסרט שם אחר, אולי היה מצליח יותר. כמה חשוב לבחור לסרט את השם הנכון...
לא יודע מי החליט שזה קומדיה. מצטער אבל זאת לא קומדיה זאת טרגדיה.שתי נשים שאחת חיה בעולם החלומות ואילו השניה מתה לראות את הילד שנלקח ממנה לאימוץ ומוכנה לעשות הכול בשביל לראות את הילד.כדאי ללכת לסרט רק בשביל לראות את המשחק הנהדר של שתי הנשים האלו.
"סרט מפוספס"
חיים משוגעים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות