משאלת מוות ביקורת סרט

אם צריך לבחור מילה אחת כדי לתאר את "משאלת מוות" - רימייק מיותר וחסר כל תועלת של הסרט בעל אותו השם מ-1974 בכיכובו של צ'ארלס ברונסון - אז "עצלנות" היא המועמדת הראשית. הרבה זמן לא ראיתי על מסך הקולנוע סרט שלא ניכרת ממנו שום מחשבה, שום יצירתיות ושום עניין - סרט שפשוט מזלזל בקהל שפינה מהזמן היקר לו כל כך ושילם על כרטיס לסרט, שבאותה מידה המוחות שמאחוריו פשוט היו יכולים לעמוד על מרפסת ולירוק עליו ואותה תוצאה הייתה מתקבלת.ישנו הכבוד של לנסות ליצור משהו ולהיכשל, אבל אין מחילה לאנשים שהשתמשו בתקציב שרוב הקולנוענים היו מתים לקבל כדי לעשות סרט שהדבר היחיד שהופך אותו לקולנועי הוא העובדה שמשום מה בוחרים להקרין אותו על מסך גדול - הנחמה היחידה שלי היא שלפחות הוא נתן עבודה לכמה אנשים, שאולי גם קיבלו על הדרך סלפי עם ברוס וויליס על הסט. ואם כבר מדברים על וויליס, אז הוא באמת האכזבה הגדולה בכל הפיאסקו הזה: הוא מגלם את ד"ר פול קרזי, מנתח מצליח ונעים הליכות, שבעקבות תקיפה מזוויעה של אשתו ובתו ואוזלת ידה של המשטרה בפענוח הפשע, מחליט לקחת את החוק לידיים בכך שהוא מוציא להורג עבריינים. אבל וויליס משחק בכזאת אוטומטיות חסרת חן שאני יכול לדמיין אותו בין טייקים מסתכל באפליקציה של הבנק שלו כדי לוודא שהעבירו לו את המשכורת.העצלות מתבטאת בכך שוויליס הפך לסימולקרה של הפרסונה הקולנועית שלו - שעתוק של שעתוק של אדם קשוח שגם מרסק גולגולות וגם מסנן בחספוס בדיחה סרת טעם על הדרך בה הוא הורג מישהו. פעם הדמויות שוויליס היה מגלם היו מעוררות הזדהות אצל הצופים - הוא תמיד היה מגיב על הטירוף האלים שמסביבו כאדם שלא מאמין שהמציאות שלו נראית ככה - אבל ד"ר פול קרזי הוא אולי אחת הדמויות הכי חסרות כריזמה ועניין בתולדות הקולנוע (נראה אתכם מחזיקים את עצמכם מלצחוק בקול רם כשהוא אומר לאשתו שהוא "אוהב" אותה). במאי הסרט אלי רות' ("הוסטל") גם היה יכול להתאמץ יותר. סצנות האקשן סתמיות וחסרות קצב ואנרגיה, ההומור לא פוגע ואולי החותם האישי היחידי של רות' הוא השימוש בדם ואיברים כבדיחות סלפסטיק - אבל אם זה גם לא מצחיק וגם לא מגעיל אז זה לא עושה כלום. אני מקווה שלפחות על הסט של הסרט הייתה אווירה טובה ונוצרו חברויות ואהבות כי אחרת חבל על הזמן של כולם.באמת, אני צריך לחשוב על התהליך של עשיית הסרט הזה כדי למצוא בו נקודות אור. צחקתי בקול בכמה רגעים אבל זה היה צחוק מובך ומלגלג, צחוק שאני לא אוהב לצחוק. אין כאן שום בעיה של טעם וריח - יש כאן בעיה של סרט שנוצר רק כדי לעשות כסף, אבל עושה את זה בזלזול כל כך מופגן שהתגובה היחידה שלנו כצופים צריכה להיות פשוט לא ללכת לצפות בו. יש כל כך הרבה סרטים אחרים שראויים לתשומת לב.