לארה קרופט שוב חוזרת להילחם ברעים ולהימלט ממלכודות מוות כשהיא בגופיה צמודה והרבה שרירים. 15 שנה לאחר שאנג'לינה ג'ולי גילמה את לארה בשנית בסרט "טומב ריידר: סוד החיים" מתבצע ריבוט לסדרה תחת שרביטו של הבמאי הנורווגי רואר אוטוג ובכיכובה של אליסיה ויקנדר זוכת האוסקר ואחת השחקניות המוכשרות בתבל לטעמי.לארה היא בת לאב עשיר שנעלם לפני שבע שנים. היא חוזרת לאחוזת המשפחה ומגלה שאביה יצא לאי מיסתורי ביפן כדי להציל את העולם ממסדר רשע בשם "טריניטי"(כנראה שה"אילומינטי" היו תפוסים). היא מחליטה לחפש את אביה האהוב ומגיעה בעצמה לאותו אי שם היא תישאר בגופיה ותחטוף שלל מכות וחבורות בדרך אל הגאולה.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
ויקנדר העלתה לפי הפרסומים שישה קילו של שרירים כדי לגלם את לארה - אישה חזקה ואסרטיבית שלא מפחדת מכלום. אבל בעצם אין כאן אמירה של ממש על מגדר ודמותה של לארה גם במשחק המחשב המקורי עליו מבוסס הסרט הייתה מופרכת ועל גבול הקאמפ שלא לומר פנטזיה מינית בוטה.לאור טענות על ממדי גופה הבלתי הגיוניים של לארה בסגנון ברבי במשחק המחשב הפכה קרופט ליותר מציאותית ואנושית. ויקנדר הצנומה מגלמת לארה אנושית יותר ופגיעה יותר מקודמתה והסרט גם אפל יותר משני הסרטים הקודמים, אבל מי לעזאזל מחפש ריאליזם ואפלה בסרטים כאלה? ואיפה ההומור שהוסיף כל כך לסרטי "אינדיאנה ג'ונס", שהסרט הנוכחי מעתיק מהם ללא בושה?
אוטוג מביים את הסרט במיומנות כפי שעשה בסרט האימה "טרף קל" ובסרט האסונות "הגל", אבל אין כאן טיפה של שאר רוח. הדמויות צפויות, העלילה שדופה ומוכרת ורק ויקינדר מצליחה איכשהו להשאיר את הסרט בגבולות הבידור הסביר בקושי. ויקנדר שונה מאד מאנג'לינה ג'ולי וכל אחת מהם הביאה את הייחוד שלה לדמותה של לארה. ג'ולי הייתה גדולה מהחיים וצינית וירקה אש וגופרית, ויקנדר בעיקר סובלת ונאנחת ולעיתים אף נשארת מאחור, כשאיזו דמות גברית מצילה אותה מצרה.בסופו של יום מדובר בסרט מאכזב שמספק יומית סבירה בקושי. אפילו הקטעים שבהם עומדת לארה במכשולים - בנוסח 12 המשימות של הרקולס - קצרים מדי. לפחות התלת מימד דומיננטי . הסרט מסתיים בפתיח ברור לסרט המשך, האם תשוב לארה להציל את העולם? לא בטוח שזה מעניין אותי לאור הסרט הנוכחי.
אליסיה ויקנדר
