פרא | ביקורת סרט

מה לעזאזל? הייתה השאלה שניקרה במוחי מספר פעמים במהלך הצפייה בסרט "פרא", שמבוסס על משחק מחשב ונדמה כשילוב קטלני של סרט קיץ מנופח תקציבית עם בי-מובי טראשי קלאסי.חוקר החיות דיוויס אוקוי (דווין ג'ונסון הבלתי נלאה), שעובד בגן החיות בסן דייגו ומיודד עם גורילה בשם ג'ורג', נאלץ להילחם על חייו כשנגיף מסתורי הופך את הגורילה וגם זאב וקרוקודיל למפלצות ענק שמאיימות להשמיד את שיקגו. המדענית ד"ר קייט קולדוול (נעמי האריס האדירה, כאן בהופעה סתמית) מתפרצת למעבדה שבה מוחזק ג'ורג הגורילה אחרי שנגע בשיירי אותו נגיף ומסבירה לחוקר החיות ולצופים שמדובר בנשק ביולוגי שגורם ליצורים לגדול ולהפוך ליותר ויותר מסוכנים. ביחד עם סוכן חשאי (ג'פרי דין מורגן המצוין כמו תמיד) יוצאים השלושה להציל את העולם. הבמאי בראד פייטון מתמחה בסרטים גדולים מהחיים ומופרכים כמו "סאן אנדראס" או "מסע אל האי המסתורי" (ז'ול ורן מתהפך בקברו) וגם ב"פרא" הוא מספק מוצר קולנועי נטול כל היגיון בסיסי. קשה לתאר את העלילה המקושקשת ואת התסריט הלא קיים למעשה. הסרט מצטט בחופשיות סרטים כמו: "קינג קונג" ו"גודזילה" ומרגיש לפעמים כמו הכלאה בין סרטי מפלצות לסרטי אסונות.למזלו של פייטון, ג'ונסון הוא בדיוק האיש שיישא על כתפיו את עול העולם ויציל שוב ושוב את האנשים הקטנים מהרעות הגדולות שמתרגשות עליהם. ג'ונסון הוא השוורצנגר של המאה ה-21 –רק עם קצת יותר כישרון משחק והרבה כריזמה והומור עצמי. קשה שלא לחבב אותו והוא הופך את "פרא" לגילטי פלז'ר חביב. כזה שרצוי לצפות בו כשהשארת את המוח בבית.את הרעים מנהיגה השחקנית מרלין אקרמן. הם מטופשים ואוויליים בהתאם לסרט שכזה שאיננו לוקח את עצמו ברצינות והם נענשים בצורה ספקטקולרית. "פרא" הוא רכבת דוהרת שירדה מהפסים (תרתי משמע). האם שווה לעלות אליה? כנראה רק אם אתם חובבי דווין ג'ונסון וסוג כזה של סרטים.