הערב של שיקגו היה אחד הערבים החווייתיים ביותר שחוויתי בחצי השנה האחרונה. את הערב, שהתחיל עם מופע מחווה קצר של להקת העבריים מדימונה למיוזיקלס קלאסיים, המשיך אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי מזה זמן רב."שיקגו" אינו על שיקגו. "שיקגו" גם אינו על אנשים או על מערכות יחסים מורכבות. שיקגו הוא על שואו-ביזנס, חד וחלק. Ain't Nothing Like Show Business, אומרת האימרה הנודעת, והסרט כולו מקפיד לחזור בריש גלי אחריה.
פרסומת
העלילה הבנאלית יחסית עוסקת בשלושה: ולמה קלי (קתרין זטה ג'ונס), כוכבת הבידור הנודעת של שיקגו בשנות העשרים של המאה הקודמת, הנאסרת לאחר שרצחה את בעלה ואחותה הבוגדניים; רוקסי הארט (רנה זלווגר), מעריצתה התמימה של ולמה קלי השואפת להיות כוכבת בזכות עצמה, והרוצחת, בהתקף זעם, את מאהבה שהונה אותה לחשוב כי יסלול עבורה את הדרך להצלחה; ובילי פלין (ריצ'רד גיר), עורך הדין הפליליסט החלקלק, אשר הנו כוכב של המופע הבידור הפרטי שלו - אולם בית המשפט.שתי הנשים מוצאות עצמן מאחורי סורג ובריח, נאבקות לא רק על חייהן, אלא אף, ובעיקר, על פרסום ואהדת הקהל, עליהם מופקד ביד רמה עורך הדין בילי פלין, אשר לא אכפת לו מדבר פרט לעצמו, כיאה לסטריאוטיפ של עורך דין ראוי. אבל עזבו אתכם מעלילה. שיקגו הוא פשוט מיוזיקל אדיר ברמה שקשה להעלות על הדעת. כל צילום, כל תנועה, כל הברה, כל הבעה - הכל מלאכת מחשבת של בימוי מוקפד בניצוחו של הבמאי רוב מרשל. והסרט הנו אכן מיוזיקל, על כל הנובע ומשתמע מכך, כולל סאטירה עוקצנית ונשכנית על טיבם של כוכבי השואוביזנס, מוסיקה נהדרת, מופעי ריקוד נוצצים ושירה משכרת. כל העטיפה הנוצצת הזו ניחתת על הצופה ולא נותנת לו אפילו שהות קלה להעיף מבט בשעון. למן הרגע הראשון ועד האחרון בסרט הייתי מרותק למסך כפי שלא הייתי זמן רב. עזבו אתכם ממולאן רוז' - שיקגו זה הדבר האמיתי.
אציין לטובה את ריצ'רד גיר, שנראה כאילו נולד לתפקיד של בילי פלין, וכל חייו נאלץ להיות בהמתנה אליו. ובכן, הסבלנות השתלמה. ריצ'רד גיר, רבותיי, שחקן בינוני מינוס בדרך כלל, נותן הופעה מרשימה, מושחזת, נוצצת וכובשת בתור עורך הדין החלקלק. במידה מסוימת, מצליח בילי פלין, בגילומו של גיר, לגנוב את ההצגה משתי הבנות הסקסיות הללו. לא תשכחו את סצינת הסטפס המרשימה, בה מומחש הלחץ והריכוז בו נתון בילי פלין ברגע מסוים במהלך המשפט. תצוינה לטובה אף קתרין זטה ג'ונס, שמפגינה ביצועי במה מרשימים וסקסיים מאין כמוהם, ורנה זלווגר המתוקה, היוצרת דמות של רוצחת שכה קל לחבב וכה קל לסלוח לה.אבל כוחו של הסרט אינו רק בביצועי מיוזיקלס - המדהימים כשלעצמם - אלא גם, ובעיקר, בהיותו נשכני וסאטיריקני. צחקתי בפה מלא ב"שיקגו" כמו שלא צחקתי בקומדיה כבר עידנים. איכשהו, התמהיל של המוסיקה, המופעים הנוצצים, האמירות המושחזות והבדיחות על חשבונו של הציבור העיוור לנונסנס שמרעיפה עליו המדיה, עושה את זה, ובגדול. "שיקגו", רבותיי, הוא על קהל. "שיקגו" הוא על הקהל העיוור העורג לשואו-ביזנס, ולא משנה כמה זה האחרון ילעג לו ויצחק על חשבונו. "שיקגו" הוא על המאבק התמידי להישאר במרכז החדשות. הישאר במרכז העניינים - וחייה; היה חדשות האתמול - ותמות. הסרט צועק זאת בקול תרועה רמה - "המלך הוא עירום. יחי המלך!"לסיכום: סרט שכולו חוויה גדולה מהחיים. אל תחמיצו. 10 בסולם יגאל.
סרט נחמד ומבדר.
המשחק מעולה, הצילום נהדר, הפס-קול נפלא ועשוי היטב, עיצוב התלבושות והתפאורה ראוי להערכה, העריכה מרשימה במיוחד ורוב הדיאלוגים טובים ודדי מעניינים אך התסריט והעלילה די צפויים, לא מחדשים כמעט שום דבר, לא סוחפים או מרשימים במיוחד ובנאליים ברובם.
בקיצור, אפשרי לצפייה.
שלח/י
ריצ'רד גיר
רנה זלווגר
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות