בשנת 2009 התגלה כישרון קולנועי חדש, כאשר סרטו הראשון של מעצב האופנה המהולל טום פורד, "סינגל מן", נחשף בפסטיבל ונציה ובעקבות ההצלחה הביקורתית אף היה מועמד לפרסי אוסקר, גלובוס הזהב וזכה בעוד שלל פרסים ומועמדויות. איש האופנה, המנהל אימפריה כלכלית עצומה, לקח על עצמו פסק זמן מפעילות קולנועית, אבל מסתבר שההמתנה הייתה שווה לגמרי. סרטו החדש "יצורים ליליים", המבוסס על הספר "טוני וסוזן" של הסופר האמריקאי אוסטין רייט, מחזיר אותנו לסרטי המתח האלימים והבלתי צפויים של שנות ה-70. נכון, זה לא בדיוק "התפוז המכני" או "כלבי הקש" אבל רוח התקופה המרחפת מעל "יצורים ליליים" מספקת לקהל חובב המתח את אחת החוויות הקולנועיות המרשימות ועוצרות הנשימה של השנה."יצורים ליליים" הוא פילם נואר עכשווי על נושא קדום: משחקי כוחות בין גברים לנשים, הכוחות הכלכליים והחברתיים הניצבים בין השניים ומשפיעים על אותה מערכת. אבל לפני הכל הוא סרט נקמה מפתה, הנשען על עולם קולנועי בוטה שכמעט ונכחד בהוליווד שכל כולה תקינות פוליטית מעייפת, ולכן רק איש המגיע מבחוץ, שלא באמת זקוק או תלוי לאישור מהאולפנים ההוליוודיים, יכול להרשות לעצמו ליצור סרט שכזה. זהו סרט שמציב דמות נשית מרשימה שמצליחה לעורר הזדהות וגם אנטגוניזם במקביל ודמות של גבר נעלם, שכוחות נשיים חזקים ממנו משפיעים עליו ועל דרך פעילותו.
פרסומת
איימי אדמס, אולי אחת השחקניות הטובות ביותר הפועלות כיום בהוליווד, מזוהה בעיקר עם תפקידים של נשים מעוררות הזדהות כגון המדענית בסרט "המפגש", הציירת מרגרט קין בסרט "עיניים גדולות" או הנסיכה בסרט "מכושפת" של אולפני דיסני. עיניה הגדולות והכחולות הן סימן היכר למי שכבר הייתה מועמד לחמישה פרסי אוסקר. הפעם היא מגלמת את סוזן מורו, בעלת גלריה לאמנות מודרנית המציגה שלל מיצגים מטרידים, איתם גם נפתח הסרט. סוזן מחכה שבעלה המצודד (ארמי האמר) יגיע לפתיחת התערוכה, אך הוא לא. היא חוזרת לביתם הגדול והמנוכר שם מחכה לה הפתעה: בעלה לשעבר (ג'ייק גי'לנהול), עמו לא הייתה בקשר כבר שנים רבות, שלח לה טיוטה של רומן חדש אותו הוא כתב ואף הקדיש אותו לה.הספר הוא הנקמה המתוקה שבעלה הנבגד מגיש לה, והיא צוללת לתוכו מה שמחייב אותה להתעמת עם עברה ועם החלטותיה שגרמו לפרידתם. סוזן, שוויתרה על אהבה לטובת קריירה וחיים כלכליים מבוססים, מתעוררת לתוך מציאות שהיא יצרה לעצמה: בעל מנוכר, חברה גבוהה עבודה שהיא איננה אוהבת ואמנות שלא אומרת לה דבר. האם היא וויתרה על אהבת אמת בשביל חיים של זיוף? התוכן האלים של הסיפור חושף סיפור נקמה נטול פשרות. מרגע זה שני הסיפורים - סיפורה של סוזן הקוראת והסיפור על בעל הנאבק לנקום במי שניפץ את חייו לרסיסים - משתלבים זה בזה ומכריחים את הגיבורה להתמודד עם השאלות שתלויות באוויר ודורשות מענה.
