אוליביה נקש ואריק טולדנו, צמד הבמאים היהודים הצרפתים הם דוגמה מצוינת לביטוי "תבנית נוף מולדתם", כשבדרך כלל הם מבססים את סרטיהם על חוויות אישיות או על אנשים שהם מכירים. כך בסרטם "ימים יפים" מ-2006 שבו שחזרו את ימיהם כצעירים במחנה קיץ וגם בהצלחה הענקית שלהם "מחוברים לחיים" מ-2011 שבה הציגו את חברם הטוב עומאר סי וסיפרו על חבריהם בני המהגרים שאיתם בילו בפריז.סרטיהם של שני הבמאים נעים בין יצירות מרגשות כ"יוצאים מן הכלל" מ-2019 ו"מחוברים לחיים" לבין סרטים חביבים כ"סה לה וי" מ-2017 וגם סרטים שהם בעיני החמצות כ"סמבה" מ-2014, שבו הם עסקו, ולא בפעם הראשונה, בנושא הגירה ועבודה זרה בצרפת. סרטם החדש "אשליות מתוקות" שייך לצערי לקבוצה הפחות מוצלחת של סרטיהם וגם הוא מבוסס על זיכרונותיהם מימי התבגרותם בשנות השמונים של המאה הקודמת.
פרסומת
בשנת 1985, ונסן (סיימון בובליל) חי עם משפחתו בפאתי פריז. הוא נער מתבגר שמתכונן לבר מצווה שלו וחווה אהבה ראשונה עם הילדה היפה מבית ספרו. לואי גארל המצוין הוא אביו שמפוטר מעבודתו ולא מספר זאת למשפחה בגלל הבושה (צריך לראות את הסרט"סונטת טוקיו" כדי להבין איך אפשר להתייחס לנושא של הפיטורים מהעבודה בצורה עמוקה ולא שטחית וכדי להצחיק). קאמי קוטין ("10 אחוז") החביבה היא אמו של הגיבור שרוצה להיות אשת מחשבים. את ההצגה גונב פייר לוטן בתפקיד השכן הדון ג'ואן ואת המשפחה משלים האח שאוהב מוזיקה מתוחכמת ומוכר קלטות למחייתו (או שלא?).צמד היוצרים מבצעים שחזור תקופתי די משכנע שכולל גם אזכור לימי הווידאו העליזים כשהדרך היחידה לצפות בפורנו היתה באותן קלטות אסורות שהגיבור וחבריו ולוקחים מספריית הווידאו ומנסים לצפות בהן כשההורים לא בבית. גם פס הקול של הסרט גדוש בלהיטי אייטיז ובראשם השיר הנפלא "רק אשליה".
הסרט נדמה ומסמן וי על כל החשודים המיידים של רומן התבגרות שכולל הורים מבולבלים, אהבת בוסר, מוזיקה של התקופה וגם מוסיף את הנופך היהודי בהכנות לבר מצווה עם רב סטריאוטיפי. כל האלמנטים הנ"ל מוגשים לצופה באופן הכי צפוי וובנאלי. דווקא כשמתעסקים היוצרים בעניינים שמחוץ למסגרת של רומן נעורים, כמו בעיות חנייה בבניין שבו גר הגיבור או הגרלה רדיופונית ניכר כשרונם הקומי ויכולתם לספר סיפור באופן משכנע.ככל שהעלילה מתקדמת והגיבור נפתח ומבחור ביישן הופך לכובש לבבות שרמנטי הסרט הופך ליותר ויותר מעניין ולפחות ופחות צפוי. חבל שלוקח כל כך הרבה זמן לעלילה לנוע קדימה. "אשליות מתוקות" ממש אינו מפסגות היצירה של אוליביה נקש ואריק טולדנו ובסופו של דבר הוא סובל מעודף נוסטלגיה וקיטש. ניתן לצפות בו, אך כדאי לבוא עם ציפיות נמוכות.