אדמס, שברגעים רבים בסרט איננה מדברת, אך אנו צופים בה קוראת או בתגובותיה למתרחש בספר, מהפנטת בשקט רב בעוצמה אותה היא משדרת. אין ספק שהיא מצליחה ליצור דמות מורכבת בעלת גוונים רבים. ג'ילנהול מעולה בתפקיד כפול: גם כבעל הנבגד אך גם כגיבור הספר, הבעל הנוקם. מייקל שאנון הוא בלש החוקר את הפרשה המופיעה בספר ומספק לה עומק רגשי וגם טוויסט עלילתי. קצת לא ברור לי מדוע אהרון טיילור ג'ונסון היה מועמד לגלובוס הזהב ואף זכה בו בתפקיד משנה בדרמה. הוא עושה תפקיד טוב אך למייקל שנון מגיעה מועמדות וזכייה אף יותר. איילה פישר מגלמת את אשתו של ג'ילנהול בספר, נפלאה אך גם מטרידה בשל הדמיון הרב בינה ובין איימי אדמס."יצורים ליליים", כמו "סינגל מן", נשען מבחינה ויזואלית על מראה מוקפד ונקי הנושק לעולם המלודרמות של שנות ה-50, כמו יצירותיו של דאגלס סירק. גם החלק המלודרמטי של העלילה על אשת המעמד הגבוה המתחרטת על פעולותיה בעבר מזכירות את עולם המלודרמות הקלאסיות. לעומת זאת עלילת הספר אותו סוזן קוראת, מזכירה את סרטיו של אלפרד היצ'קוק שבו גיבור יוצא למסע לפתור פרשיה עקובה מדם ומסתבך עם אנשים מאוד לא בריאים בנפשם. האווירה הסוראליסטית והאפלולית שלו לעיתים מזכירה את יצירתו הגדולה ביותר של דיויד לינץ' "מלהולנד דרייב", שלא נדבר על סגנון הפלישה לבתים והחטיפות האכזריות שהיו כל כך פופולריים בשנות ה-70, בעיקר בגלל משפחת מנסון והרצח האכזרי של שרון טייט. נראה שטום פורד שאב לסרטו את המיטב שהוא הצליח לשאול מהעולם הקולנועי הרחב שעליו הוא נשען."יצורים ליליים" הוא קודם כל סרט המיועד בעיקר לחובבי קולנוע בנפשם, כאלו שיהיו מוכנים להיסחף לתוך העושר התוכני, הוויזואלי והעלילתי. אין ספק שפורד הוא אוהב קולנוע אמיתי, והוא בהחלט יודע לשאול מכל הגאונים האפשריים את המיטב ולהרכיב יצירה קוהרנטית ומהפנטת. התוצאה היא מסע קולנועי אפל אל תוך החשכה שבה מחכים לנו יצורים ליליים שאנחנו לא שואפים לפגוש בחיי היום יום, אבל אם חשקה נפשכם במותחן מצמרר ועוכר שלווה, כדאי לצפות בדמויות הנ"ל על גבי המסך הגדול.
מותחן אפל ומצויין בסיגנון של אלמודובר.סוזן היא אישה נשואה בפעם השניה לגבר שאינה אוהבת ושבוגד בה.יום אחד היא מקבלת מבעלה לשעבר ששמו אדוארד, ספר שמוקדש לה והוא מבקש שהיא תהיה הראשונה שתקרא אותו לפני שהוא מתפרסם.מרגע שהיא מתחילה בקריאה, העלילה לא מפסיקה להטריד את מנוחתה. מסופר על גבר שנוסע עם ריכבו במהלך לילה אחד עם אישתו וביתו בכביש חשוך ונידח. לאחר שניסו לעקוף רכב שחסם את דרכם הם מתחילים להבין שנתקלו בחבורה אלימה והתוצאות של זה הרסניות. תוך כדי קריאה ,סוזן מבינה שהספר נשלח אליה מסיבה מסויימת ושהעלילה מחברת בין אותו סיפור דימיוני לבין מערכת היחסים ביניהם שהשאירה את אדוארד פגוע. זה מחזיר אותה לעבר ולהחלטות שהיא קיבלה. הסרט נע בין שלושת הצירים: ההווה של סוזן, העבר שלה, ועלילת הספר שהיא קוראת.
ניתן לפרש את סוף הסרט ביותר מדרך אחת.משחק מצויין וסיפור נהדר, זו הסיבה שאנחנו אוהבים סרטים.
סרט מותח ואפל !!!
השחקנים נפלאים, הצילום מעולה, הפס-קול מצויין, העריכה נהדרת והדיאלוגים עמוקים והדוקים אבל התסריט והעלילה לעיתים יומרניים ומעייפים ובעלי תחושה שיכלו להיות יותר טובים.
בקיצור, אפשר מאוד לראות !!!
סרט קודר ואפל, בכל מובן שהוא. יצאנו עם מועקה גדולה ולא בגלל תחכום התסריט אלא בגלל הגרפיות והרוע. מאידך העלילה כן מעניינת אבל לא יכולה לומר שנהננו מהסרט. (ולא כי הוא קודר, זה פשוט לא הניצוץ אלא סרט מתח ואימה יחסית פשוט)
"מותחן מצמרר"
שלח/י
ג'ייק ג'ילנהול
איימי אדמס
מייקל שאנון
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות